פצצות אטום? זה כל כך אייטיז, התקדמנו לפצצות סייבר

מה קורה שם, במרתפים?

לממשלה שלך יש כמה זלוטס מיותרים ומספר מחשבים? ברכותי, היא יכולה להיחשב למעצמה צבאית בקלות יחסית. בארה"ב עולה הדאגה מהקלות שבה כל דיקטטור מוכה שחין ורפובליקת צרעת יכולים לקושש לעצמם כלי לוחמת סייבר שיוכלו לגרום לנזקים עצומים.

פעם, כדי להיחשב למעצמה מפחידה היית צריך להשקיע שנים ארוכות, לבנות מפעל טקסטיל באיזה מדבר, לארגן אורניום מכור זה או אחר ולהגיע להסכמים משונים עם מעצמות דועכות. הבעיה היא שהדרך ארוכה, לוויינים יכולים לזהות מתקני גרעין ויש כל מיני אמנות בינלאומיות מציקות בנושא. בשביל להפוך למעצמת סייבר, צריך הרבה פחות כסף, ואמנם יש צורך בחשיפה לטיפוסים אנטי-חברותיים, אבל אם אתה ממשלה אתה כנראה יכול לארגן לעצמך כמה מתכנתים ולהושיב אותם בכיף במרתף מאובזר ומפנק, עמוס משקאות אנרגיה וחטיפים מלוחים.

ובום, פתאום אתה יכול לשסות את ההאקרים שלך בסודות השמורים ביותר של מדינות אחרות. פתאום, אתה יכול לשבש את תשתיות המחשב שלהן. פתאום, אתה יכול לפגוע בתחנות כוח, להפיל בורסות, או סתם לגרום לאזרחי מדינת היעד להיות ממש מפוחדים. פתאום אתה יכול להיות מדינה מטורללת כמו צפון קוריאה, עם שני תאי מוח שבוכים מבדידות בראשו של המנהיג היקר, ועדיין לזיק למעצמה מובילה - אם לא ברמה של סרטן, אז לפחות של שפעת מביכה.

כוחות צבא סטנדרטיים לא יודעים איך להתמודד עם התופעה החדשה הזו, שמשלבת לוחמת גרילה, טרור ואנרכיזם. אז הם עושים את מה שהם יודעים לעשות ודורשים עוד כסף. ומה, לא תיתן? אתה באמת רוצה, אדוני הנשיא, שמישהו יידע באיזה אתרים אתה גולש?  

וכמובן, לאחר מתקפת סייבר לא ניתן לדעת מי תקף ואת מי צריך לתקוף בחזרה. פצצת אטום צריך לייצר במערכים מאוד בולטים, לבנות מחומרים שאפשר לדעת שקנית, לשים על מטוס או טיל ולשלוח ליעד. אין שום דרך לדעת שקוד זדוני ששיתק נמלים או שדות תעופה הגיע ממרתף מאובזר ביבשת אסיה או אפריקה. וכך ממשיכות מדינות העולם לצבור אמל"ח, לגייס האקרים מומחים, לעשות Save על כל המתקפות שהם מפתחים ולחמוק מכל צורה של פיקוח ובקרה.

תראו, ציפור!

תוכנת הריגול הנפוצה בעולם, פייסבוק, הודיעה לרגולטורים האירופים שאם הם ממש מתעקשים על זה, היא תוכל להגן יותר על הפרטיות של המשתמשים - אבל שאז יגיע צבא של האקרים, ישפד את כולם על ענף אפרסמון מבושם ויצלה אותם. לא במילים אלה, אבל די דומה.

פייסבוק מוצאת את עצמה במאבק מול שורה של רגולטורים באירופה בגלל כפתורי הלייק שלה. הללו, שנפוצים בשלל אתרים ברשת, מאפשרים לפייסבוק לעקוב אחרי המשתמש מאתר לאתר - גם אם התנתק ממנה או שמעולם לא היה לו חשבון פייסבוק. המהלך הזה הוא הפרה בוטה של חוקי הפרטיות האירופיים. הרגולטור הבלגי שם לב לכך לפני מספר חודשים, ועכשיו פייסבוק נמצאת במקום מוכר לה מאוד: אולם בית המשפט. 

