אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
למה יש גֵ'ט־לֵג רק כשחוזרים? צילום: שאטרסטוק

למה יש גֵ'ט־לֵג רק כשחוזרים?

מניסיוני, כשטסים לארצות הברית (כלומר מערבה) הג'ט־לג מעייף אך נסבל. בחזרה ארצה (טיסה מזרחה) הייעפת מועכת אותך כמו מכבש שני טון. בטיסות לאוסטרליה ובחזרה התסמינים הפוכים. יש לי איזה הסבר שהמצאתי בעצמי... האם זה קשור לכיוון הטיסה? יאיר ש.

24.09.2015, 08:03 | בלדד השוחי

יאיר היקר,

 

חבל שלא צירפת את ההסבר שהמצאת בעצמך, אולי היית חוסך לי עבודה. בכל אופן, האבחנה שלך מדויקת. הג'ט־לג (שזכה בלשון הקודש לתרגום החינני רעיונית אך המסורבל להגייה: "יַעֶפֶת") בפירוש פחות נורא כשטסים מערבה.

הסיבה די פשוטה. כשאתה טס מערבה אתה מדביק את השמש. מבחינתך היא שוקעת מאוחר יותר, וכדי להתאים את עצמך אליה אתה צריך להישאר ער עד יותר מאוחר. וזה בסדר, כי למחרת בבוקר אתה יכול וצריך לישון עד שעה יותר מאוחרת. כשאתה טס מזרחה, לעומת זאת, אתה מתקדם לעבר השמש. מבחינתך היא שוקעת מוקדם יותר, ולכן כדי להסתגל עליך להירדם מוקדם יותר ואז להתעורר מוקדם יותר. ומתברר, באופן לא מפתיע, שקל יותר להחזיק מעמד מעבר לשעת השינה הרגילה שלך מאשר להירדם לפניה, כשאינך עייף עדיין. ויותר קשה להתעורר מוקדם בבוקר, כשאתה עדיין עייף, מאשר להתמרח במיטה ולהמשיך לישון קצת יותר ממה שהגוף דורש.

זה לא רק עניין פסיכולוגי. בתוך הגוף שלך יש שעון – כמה שעונים, אפילו – והם אלה שאומרים לגוף שלך מתי להתעייף ולהתכונן לשינה ומתי לשנס מותניים ולהתעורר. גם בבונקר נטול שעונים וחלונות השעון המופלא הזה מסוגל לשמור על מחזור קבוע של בערך 24 שעות, אבל מלת המפתח היא "בערך". למעשה, מדענים קוראים למחזור הזה "צירקאדי", שבתרגום חופשי מלטינית הוראתו היא "יומי בערך". ואצל האדם הממוצע הבערך הזה קצת יותר ארוך מ־24 שעות. וזה כשלעצמו אומר שקל יותר למתוח אותו לטובת נסיעה מערבה מאשר לכווץ אותו לטובת הכיוון ההפוך.

איך להתמודד עם ג איך להתמודד עם ג'ט לג? | איור: ערן מנדל איך להתמודד עם ג

את מה שחסר לשעון הפנימי בתחום הדיוק הוא משלים ביכולת הסתגלות. הגוף מכייל את השעון ומתאים אותו לסביבה בהתאם למידע חיצוני. הוא מסתמך בעיקר על כמות האור שנקלטת בעיניים (לכן בכל מלון שמכבד את עצמו אפשר להחשיך את החדר ביסודיות), אך גם גורמים כמו טמפרטורה, רעב וצמא משפיעים על המחוגים. זו הסיבה לכך שכעבור כמה ימים אנו מתרגלים והג'ט־לג חולף. ומנגנוני הכיול האלה יעילים יותר בעיכוב השעון מאשר בהאצתו: בכל יממה הגוף שלך יכול להסיט את השעון בערך שעתיים אחורה, אבל רק כשעה וחצי קדימה.

בשורה התחתונה, אם אתה טס להיסט של עשר שעות קדימה, מוטב לך להעמיד פנים שמדובר בהיסט של 14 שעות אחורה ולעכב את השעון שלך עד שהוא יסתגל. והכי קל, לפחות מבחינת השעון, להפסיק לשעוט בין אזורי זמן במהירויות שבקושי מתקבלות על הדעת. אם אתה חייב לנדוד, עדיף שתעשה זאת לאטך, בקצב היחיד שהיה זמין לאבות אבותינו (כמעט באופן מילולי). הקצב היחיד שאותו האבולוציה הספיקה להכיר.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות