בתל אביב עובדים יותר שעות מאשר בניו יורק, לונדון או פריז

עובדים בתל אביב נמצאים בעבודה יותר שעות מאשר עובדים בניו יורק, בלונדון או בפריז. ביחס לערים מערביות, העובדים בתל אביב עובדים הרבה מאוד שעות: 2,038 שעות שנתיות בממוצע, שהן כ-40 שעות שבועיות. בניו יורק הממוצע הוא 1,847 שעות, בלונדון 1,740 ובפריז רק 1,604 שעות שנתיות, כך לפי נתונים של בנק ההשקעות UBS. מבחינת מספר שעות העבודה תל אביב דומה יותר לערים כמו איסטנבול או שנגחאי, אך עדיין עובדים פה פחות מאשר בהונג קונג, בנגקוק או מומבאי. לשם השוואה, בהונג קונג, שהיא שיאנית שעות העבודה, עובדים בממוצע 2,606 שעות בשנה, או כ-50 שעות בשבוע.

"העובדים הישראלים מורגלים בתרבות של עבודת יתר. מבחינת הרבה מהמעסיקים עובד נהדר הוא כזה שנמצא הרבה שעות בעבודה, אך מספר שעות עבודה אינו מדד אופטימאלי לבדיקת תפקוד", אומרת ד"ר עדנה רבנו, בית הספר למדעי ההתנהגות, המכללה האקדמית נתניה. עובד עשוי להישאר במשרד שעות רבות כדי למצוא חן בעיני הבוס, כדי להתחרות עם עמיתיו או אפילו מכיוון שהוא לא מספיק מקצועי בעבודתו.

"בזמנים של אי ביטחון תעסוקתי גובר, כמובן שאנשים מעדיפים לעבוד יותר שעות כי הם חוששים ולא רוצים שיפטרו אותם. למשל, בהיי טק, יש תחרות שמגיעה משווקים כמו הודו וסין שגורמים לאנשים כאן לעיתים לעבוד יותר כדי להראות כדאיות מול השכר הגבוה יחסית בתחום זה בישראל", היא אומרת. ביחס להודו או סין, השכר בישראל אולי גבוה אך בהשוואה לערים מערביות השכר בתל אביב נחשב נמוך. כך, תל אביב מדורגת מבחינת השכר נטו לשעה מתחת לציריך, ניו יורק, לונדון, ברלין, פריז, מדריד והונג קונג.

העובדים בישראל זוכים גם למעט ימי חופש בתשלום ביחס לעולם. בעוד שבברלין נהנים העובדים מ-29 ימי חופש שנתיים בתשלום ובניו יורק מ-27, הרי שבתל אביב מקבלים העובדים רק 17 ימי חופשה בתשלום בכל שנה – וגם אותם הם אינם מנצלים במלואם. לשם השוואה, בהונג קונג גם כן זכאים העובדים ל-17 ימי חופשה בתשלום בשנה, במוסקבה ל-31 ובמומבאי ל-21.  

הבעיה העיקרית ששעות עבודה מרובות בשילוב מספר קטן של ימי חופשה בתשלום גורמות היא שחיקה הפוגעת בעובד, בפריון ואף בארגונים. "המשאבים של עובד הם מוגבלים. אם נשארים יותר שעות בעבודה יש פחות זמן לישון, פחות שעות פנאי ופחות שעות לתמיכה בילדים ובהורים מבוגרים. שעות עבודה מרובות גורמות לדלדול מתמשך של המשאבים שלנו שמוביל לתופעות נפשיות, פיסיות וקוגניטיביות שאינן רצויות", אומרת רבנו. מעבר למספר שעות עבודה מסויים, הפריון של העובדים יורד.

ישראל היא מדינה שאינה מבורכת במשאבי טבע רבים והמשאב החשוב ביותר שלה הוא העובדים, לכן תרבות שמקדשת שעות עבודה רבות, הפוגעת בפריון וגורמת לשחיקה - גורמת נזק. בנוסף, מסתבר כי דווקא העובדים הטובים, אלו שהם חדורי מוטיבציה ורצון להוכיח את עצמם הם אלה שהכי נשחקים. העובדים שנמצאים בדרגות בכירות יותר, אשר מקבלים שכר 'גלובלי' מוחרגים מבחינת שעות העבודה והם גם אלה שמועדים יותר לעבודת יתר. "זוהי תרבות עבודה שנובעת מחוסר הבנה של מעסיקים שהם למעשה יורים לעצמם ברגל", היא אומרת.