"מודל האינטרנט החינמי היה כישלון; עתיד החדשנות נמצא בתוכן בתשלום"

"עתיד החדשנות נמצא בתוכן בתשלום", אומר אנדרו קין. "המודל החינמי היה כישלון. הוא גוזל מקומות עבודה, הוא יוצר אליטה זעירה של פלוטוקרטים טכנולוגיים שלא חולקים את העושר שלהם, ומעל הכל הוא יוצר תרבות משועבדת שבה אנחנו המוצר".

קין (Keen) נשא את הדברים בכנס Mobile 2016 של "כלכליסט", מכון היצוא הישראלי ובנק הפועלים, שנערך היום במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב. קין היה בעברו יזם אינטרנט חלוצי שהקים את Audiocafe - אתר למכירת מוזיקה וציוד אודיו שלא שרד את התפוצצות בועת הדוט.קום. אחרי שעבר בעוד שורת מיזמים, הפך קין, שעדיין נטוע בקהילת החדשנות של עמק הסיליקון, למבקר בולט של הכיוון אליו פנה עולם הטכנולוגיה. הוא עושה זאת, החל מאמצע העשור הקודם, במאמרים, נאומים וספרים רבי־מכר. האחרון שבהם, "האינטרנט הוא לא התשובה", התפרסם בתחילת השנה.

"האינטרנט, או המהפכה הדיגיטאלית", אומר קין, "היא אירוע כביר ששקול מבחינה הכלכלית הטכנולוגית והתרבותית למהפכה התעשייתית. והשאלה היא האם הוא הפך את העולם למקום טוב יותר, האם זוהי מערכת ההפעלה המתאימה למאה ה-21. בספר שלי אני מסיק שהתשובה היא לא, לפחות לא בינתיים".

למסקנה הזאת, קין מפרט, הוא מגיע מארבע סיבות עיקריות. "הסיבה הראשונה היא שהטכנולוגיה מעצימה את אי השוויון. היא יוצרת אליטה טכנולוגית זעירה, מצמקת את מעמד הביניים ויוצרת מעמד נמוך. בנוסף, הטכנולוגיה תורמת ליצירת משבר תעסוקה מבני - האינטרנט יוצרת מעט מקומות עבודה אבל הורסת יותר מקומות עבודה. הסיבה השלישית היא שהאינטרנט יוצרת כלכלת מעקב - עולם שבו צופים עלינו בכל דבר שאנחנו עושים, שבו המכשירים שלנו מנטרים אותנו, שבו אנחנו הופכים למוצר. ולבסוף, האינטרנט יוצרת בעייה חברתית. האינטרנט מקשה יותר ויותר על עיתונאים, כותבים, מוזיקאים, להתפרנס. הרשת אמורה היתה ליצור יותר דמוקרטיה, יותר חירות, יותר הזדמנויות. היא היתה אמורה לאפשר ליוצרים לחמוק מהמונופולים של תאגידי המדיה, של בתי ההוצאה לאור, של האולפנים הגדולים וחברות התקליטים הגדולות. אבל התוצאה היתה הפוכה".

אנדרו קין. האינטרנט העצים את אי השיוויון, יצר משבר תעסוקתי והפך את כולנו למוצרים | צילום: ענר גרין

אלא שכעת קין מזהה עידן חדש במהפכה הדיגיטאלית: "היום האינטרנט הוא מובייל. יש מעבר מדסקטופ ללפטופ לאייפד לאייפון לסמרטפון, לציוד לביש. והשאלה היא האם מהפכת המובייל מעצימה את הבעיות האלה? או שהיא מהווה אור בקצה המנהרה?". התשובה של קין היא אופטימיות זהירה: "ייתכן שהמובייל עשוי להיות הפיתרון לחלק מהבעיות שהגל הראשון של מהפכת האינטרנט יצר".

עם זאת, האופטימיות של קין מסויגת בהחלט. את רוב הבעיות שהוא מזהה בכלכלה הדיגטאלית, המובייל עשוי דווקא להחריף. "בכל הקשור לאי שוויון ולמונופולים החדשים ניתן לדבר על חוקי הברזל של הכלכלה הדיגיטאלית - יש נטייה למונופולים. המהפכה הדיגיטאלית היתה אמורה ליצור יותר הזדמנויות ליותר יזמים. ויש יזמים שמנצחים ואפילו בגדול. אבל למרבה הצער יש נטייה למונופולים חדשים ואפילו למונופולים גדולים יותר משמוכרים לנו מההיסטוריה".

