גברים בעבודה: חייל, יש לך דלעת בקנה

בימים אלה ממש מתחילים חלונות הראווה בכל רחבי ארצות הברית לשנות את פניהם: הצבעים השולטים מעכשיו ועד סוף החודש יהיו כתום דלעת ושחור עטלפים, שכן ביום האחרון של אוקטובר יחול ליל כל הקדושים, הלוא הוא הלואין. למה ואיך בדיוק נולד החג הזה, מה הוא מסמל ומדוע הוא הולך יד ביד עם תחפושות ומסכות על טהרת האימה וסרטים סוג ז'? האמת, לא ממש התחשק לנו לברר, וזה גם לא העיקר.

העיקר מבחינתנו הוא שאוקטובר הוא חודש הדלעת. טירוף הדלעת מתפשט ברחבי היבשת כאש בשדה קוצים, ולמשך כחודש וחצי נדמה כאילו אין ירקות אחרים בעולם. השימוש בדלועים (כן, כך אומרים דלעת ברבים) עבר בשנת 1986 מאחריותה של ועדת הקישוט לוועדת הספורט, ואם שמעתם את משק כנפי ההיסטוריה כרגע, זה מפני שהדבר קרה דווקא במדינת דלאוור, המדינה הראשונה של ארצות הברית של אמריקה. וכשאנחנו אומרים "ספורט", אנחנו מתכוונים כמובן לתחרות השנתית ביידוי דלועים למרחק.

המילה "יידוי" עושה עוול לאירוע הזה, ששמו הרשמי הוא Punkin Chunkin ואשר יתרחש ב־6–8 בנובמבר. לקרוא למה שקורה שם בדלאוור "יידוי" יוצר קונוטציות של משהו שדומה להדיפת כדור ברזל, ולא כך הדבר. הכי לא כך שאפשר.

התחרות בדלאוור מקבצת פעם בשנה את פסגת המוחות שהגו, תכננו ובנו את מיטב המכונות, הבליסטראות והתותחים רק כדי לשגר אל שמי התכלת את הירק התמים הזה למרחקים שלא יאומנו. קשה מאוד למצוא עוד אירוע שבו היחס בין אלפי שעות ההשקעה לבין התועלת למין האנושי הוא כה קיצוני, אך מבט חטוף בצילום המצורף נותן רמז קל לגבי מה שמתרחש שם.

התחרות נחלקת לכמה קטגוריות שבבסיסן חלוקה למתקני שיגור שמונעים בכוח אדם, כאלה המשתמשים בכוח הכבידה וכאלה העושים שימוש במערכות לחץ אוויר. חומרי נפץ אין כאן, כי המטרה היא לשלוח את הדלעת לדרכה כשהיא שלמה. התפוצצה לך הדלעת? חכה לשנה הבאה.

גם טכניקות השיגור מגוונות בעליל: תוכלו למצוא כאן בליסטראות סטייל ימי הביניים בגבהים של כ־10 מטרים, מתקנים אדירים דמויי רוגטקה העושים שימוש ברצועות אלסטיות לשילוח הכדורים הכתומים, ואף מתקנים המנצלים את הכוח הצנטריפוגלי ומשלחים את הדלעת אחרי תנועה סיבובית, בדומה לזורקי דיסקוס.

אבל האמת היא שכולם כאן כדי לחזות ביחידת העילית של מטילי הדלועים: חיל התותחנים. באמת שאין מילים לתאר כמה מוטרפים, מושקעים ללא כל פרופורציה ומשוכללים הם כלי הירי הללו. מדחסי אוויר ענקיים, בלוני מתכת אדירים, מערכות מורכבות לוויסות לחץ האוויר, מבוך צינורות שלא היה מבייש מעבורת חלל וידע בלתי מבוטל בהנדסה ופנאומטיקה נרתמים כולם, לעתים במשך שנים, רק כדי לחגוג את התכלית שבחוסר התכלית ואת הכיף הטהור שבבניית משהו עם קנה של 15 מטר שאין לו שום שימוש מלבד עצם קיומו. מה רע?

אגב, אם הסטייה שבשיגור דלועים אינה מספיקה, כאן המקום לציין שהדלועים נמשחות בשמן לפני הירי, כדי להקטין את החיכוך בתוך הקנה. כנראה שכל זה עובד איכשהו, כי השיא הנוכחי ביריית דלעת למרחק מתותח שכזה עומד כיום על 4,694 פיט. בעברית זה יוצא טיפה יותר מ־1.4 ק"מ. אין על התותחנים.