הכה את העיתונות והצל את ביבי

כחובב מושבע של ההיסטוריה של האנטישמיות בנימין נתניהו מכיר בוודאי את הקלישאה על "הכה את היהודי, והצל את... ". אלא שבשנות כהונתו כראש ממשלת ישראל הוא התמחה בפיתוח מקורי משלו - בכל פעם שהוא נקלע לצרה, הוא הולך על "הכה את העיתונות, והצל את ביבי". זה עובד בשבילו שוב ושוב. זה חלק בלתי נפרד מהניסיון להשתיק כל מי שמעז להשמיע ביקורת בכל האמצעים העומדים לרשותו - חקיקה אופורטוניסטית, מינויים לא ראויים וכמובן הסתה. למרבה הצער יש בתקשורת מי שמתמסרים למשחק השחוק שלו.

גל הטרור והאלימות של הפלסטינים הכניס את המומחה למלחמה בטרור למלכודת. מימין, חובטים בו בלי רחמים - משותפיו הטבעיים בבית היהודי ועד אחרון המתנחלים. אבל התגובה העוויתית הרגילה שלו - להודיע על הרחבת הבנייה בהתנחלויות (לעתים קרובות הודעה בלי עקבות בשטח) - נתקלת הפעם בהתנגדות עזה מהרגיל של הממשל האמריקאי. ואפילו נתניהו, שהתנהל כמו פיל חסר מעצורים בחנות החרסינה של הפוליטיקה הוושינגטונית, מבין שהוא לא יכול למתוח עוד את החבל הקרוע של יחסיו עם ברק אובמה. מלכודת.

מה עושים? מחפשים אשמים במחוזות הדמיון הקודח. אפשר להאשים את השמאל, אבל רגע - השמאל בכלל לא בממשלה. הפעם, מול הטרור המתפרץ הזה, ניצבת ממשלה נקייה משמאלנים, ימין־ימין, מלא־מלא. אפילו מצביעי ביבי אדוקים־במיוחד מבינים שהשמאל לא בשלטון ולא אחראי לכלום.

הסטה והסתה נגד ביקורת

איך נחלצים מהסיוט הזה, בין חצי הזעם של הימין לבין האילוצים המדיניים שלא מאפשרים אפילו הכרזות ריקות מתוכן? מה עושים נגד הלעג ברשתות החברתיות כלפי מר ביטחון, המומחה למלחמה בטרור, עם כל הצילומים של עטיפות הספרים הבומבסטיים שהפכו אותו למרצה מבוקש, כשעוד היה מבוקש בבירות העולם?

האם היה זה יועץ נכלולי שהזכיר לו את הטריק והשטיק להכות בתקשורת? מה פתאום. ביבי לא זקוק למומחי ספין. מר ביטחון הוא כבר שנים מיסטר ספין בכבודו ובעצמו. והוא גם מומחה עולמי למיחזור. אין לו חפץ במקוריות. להפך - הוא יחזור שוב ושוב לטקטיקה העלובה, ששימשה אותו בכל פעם שהמציאות סטרה על לחייו המפודרות. הסטה והסתה. השתקה והפחדה.

בפעמים הקודמות החליט נתניהו להשתלח בעיתונות ולהסית במיוחד נגד קבוצת "ידיעות אחרונות" והעומד בראשה, כשניסה להסיח את הדעת מדו"חות קשים של מבקר המדינה על ההוצאות המופרזות במעון ראש הממשלה. רעיית ראש הממשלה נתקפת מדי פעם בסיוטים שמאיימים לחנוק אותה. גם הפעם הם מכוונים את האש לאותו כיוון. לו היה זה סרט הוליוודי, אולי היו קוראים לו "המסית 6", ("המסית" הראשון כזכור כיכב בכיכר ציון לפני רצח רבין!), אבל המתקפה החדשה

של נתניהו נראית יותר כמו פרק 96 באופרת סבון מסטיקית שבה מככבות לעד המזימות והקנוניות המדומיינות של תסריטאים עייפים.

נתניהו, כידוע, חושד בכל מה שזז, מאנשי לשכתו עד שרי ממשלתו - כולם חלק מקנוניה, שותפים למזימה להפריד בינו לבין כיסאו שנועד לו לנצח נצחים. ואם בעיניו כולם חשודים, ברור שגם ראש מועצה בשומרון, חצוף־מי־הוא־בכלל, הוא חשוד מיידי, רק כי הוא מעז למתוח ביקורת מימין על מחדלי הממשלה. נתניהו לא מעלה על דעתו למשל שגם בימין יש מי שמבינים ש"ביבי טוב ליהודים" זו סיסמת בחירות דהויה, ולא החיים עצמם.

הגיע הזמן להילחם

כלי התקשורת בישראל מצויים בתחרות חריפה. כבר כתבתי כאן שלעתים התחרות הזאת בריאה, אך לא פעם גולשת לטעם רע. הקטטות מחווירות מול המתקפה השיטתית של ראש ממשלה על חופש הדיבור. בלי ראיונות חגיגיים לראש השנה אפשר לחיות בקלות, אבל הגיע הזמן להילחם, כל עיתון וכל תחנת רדיו וערוץ טלוויזיה כמיטב יכולתו, נגד ניסיונות ההפחדה וההשתקה. להמשיך בעבודה העיתונאית - לדווח במקצועיות ובענייניות, לחשוף מחדלים ועוולות, לפרסם ביקורת נוקבת בעת הצורך, והעיקר לא לפחד כלל.