בתי העסק שוממים, אבל שלא יחשבו להסתמך על קרן הפיצויים של מס רכוש

הרחובות והשווקים בערים המרכזיות כבר התחילו להרגיש בימים האחרונים את המתיחות שגוררת אחריה האלימות. עוד לא ברור כמה זמן היא תימשך ואם הפיגועים האחרונים יתפתחו לכדי אינתיפאדה שלישית או לא - אבל העסקים לא מחכים להגדרות כדי לדעת שכשהתושבים לא מרגישים בטוחים, הם יוצאים פחות לבתי קפה, למסעדות ולקניות. שאלה שעלתה בימים האחרונים היא אם, במידה שהמצב יימשך כך ואף יחמיר, יופעל מנגנון פיצויים כלשהו עבור העסקים, כפי שהיה לאחר מבצע צוק איתן ב־2014.

במתכונת הנוכחית של פיצויים עבור נזקים ביטחוניים, קשה להאמין שמנגנון פיצויים כזה יוכל להתממש. פיצוי על נזקים עקיפים — כתוצאה מפגיעה במחזור העסקים בהשוואה לתקופה מקבילה בשנה רגילה — ניתן עד כה רק בעקבות מבצעים נקודתיים בדרום, או מלחמה, לאחר שהאזור הוכרז כשרוי ב"מצב מיוחד". כך לאחר מבצע עופרת יצוקה ב־2009 הפיצויים עבור נזקים עקיפים שניתנו הסתכמו ב־390 מיליון שקל. לאחר מבצע עמוד ענן ב־2012 פיצויים אלה הסתכמו ב־340 מיליון שקל.

בית קפה ריק בירושלים, בסוף השבוע | צילום: עמית שאבי

באינתיפאדה הראשונה ובשנייה הנושא לא עלה על הפרק, שכן מצב מיוחד הופעל לראשונה רק לאחר מלחמת לבנון השנייה ב־2006, אז הפיצויים ניתנו מקרן הפיצויים של מס רכוש שמנהלת רשות המסים. מדובר בקופה חיצונית שבה יש כיום כ־6 מיליארד שקל. הקרן הזו לא צפויה לעמוד בעומס הכספי אם יוחלט לפצות עסקים בעקבות ההסלמה הנוכחית במצב הביטחוני.

מלחמת לבנון השנייה גררה פיצויים של 3.5 מיליארד שקל ולאחריה היה צורך להגדיל את שיעור ההפרשה לקרן ממס רכישה מ־25% ל־85% לשנה, מה שהקטין את הכנסות המדינה ממסים. ההחלטה הזו, שהיא במידה רבה פוליטית, נעשית בכל פעם בגיבוי משפטי מלא כדי לא להיות חשופה לעתירות לבית המשפט העליון. ואכן העתירות שהוגשו סביב המבצעים הצבאיים הקודמים ומלחמת לבנון השנייה – לשנות את טווח הפיצויים שנקבע – נדחו כולן.

לאחר מבצע צוק איתן הוחלט לפצות רק עסקים בטווח של 40 ק"מ מרצועת עזה — טווח שבתוכו כלולות ערים גדולות כאשדוד ובאר שבע המונות יחדיו יותר מ־400 אלף תושבים. היקף הפיצויים שניתנו לעסקים באזור הזה עמד על 1.5 מיליארד שקל עד כה, ועל פי ההערכות סכום זה יסתכם ב־1.7 מיליארד שקל. אם יוחלט לפצות באותו האופן את תל אביב וירושלים, שבשטחיהן מתגוררים מעל מיליון איש, הקרן תתרוקן לחלוטין. כמו כן, ישנו הבדל בין אינתיפאדה והסלמה במצב הביטחוני למבצע צבאי המוגדר ככזה, וזאת משום שמבצע צבאי בדרך כלל נגמר בהפסקת אש מוכרזת כזו או אחרת. למחוקק לא יהיה קל לקבוע מתי תגיע המתיחות הביטחונית או האינתיפאדה השלישית, אם תפרוץ, אל סיומה. כמו כן, יהיה קשה לתחום את ההשפעות של המתיחות ואירועי האלימות ולומר מתי הם נגמרים.