אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האם צריך להיות מטורף כדי לרוץ לנשיאות ארה"ב? צילום: בלומברג

האם צריך להיות מטורף כדי לרוץ לנשיאות ארה"ב?

פרופסור יקר, האם צריך להיות מטורף כדי להתמודד על משרת נשיא ארצות הברית? דני

15.10.2015, 09:27 | דן אריאלי

דני היקר,

אני לא חושב שצריכים להיות מטורפים, אבל בהחלט נחוץ עודף נאה של ביטחון עצמי, תכונה מעניינת כשלעצמה.

ביטחון עודף עלול להיות הרסני לבעליו. דמיין אדם שפותח מסעדה ומשוכנע לחלוטין שיצליח במשימתו. הוא משקיע זמן, כסף ומאמץ, אבל מתעלם מהרבה סכנות, ומהעובדה שבענף הזה רוב הסיכויים נגדו. השאננות מעלה את ההסתברות לכישלון ולכך שכל ההשקעה תרד לטמיון. מצד שני בעלי עודף הביטחון טובים לחברה, ואפשר לראות זאת בריבוי המועמדים לנשיאות ארצות הברית בכלל ובמירוץ הנוכחי בפרט. אנחנו יודעים שרק אחד מהם יצליח. גם הם יודעים זאת. אבל לנו כציבור עדיף שיתמודדו הרבה אנשים, בדיוק כמו שנעדיף שייפתחו כמה שיותר מסעדות, כי כך מוצע לנו טווח רחב יותר של אפשרויות ומגוון.

דונלד טראמפ, המועמד לנשיאות ארה"ב, צילום: בלומברג דונלד טראמפ, המועמד לנשיאות ארה"ב | צילום: בלומברג דונלד טראמפ, המועמד לנשיאות ארה"ב, צילום: בלומברג

יתרה מזאת, מה שלנו נראה כמו טירוף של פוליטיקאי יכול בעצם להיות תחושת שליחות עמוקה. דמיין גרף שציר ה־X שלו מייצג סיכונים וציר ה־Y מייצג משמעות. המועמדים לנשיאות מוכנים להשקיע מאמצים ולהתמודד עם הסיכונים והקשיים שנלווים לקמפיין הבחירות תמורת "רווח" גבוה של משמעות - סיפוק אישי ותחושת מימוש - אם יזכו.

ישנם עוד מקצועות רבים, למשל שוטרים, כבאים או אנשי צבא, שגם בהם לתחושת השליחות נלווית הקרבה אישית, ולמרות זאת הם מייצרים פחות משמעות לעומת תפקיד הנשיאות. באחרונה נפגשתי עם קצינים בכירים בצבא האמריקאי – אנשים שמסכנים בכל יום את חייהם, בין היתר במזרח התיכון. היבטים שונים של עבודתם אף קשים יותר לביצוע מאשר התמודדות על משרת הנשיאות. מכאן שהמועמדים לנשיאות ארצות הברית לא מטורפים, וגם לא החברים הקיצוניים ביותר בחברה בכל הנוגע לרצונם לשרת, ולסבול אגב מתן משמעות אישית לפועלם.

 

שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il

תגיות

4 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

3.
דני היקר... אני חושש שאתה זה שמטורף...
אספר לך על שני אנשים. לאחד קוראים דני, ולשני קוראים יצחק. דני עובד כשכיר, משלם מיסים במלואם, משתדל לא לקחת הלוואות - ותמיד משלם אותן בזמן וכהלכה. דני גם שירת בצבא, תורם פה ושם כסף לזקנים שמחפשים אוכל ברחוב, וכשמציעים לדני להחליף את המאזדה 3 2007 שלו במאזדה 6, או במאזדה 3 2009 - הוא אומר שאין לו צורך ביותר, והוא מסתפק ברכב הפשוט שיש לו כיום - שלוקח אותו מנקודה א' (הבית) לנקודה ב' (העבודה) ובחזרה בשלום. יצחק לא עובד, הוא בעלים של חברה. לאחרונה יצחק רצה להחליף את המרצדס שלו שעולה מיליון, במרצדס שעולה מיליון וחצי. איך הוא עשה את זה? הוא פתח עוד חברה, תוך לקיחת הלוואה על חשבון החברה הקיימת שלו והחברה החדשה שהוא פותח, ציין בליסינג שדרכו לקח את הרכב - שהרכב הוא לצורך העבודה, והצליח בכך לגרום לבנק לתת לו הלוואה "לפתיחת עסק" - כשהעסק בעצם נפתח לצורך קניית המרצדס החדשה... את המרצדס - יצחק רשם על שם הבת שלו. כשהבנק גילה שהעסק החדש לא רווחי - הוא ביקש לעקל את הנכסים של יצחק. רק שליצחק אין נכסים, אלא לבת שלו... (המרצדס על שמה). הבנק כעס על יצחק, שלא משלם את חובותיו לבנק! יצחק צחק בפניו של הבנק, ואמר: "אלו החיים. אתם יכולים להחליט שאני חייב לכם מיליונים - ובחיים לא תקבלו אותם כי אין לי אותם, או שתחליטו לוותר על החוב ובכך נסגר הסיפור". הבנק מבין שאין לו הרבה ברירות - כי הוא לא יכול לעקל רכב שלא שייך ליצחק, ולכן ויתר ליצחק על החוב... בכל הזמן הזה - יצחק לא עובד כשכיר, אלא חי מהרווחים של החברה הקיימת שלו, ונוסע במרצדס החדשה שנקנתה על חשבון הבנק... הוא נוסע מדיון לדיון בבתי המשפט - עם המרצדס הזו, ונהנה מהחיים. ובינתיים, מה עם דני? דני חושב שהוא חי טוב... נוסע במאזדה 3 2007 ומשלם מיסים... אגב, השם משפחה של יצחק - זה תשובה... אז מי מטורף? תשובה שחי בוילה, עם מרצדס, על חשבון הבנקים? או דני שמשלם מיסים וחי מהכיס של הבוס לכיס של הבעלים של הסופר?
איתמר  |  16.10.15