ג'ל במקום פועל: החברה מיבנה שמתכננת מהפכה בהדפסת ה-3D

ענף מדפסות התלת ממד מתחיל להיכנס למירוץ חימוש. אם כיום רוב המדפסות מאפשרות ליצור אובייקטים קטנים ופשוטים יחסית, לשמחתם של החובבים והמייקרים, הרי שהמצב הזה בדרך להשתנות במהירות - כשחברות שונות ברחבי העולם כבר מנסות להדפיס בניינים שלמים, גשרים ואובייקטים ענקיים אחרים.

החברות שייכנסו לתחום בשנים הקרובות, ובהן לוקהיד מרטין וג'נרל אלקטריק שמפתחות מדפסות תלת ממד ענקיות, ייתקלו ביריב לא צפוי. מסיבית, סטארט-אפ חדש מיבנה, הוציא כבר הקיץ לשוק מדפסת תעשייתית מסחרית ראשונה מסוגה, שמסוגלת להדפיס במהירות אובייקטים בגודל של בן אדם. והכל בזכות ג'ל.

מפרויקט החץ לפרויקט הג'ל

 

"מדפסות התלת ממד כיום הן אטיות. מעט מאוד מהן מיועדות בהיקפים מסחריים", אומר גרשון מילר, אחד משלושת מייסדי החברה, בראיון ל"כלכליסט". מילר הוא אחד מאבות הדפסת התלת ממד בארץ: הוא הקים את עידנית שנמכרה ל-HP ואת אובג'ט שנמכרה לסטרטסיס, מהחברות הגדולות בעולם בתחום. לדבריו, אם הדפסת חפצים כמו פסל גדול או שלדת מכונית לוקחת כמה ימים במדפסת תלת ממד סטנדרטית, הטכנולוגיה של מסיבית מסוגלת להדפיס את אותם אובייקטים בתוך כמה שעות.

לדברי יאיר צדיק, יו"ר החברה וזוכה פרס ישראל על תרומתו לפיתוח טילי החץ, הסיבה לכך היא הפיתוח המהפכני של מסיבית בתחום החומרים. אמנם קיימים כיום אבות טיפוס של מכונות שמסוגלות להדפיס מוצרים ומבנים עשויים פלדה או אפילו חומרים כמו חול ומלח, אך רוב המדפסות עדיין מייצרות אובייקטים באמצעות שימוש בפלסטיק PVC. המדפסת מתיכה את הפלסטיק, מזריקה אותו בשכבות דקיקות, ומניחה אותו שכבה שכבה. הדבר דורש לחמם ולקרר את החומר בקביעות, מה שמגביל בצורה משמעותית את קצב ההדפסה.

מסיבית במקום זאת יצרה ג'ל צמיגי בשם Dimengel, שכאשר נחשף ללייזר אולטרה-סגול, הופך לפלסטיק קשיח ועמיד בתוך מילי-שניות. החברה לא צריכה לקרר או לחמם את החומר אלא פשוט יכולה להזריק אותו, כך שהמדפסת שלה מסוגלת ליצור שכבות באורך של עד מטר בשנייה לעומת 20-10 ס"מ במדפסות תלת ממד קונבנציונליות. "יצאנו לדרך שנתיים לפני החברות הגדולות בשוק", אומר צדיק. "הן מתחילות להבין שיש כאן פוטנציאל, אבל אנחנו כבר פה. כשהן יגיעו לשלב שאנחנו נמצאים בו היום, אנחנו כבר נצא עם הדור הבא".

לפי שעה פונה מסיבית לפלחי שוק ספציפיים: חברות שיווק, משרדי עיצוב ותעשיית הקולנוע. המטרה - לייצר פריטים מיוחדים וייחודיים לפי דרישה, במהירות גבוהה. "אנשי קולנוע, למשל, צריכים המון פריטים חד פעמיים", אומר צדיק. "הטכנולוגיה שלנו מאפשרת תגובה מהירה, לשנות דברים מהיום למחר ועדיין להיות תחרותיים במחיר. היום תפאורה היא פרויקט מאוד גדול, אצלנו זו פשוט הדפסה".

עלייתם של הרהיטים הבלתי שבירים

בין הלקוחות הראשונים בארץ שישתמשו במדפסת החדשה בולטים שמות כמו מנטוס או קוקה-קולה. וזה לא הקשר היחיד בין מסיבית ליצרנית המשקאות: בדומה לנוסחה הסודית של קוקה-קולה, גם החברה הישראלית מתייחסת לג'ל כסוד כמוס, כשגם עובדי החברה אינם יודעים מהם מרכיביו. מילר אפילו מסרב לרשום פטנט על הפיתוח, ומעדיף לשמור אצלו את המתכון מכל משמר. מילר וצדיק כן מוכנים לספר שהג'ל הוא פולימר מתוחכם שבתוכו אפשר יהיה לשלב חומרים מורכבים אחרים, וכך לאפשר הדפסת קשת רחבה במיוחד של מוצרים.

