דו"ח חברתי־כלכלי מדאיג: "המדינה הזניחה את המגזר הערבי וזה מתפוצץ עלינו"

קצת מוזר לדבר עם פרופ' דן בן דוד כשברחובות גל הטרור מסרב לדעוך. לא מכיוון שהנושאים שהוא מדבר עליהם הם כלכליים בלבד – הם לא, הם נוגעים עמוק עמוק בעצבים החשופים של החברה הישראלית – אלא משום שפרופ׳ בן דוד מדבר על הטווח הארוך, ואילו בחוץ משתולל לו הטווח המיידי.

אבל זה בדיוק המסר הבסיסי ביותר של פרופ' בן דוד בעקבות הדו"ח שמוסד שורש שבראשו הוא עומד מפרסם היום: אם לא נטפל בטווח הארוך, סופו שיתפוצץ לנו בפרצוף בדיוק כמו שאנחנו רואים עכשיו ברחובות. הוא מזכיר את זה כשהוא מדבר על האכיפה הנמוכה בישראל. "יש גם עניין של אכיפה, וזה נכון לכל התחומים. אנחנו רואים את זה עכשיו, אנחנו מזניחים את הסקטור הערבי, נותנים להם להרוג אחד את השני כל השנה, ובסוף זה מתפוצץ עלינו", הוא אומר.

"לא יוכלו לשאת בנטל"

הדוגמה העיקרית שלו להיעדר אכיפה היא בתחום המס. היקף הכלכלה השחורה בישראל הוא 22% מהתוצר השנתי, כך על פי הערכות מוסד שורש. זה לא רק עניין של צדק חלוקתי, אלא גם עניין של אנחנו צריכים את הכסף הזה לעשות איתו דברים.

"אנחנו רוצים לממן יותר דברים אבל יש לנו עול ביטחוני גבוה יותר ולכן יש לנו פחות דרגות חופש. מאיפה אתה מביא את הכסף? המסים העקיפים גבוהים כבר ככה ופוגעים בעיקר בחלשים, ובצד של מס הכנסה כבר היום מחצית מהשכירים לא משלמים מס הכנסה כי השכר שלהם נמוך מדי. בערך 20% מהשכירים משלמים 90% מהמסים וזו קבוצה שרק תלך ותקטן עם השנים ולא יוכלו לשאת בנטל לנצח.

"אז זה נראה כאילו סגרנו את כל האפשרויות, מה נשאר? יש לנו כלכלה שחורה בהיקפים עצומים. אנשים צריכים לדעת שיש סיכוי גבוה שאם לא תשלם מס אזי תיתפס ותיענש, אז אתה תראה שהכלכלה השחורה יורדת. אם תוריד את הכלכלה השחורה בחצי עדיין תהיה גבוה בהרבה מכלכלות אחרות, אבל זה יהיה חצי מתקציב המדינה. זה מאוד משתלם ומאוד צודק. כי כרגע אנחנו תופסים רק שכירים מסכנים", הוא אומר.

עבודה בעיניים

מלבד צד ההכנסות בתקציב המדינה, לבן דוד ביקורת גם על צד ההוצאות, שגם הוא קשור לטווח הארוך. הכנסת החלה לדון השבוע בתקציב המדינה ובחוק ההסדרים, אבל מבחינתו של בן דוד זו סתם עבודה בעיניים.

"אי אפשר לקרוא את התקציב באמת. אף אחד לא באמת יודע מה העדיפויות הלאומיות של ישראל. למשל, אנחנו לא יודעים כמה באמת אנחנו מוציאים על חינוך. לא כל מה שאנחנו מוציאים על חינוך יוצא ממשרד החינוך, ולא כל מה שמשרד החינוך מוציא זה על חינוך. קח את אחד הנושאים שנמצא במחלוקת גדולה – כמה עולים לנו השטחים? אף אחד לא יודע, כולל לא אלה שמכינים את התקציב. כמה אנחנו מוציאים על חרדים? לא יודע. לך אפילו לנושא הרבה פחות פוליטי, מה ההוצאה לתלמיד במערכת הממלכתית לעומת הממלכתית דתית? אנחנו יודעים רק על חלק מההוצאות אבל אנחנו לא יודעים לפלח את כל הסכומים שמגיעים עד הסוף. אנחנו לא יודעים דברים בסיסיים ולכן אנחנו לא יכולים לקבל החלטות מדיניות נכונות". אז מה עושים? בן דוד מציע שמשרד האוצר יכין את התקציב בצורה כזו שאפשר יהיה לתייג סעיפים מסוימים, ולבצע חיתוכים שהיום אי אפשר. בנוסף, הוא מציע שפרויקטים תקציביים שונים יציגו את התרומה הכוללת שלהם למדינה, ולא את התועלת הצרה בלבד.