הצגה: "האבא", תיאטרון בית ליסין

תיאטרון בית ליסין מעלה את "האבא" מאת פלוריאן זלר בבימוי רוני פינקוביץ', תרגום של דורי פרנס ובהשתתפות ששון גבאי, יעל וקשטיין, חי מאור, מיכל לוי, ירדן גוז וטל דנינו.

קהל היעד: כל מי שיש לו הורה, או שיזדקן אי פעם.

דבר המבקרת: פלוריאן זלר, שכתב את המחזה במיוחד לשחקן צרפתי שהוא אוהב מאוד, תיאר זקן שהלך לאיבוד במבוך של מוחו, והודה שהמטרה היתה בעצם לכתוב על הדמנציה שממנה סבלה סבתו שגידלה אותו. התוצאה היא מסע לא שגרתי בתוך ראשו של אנדרה הדמנטי, מהנדס לשעבר שלרגע בטוח שהוא רקדן סטפס, חי בדירה של בתו אבל משוכנע שהוא עדיין בביתו, ומערבב פיסות מידע וסיפורים עד שהוא "מאבד את זה" ושואל את עצמו "מי אני בעצם?". הבלבול והתעתוע עובר גם לקהל. בחלקה הראשון של ההצגה מנסה הקהל להבין מהו המקום ומי הן הדמויות, ובהדרגה נשאב להצגה נוגעת ללב, שנעה בין המצמרר למשעשע.

החלל שעיצבה כנרת קיש בתבונה משתנה בהתאם לשלב המנטלי שבו נמצא אנדרה ומתרוקן בהדרגה מחפצים, כשם שהמוח מאבד פרטים. רוני פינקוביץ' ביים ברגישות ובחוכמה, והוליך את שחקניו למשחק מצוין שמרכיב בהצלחה את התצרף מחלקי המציאות והדמיון. יעל וקשטיין נפלאה בתפקיד הבת שמטפלת באביה, דואגת לו ומנסה להתמודד עם היפוך התפקידים שהמציאות כפתה עליה.

במרכז ניצבת עבודת המשחק של ששון גבאי, שהיא יצירת מופת תיאטרונית מדויקת. הוא מכניס אותנו בהדרגה לראש של אנדרה ונכנס חזק ללב שלנו - מרגש, מצחיק, מעציב ומדאיג. מזקן דעתן הוא נהפך בהדרגה לילד אבוד שמבקש שיר ערש, תמונה שבה לא נשארה באולם עין יבשה אחת.

 

שורה תחתונה: הצגה מעוררת מחשבה שלא כדאי להחמיץ.