מתווה רכישת הדולרים של פישר והשלכותיו ההרסניות על המשק

הצמיחה האפסית, ההאטה בגידול בצריכה הפרטית והעלייה בשכר, הם נתונים שמדאיגים את האוצר ובנק ישראל וכל ההסברים המגומגמים שלהם לא מספקים הסבר הגיוני וכולל למתרחש והרוויחו ביושר את הצרות הכלכליות המתרגשות ובאות.

כדי לנסות ולהבין את המתרחש היום בכלכלה הישראלית עלינו לחזור אחורה בזמן לשנת 2008. בשנה זו היה פישר נגיד בנק ישראל והוא ביצע מספר פעולות שמטרתם הגנה על המשק הישראלי. ההרחבה הכמותית בארה"ב חייבה הורדה דרסטית של הריבית לרמה הנהוגה בארה"ב וזאת כדי למנוע שיטפון של דולרים שמחפשים תשואה נאותה וכך אכן עשה. מנגד, הוא אימץ את מתווה רכישת הדולרים שנועד לשמור על שער חליפין יציב, למרות שהרבה כלכלנים בעולם לא מסכימים לרעיון זה ולמרות שמתווה דומה הוא שהדליק את הגפרור למפולת האסיאתית בשנת 1997.

פישר טען שמבחינתו מתווה רכישת הדולרים יכול להימשך לאינסוף, כלומר שבנק ישראל ימשיך לרכוש דולרים כדי לעקר את המרות הדולרים שמתבצעות בשוק המט"ח עד אינסוף. כדי להסביר את ההשלכות ההרסניות של המתווה על המשק – ניקח לדוגמא עסקה טיפוסית בה חברה ישראלית מגייסת אג"ח בדולרים בבורסה בחו"ל וממירה אותו לשקלים בשוק מטבע חוץ לצורך פעילותה השוטפת. המרת הדולרים יוצרת עלייה בביקוש לשקלים וערכם עולה לעומת יתר המטבעות.

דולרים. מקור כל הצרות? | צילום: רויטרס

כאן נכנס לפעילות בנק ישראל שמעוניין לשמור על שער חליפין יציב בין השקל לדולר, ולכן הוא קונה בשוק החופשי את הדולרים שזה עתה הומרו לשקלים ולמעשה מגדיל את היצע השקלים שאמורים לאזן את העלייה בביקוש שנוצרה עקב המרת הדולרים הראשונית. כדי לקזז את הזרמת השקלים לשוק שיצר בנק ישראל הוא נדרש לספוג את השקלים האלה כדי לא להשפיע על "בסיס הכסף" . ספיגת השקלים הזו מבוצעת באמצעות מק"מ וגיוסי הלוואות קצרות מועד מהבנקים המסחריים (הסכנה שבספיגת שקלים בצורה כזו היא עלייה בשערי הריבית). ממאזן בנק ישראל ליום 31 בדצמבר 2014 עולה שבנק ישראל מימן למעשה את רכישת 86 מיליארד דולר, בעיקר מהלוואות מבנקים של כ-145 מיליארדי שקלים וכ-130 מיליארדי שקלים במק"מ. הבנקים המסחריים הם הנושה הגדול ביותר של בנק ישראל (כ-41% מהמאזן של בנק ישראל).

בנק ישראל יכול למנוע את הגדלת היצע הכסף שהוא יוצר בעקבות רכישת דולרים על ידי ספיגת השקלים האלה בחזרה באמצעות הלוואות קצרות מועד, ואולם הוא לא יכול למנוע את הרחבת האשראי בכלכלה שמתרחשת כאשר אותם דולרים מגיוס האג"ח בחו"ל מומרים לשקלים ומופקדים בבנק והבנק מספק אשראי נוסף על סמך הפקדה זו. הרחבת האשראי לא נעצרת כאן, מאחר שחלק ניכר מן הכסף שניתן כהלוואה יסיים את דרכו בדמות פיקדונות חדשים בבנקים, יממן הדבר הלוואות חדשות וכך הלאה לפי "מכפיל הכסף".