"הפלטפורמות החדשות של המובייל נשלטות באופן גובר על ידי חברה או שתיים. בשנות התשעים מערכת ההפעלה של האינטרנט נשלטה על ידי מיקרוסופט, ואז היה התערבות הגבלים עסקיים, שאיפשרה לחדשנות להיכנס לכלכלה הזאת. מיקרוסופט הרי ריסקה את החדשנות: תזכרו מה היא ניסתה לעשות לנטסקייפ (הדפדפן שהתחרה באינטרנט אקספלורר של מיקרוסופט, א"פ). גלים של חדשנות רוסקו על ידי מיקרוסופט, ורק אחרי שהרגולטורים פתחו בחקירה נגד מיקרוסופט בארה"ב ואירופה, התרחשה התפרצות של חדשנות בסוף שנות התשעים. בלי הרגולציה, למשל, גוגל לא היתה מתרחשת, כי מיקרוסופט היתה יוצרת את מנוע החיפוש שלה".

"היום אני חושש", ממשיך קין, "שאנחנו בחזרה בשנות התשעים. המובייל יוצר באופן גובר 2 או 3 שחקנים גדולים בכלכלה הדיגיטאלית. הברורה מכל היא גוגל, שאגב, הדרך הנכונה לחשוב עליה היא בתור חברת מובייל: יותר מ-85% מהטלפונים הם על פלטפורמת אנדרואיד, שגוגל היא הבעלים שלה. אפל היא שחקן חשוב נוסף, אם כי אני חושב שהיא תמיד תהיה שחקן עילית, ובצורה משונה היא מוצאת את עצמה באותה פוזיציה של שנות השמונים כספקית מוצרי עלית שלא מצליחה להגיע לקהל מסיבי. פייסבוק גם היא מנסה לשחק במגרש הזה, וכך גם אמזון. זה קרב של טריליון דולר והולך להיות בו רק מנצח או שניים".

"הפחד הגדול ביותר," ממשיך קין, "הוא שגוגל תהיה המנצחת. כי גוגל היא מונופול קלאסי שמחניק את החדשנות. דוגמה אחת: האיום הקיומי על המודל של גוגל הוא טכנולוגיה לחסימת פרסומות, וחנות האפליקציות של אנדרואיד חוסמת טכנולוגיית כזאת. כך שבכל האמור במונופולים", הוא מספק "אני חושב שהמובייל מעמיק את את אותן בעיות מוכרות".

"אותו הדבר נכון גם באשר לכלכלה. מובייל יוצר משרות. תמיד הולכות להיות עבודות למפתחים וליזמים - למרות שרוב היזמים נכשלים. אבל יש מעט מאוד ראיות לכך שהמובייל יוצר מספר גדול של משרות למעמד הביניים. דוגמה אחת היא קודאק, שהעסיקה 130 אלף איש - זאת היתה החברה התעשייתית הקלאסית.לעומתה אינסטגרם, השחקן החדש בצילום, העסיקה רק 15 אנשים כאשר פייסבוק רכשה אותה עבור מיליארד דולר.

המספרים אפילו מדכאים יותר בכל האמור למובייל - פייסבוק קנתה את ווטסאפ, סמל לחברת המובייל, עבור 20 מיליארד דולר, ובאותו זמן עבדו שם 55 אנשים. ווטסאפ אינה רעה, והאנשים שעובדים בה אינה מרושעים, אבל היא פוגעת במקומות עבודה - הטכנולוגיה שלה מחליפה את שירותי הסלולארי, והיא מהווה שינוי מהותי בטבע העסקים, הכלכלה והטכנולוגיה. כך שלגבי מקומות העבודה מובייל הוא לא התשובה. לא ברור מאיפה מקומות העבודה יגיעו".

"אותו דבר נכון גם לגבי המעקב. הכלכלה הדיגיטאלית הוא כזו שבה אנחנו המשתמשים משלמים על תעשיית החינם על ידי זה שאנחנו נותנים את הנתונים שלנו. אנחנו מקבלים את הדברים בחינם מגוגל פייסבוק טוויטר או ווטסאפ, וזה טוב מכדי להיות אמיתי, כי אנחנו המוצר. זו כלכלת מעקב, והדבר זה נכון אף יותר במובייל, בפלטפורמות כמו גוגל ופייסבוק".