הוספת אבקת מתכת לג'ל, למשל, תאפשר לשנות את מידת גמישותו, ולהוסיף לו תכונות כגון שקיפות, עמידות לחום ולמים, ואפילו הולכת חשמל. בדרך זו תוכל מסיבית להדפיס בעתיד חוטי חשמל בתוך חפצים, או ליצור רהיטים שיוכלו לספוג מכה ישירה מבלי להישבר. כך תוכל החברה הישראלית להשתלב בעתיד במגוון רחב הרבה יותר של תעשיות: "עשינו ניסויים בחומרים מורכבים, עם פולימרים וסיבים שהם חזקים כמו מתכת אבל קלים ממנה ולא מחלידים. שם העתיד של הרכב והתעופה".

בחזונם של השניים מוסכים לא יצטרכו להחזיק מלאי רכיבים, אלא יוכלו להדפיס חלפים לפי דרישה. ואף על פי שהמדפסת של מסיבית לא תוכל להדפיס בתים, היא בהחלט תוכל לסייע לתעשיית הבנייה: מהנדסים יוכלו ליצור תבנית קשיחה שלתוכה יוזרם המלט, בהתאם לדרישות הקבלן. כך אפשר יהיה להקים את הבניין במהירות גבוהה בהרבה מזאת האפשרית כיום.

והמהפכה לא תיעצר שם. "ענפי התעשייה השונים יעברו יותר לייצור מקומי ולמוצרים אישיים", צופה מילר. "אתה לא תצטרך יותר לייצר עשרת אלפים כיסאות שייראו אותו הדבר. אתה תוכל להדפיס כיסא בעיצוב אישי בתוך דקות, ותעשיית הנגרות תיעלם. אתה תוכל לשלוח קובץ לאיקאה ולקבל את הרהיט במקום, אחרי שמדפסת כמו שלנו תייצר אותו או את חלקיו".

אף שמסיבית כיום מתמקדת בפיתוח המדפסת שלה, בעתיד מתכוונים מילר וצדיק להתמקד בג'ל עצמו, וליצור ספרייה שלמה של חומרים בעלי תכונות שונות. הלקוח יוכל לבחור חומר זול המיועד לשימוש קצר טווח, או חומר יקר יותר למוצרים עמידים. מילר מסביר כי בעוד שכיום מדפסות תלת־ממד דורשות תחזוקה ותמיכה ברמה גבוהה, ומעטים יודעם לתפעל אותן, בעתיד זה יהיה פשוט יותר - ואז תצטרך מסיבית להציע ערך מוסף.

למרות הכל, פסי הייצור ישרדו

במסיבית מקפידים, עם זאת, לא להגזים עם האופטימיות. "ענף מדפסות התלת ממד אמנם יתפשט לכמעט כל תחום בחיינו, אבל זה אופק שמתקדם אלינו לאט", אומר צדיק. מילר מוסיף כי את המהפכה יחוו בעיקר חברות בתחומים הדורשים יצירתיות, ופחות כאלה המתמקדות בייצור תעשייתי המוני. "אנחנו לא הולכים להחליף פסי ייצור שלמים", הוא מבהיר. "אמנם עיצבנו שלדת מכונית, אך אני לא רואה בעתיד מצב שבו נוכל להדפיס מכוניות בכמות אדירה. במקרה הטוב, בעוד 20 שנה נוכל להדפיס כמה אלפי מכוניות מעוצבות וייחודיות בחודש, לא יותר".

להערכת מילר, הפעילות של מסיבית תתקיים לצד זו של מדפסות התלת ממד הביתיות, בדומה למצב בתעשיית ההדפסה הרגילה. "היום יש לך מדפסת רגילה בבית, חנויות דפוס קטנות ומקומיות ובתי דפוס גדולים. זה לא סותר את זה. קשה לי להאמין שאנשים יביאו הביתה מכונה שיכולה להדפיס אובייקטים בגודל אדם".

הדורות הבאים של המדפסת מבית מסיבית, אומר מילר, יכללו יותר ראשי הדפסה ובאיכות גבוהה יותר, בכוונה להגדיל את קצב הייצור פי עשרה. אם מדפסת תלת־ממד רגילה משקיעה יום בייצור כיסא, והדגם הנוכחי של מסיבית עושה זאת בתוך שעתיים, המדפסת העתידית תעשה זאת בתוך 20 דקות.