התרחבות הכסף והאשראי במשק מאז ועד היום היא במימדים מפלצתיים ויצרה תבערת אשראי גדולה. כלכלנים קובעים שהדרך היחידה שבנק ישראל יכול היה למנוע את התרחבות הכסף והאשראי לממדי בועה היתה אילו היה מוותר על מתווה רכישת הדולרים ובכך היה מפסיק לקבע או לייצב את שער החליפין והיה מאפשר את התחזקות השקל, נכון שזה היה פוגע קשה ביצוא ובאמון העסקי של משקיעים, אבל אפשר היה לטפל בבעיות והעלות הייתה נמוכה יותר מהגרעון שיוצר המתווה בבנק ישראל.

התרחבות הכסף והאשראי במשק שמתחילה כבר בשנת 2008, מזינה את שוק המניות ובעיקר את שוק הדיור למגורים וכבר מאותה שנה אנו עדים לעליית מחירי הדירות שעיקרה הוא ספקולציה טהורה של משקיעים שמרגישים שיש להם הרבה כסף. הצרכנים שנעשו עשירים מרשים לעצמם להגדיל את הצריכה הפרטית בחדות, אי השוויון בחלוקת ההכנסות תפס תאוצה מדאיגה ומפחידה, הכלכלה הגואה גורמת לעליות שכר. המוצרים הישראלים הופכים להיות פחות תחרותיים בשווקי העולם, בגלל השכר העולה, השקל החזק ותוכניות ההרחבה הכמותית שמבצעות מדינות היעד.

כדי להוסיף דלק לתבערת האשראי במשק הודיע ראש הממשלה שמתווה הגז יזרים מיליארדים לרווחתם של תושבי מדינת ישראל וזה הטיעון המרכזי שלו בעד מתווה הגז. הצהרה זו שומטת את הקרקע מרעיון "קרן הייצוב" שהעלה הנגיד פישר ולפיה יושקעו כל תקבולי הגז בקרן מט"ח מיוחדת. במאי 2013 מכריז בנק ישראל על תכנית לרכישת מטבע חוץ שנועדה "לקזז את השפעת היתר של הפקת הגז על שער החליפין". המשמעות של תוכנית זו היא שהממשלה מתעלמת מהצהרתה שתקבולי הגז יופקדו במט"ח לקרן הייצוב ובמקום זה ממירה את הדולרים לשקלים ומשתמשת בהם לפעילות שוטפת. למרבה האירוניה, בשנת 2014 מחצית מרכישות המט"ח של בנק ישראל נועדו לקזז את השפעתה של הפקת הגז על שער החליפין והמחצית השנייה של הרכישות הוא במסגרת התכנית שבה בנק ישראל מתערב בשוק המט"ח כששער החליפין של השקל אינו תואם את ציפיותיו. כלומר ביד אחת ממשלת ישראל ממירה דולרים של הגז ומתדלקת את תבערת האשראי שאחראית לעליית המחירים של הדיור וביד השנייה הממשלה מצהירה שהיא תוריד את מחירי הדיור ותילחם בספקולנטים.

התהליכים המפורטים לעיל של גאות בצריכה, בהשקעות ובשכר הם תהליכים שמגבילים את עצמם. לדעתי, ריבוי המדדים השליליים שמתפרסמים לאחרונה הם איתות מדאיג שמסמן את נקודת המפנה שבה המשק מאט ואף משלב להילוך אחורי. אם מתווה רכישת הדולרים יימשך על השלכותיו ההרסניות, יכול להיות שתימנע קריסה בנוסח תאילנד 1997 אבל תחלואיה של "המחלה ההולנדית" ימשיכו ללוות אותנו. לפני שהאוצר מזרים מיליארדים לעידוד הצמיחה, עליו לעשות הערכה מחדש על יעילות מתווה רכישת הדולרים למשק.

הכותב הוא רואה חשבון ומוסמך במנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית בירושלים