"אבל מה לגבי התרבות?", קין פונה להיבט האחרון של המהפכה הנוכחית. "האם מובייל הוא התשובה? האם המכשירים החדשים האלה מבשרים רנסאנס תרבותי חדש. כמובן שלא. הטכנולוגיה הופכת ליותר ויותר אינטימית, אנחנו מאבדים את תחושת הקהילה, אנחנו חושבים שאנחנו מתקשרים עם העולם כשלמעשה המכשירים האלה משקפים אותנו.במקום לשלם על תוכן אנחנו מקבלים אותו בחינם ואנחנו משתמשים במכשירים האלה כדי לשדר את עצמנו - כך שהתוצאה האולטימטיבית של המובייל הוא תרבות סלפי שבא כל מה שאנחנו רואים הוא את עצמנו".

ואחרי כל הניתוח המדכא למדי הזה, קין שואל, "האם יש תקווה?". במובן מסוים, הוא עונה, התשובה היא חיובית, בין היתר בגלל ש"אנשים מתעייפים מתרבות הסלפי". אבל יותר מכך, לפי הניתוח של קין, האתגר הגדול ביותר הוא למודל העסקי של ענקיות הטכנולוגיה. "העוקץ בטכנולוגיית המובייל הוא שהמשתמשים לא אוהבים פרסום, והם לא אוהבים שעוקבים אחריהם. וככל שיהיה ברור יותר שעוקבים אחריהם בכל רגע נתון, אנחנו הולכים לראות את עליית הטכנולוגיה לחסימת פרסומות, שבאופן גובר תוציא את הפרסום מהמודל הזה. וזה מייצג איום קיומי לחברות כמו גוגל ופייסבוק. ולכן, האתגר וההזדמנות של המובייל הוא להיפטר המעקב. ברגע שניפטר מהפרסום, ברגע שניפטר מהמודל החינמי אז נשתחרר מהטכנולוגיה".

כבר היום, אומר קין, רואים ניצנים של ההתפתחות הזו "בחומות תשלום בעיתונים רציניים כמו עם הפיננשייל טיימס עם הניו יורק טיימס, הוול סטריט ג'ורנל. אנחנו רואים את הנכונות של אנשים לשלם עבור התוכן שלהם. ובמובן הזה יש כאן הזדמנות ליזמים".

המסקנה מהניתוח הזה, אומר קין, היא ש"לא נכון לחשוב על רגולציה על פייסבוק וגוגל בתור משהו שחוסם חדשנות.רגולציה בתחומים מסוימים של הגבלים עסקיים, באירופה וגם בארה"ב, תהווה הזדמנות גדולה לחדשנות. הדרך להציל את התרבות שלנו, להפוך את המובייל לתשובה, הוא לתמוך ברגולטורים שפועלים נגד המונופולים החדשים, נגד פלטפורמות כמו גוגל ופייסבוק ואולי גם אמזון, וגם לחדש בתחום התשלומים, כי המשתמשים מוכנים לשלם עבור התוכן. הגל הראשון של המהפכה הדיגיטאלית היה מאופיין על ידי אי נכונות המתמשים לשלם, וגם על ידי פיראטיות. בעידן המובייל, התוכן בתשלום יכול להינצל. מעל הכל הוא יכול להינצל, כי ייעשה ברור יותר ויותר שזה לא רק עניין טכנולוגיה אלא גם עניין של פוליטיקה ושל פרטיות.

"ככל שהכל נעשה מחובר לאינטרנט, כשכל החיים שלנו מתחום הבריאות ועד החינוך הם אונליין", מסיים קין, "ייעשה יותר ויותר ברור שהדרך להגן על הזכויות שלנו בעידן המרושת, להגן על עצמנו לא רק נגד המדינה אלא גם נגד החברות הגדולות, הוא לשלם עבור התוכן שלנו. אי אפשר שם יהיה לנו תוכן בחינם וגם להיות חופשיים. כך שיש לנו בחירה כאזרחים דיגיטאליים בעידן המרושת: או שאנחנו משלמים ואנחנו חופשיים, או שאנחנו לא משלמים ואנחנו לא חופשיים".