בהתחלה, פייסבוק ניסתה לטעון שמאחר ויש לה משרד בדבלין, למדינות אירופה האחרות אין סמכות עליה. בתי המשפט, אחרי שסיימו לצחוק, אמרו "לא". אז עכשיו מנסה פייסבוק תרגיל אחר: היא אומרת שאם לא יאפשרו לה לרגל אחרי המשתמשים, היא לא תוכל להגן עליהם מהאקרים.

זה התרגיל השלישי של פייסבוק בפרשה. בהתחלה, היא אמרה "אין דבר כזה" אחר כך היא אמרה שהמעקב אחרי משתמשי כפתורי הלייק הוא "באג", שיתוקן. עכשיו הבאג הפך רשמית לפיצ'ר: לטענת פייסבוק, כפתור הלייק מאפשר לה לזהות האקרים ובוטים. אם היא רואה, למשל, משתמש שלוחץ על אלף כפתורי לייק בשניה, ברור לה שזה לא משתמש אנושי.

אה, ואין לזה שום קשר לכך שלאחרונה היא הודיעה שהיא מוכרת את המידע שהיא אוספת מכפתורי הלייק. אל תבלבלו אותה עם השקרים שלה. בקצרה, פייסבוק אומרת עכשיו שהיא חייבת להגן על המשתמשים ממרעין בישין באמצעות ריגול. אם אני רגולטור אירופי, הייתי אומר וואלה, אם ההגנה היחידה שלכם מפני האקרים היא ריגול, אולי כדאי שנכריז עליכם כתוכנה מסוכנת לשימוש - ונאסור על משתמשים שלא עברו קורסים מיוחדים להשתמש בה? אתם יודעים, צריך לשמור על המשתמשים.

כאבחת ברק

ג'ק דורסי מתחיל את הכהונה שלו כמנכ"ל החדש-ישן של טוויטר בפיטורי המוניים: החברה הודיעה שהיא תפטר שמונה אחוז מכוח העבודה שלה. הוא שלח מייל לכלל עובדי החברה שהפיטורים בדרך, אבל שהם יהיו הומניים וייעשו בכבוד המירבי לכל אדם.

אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד: זמן קצר לאחר הגעת המייל של דורסי לתיבה שלו, גילה המהנדס בארט טיוויסה שהוא לא יכול להתחבר לרשת הפנימית של החברה. כשהוא ניסה להתחבר, הסיסמה שלו לא עבדה והוא קיבל הודעה שאומרת שהוא "הוסר מטוויטר, בע"מ". כשהוא ניסה לברר מה לעזאזל, הוא גילה שמחלקת משאבי אנוש ניסתה להתקשר אליו, לא הצליחה ועל כן פשוט בעטה אותו בלי לדבר איתו. 

את כל זה, כמובן, הוא פרסם בטוויטר. לידיעת מנהלים חדלי אישים באשר הם: לעובדים שלכם יש דרכים חדשות ומעניינות להוציא אתכם אפסים בפומבי. לא חבל?

קצרצרים

1. הבחירות בארה"ב מתקרבות, והמועמדים מתחילים לדבר גם על ענייני טכנולוגיה, בדגש על מדינת המעקב. אמש נערך העימות הראשון בין המתמודדים הדמוקרטים, והמועמדים נחלקו גם בשאלת גורלו של מר אדוארד סנודן. המועמדת המובילה, הילארי קלינטון, התייחסה אל סנודן כאל גנב ובוגד, וטענה שהוא יכול היה פשוט לחשוף את המידע בארה"ב (שיחקת אותה, היל. אני מת פה מצחוק). המושל לשעבר של רוד איילנד, לינקולן צ'אפי, הכריז שהוא היה מקבל את סנודן בחזרה, ללא סנקציות: הוא ציין שבתי המשפט הגיעו למסקנה שתכנית המעקב שחשף סנודן היתה בלתי חוקית. יריבה העיקרי של קלינטון, ברני סנדרס, אמר שלדעתו על סנודן לשלם מחיר, אבל יש לקחת בחשבון את העובדה שהוא השכיל את האזרחים על המעקב נגדם. סנודן, מצידו, בינתיים נשאר במוסקבה.

2. בצד השני של המפה, המועמד הרפובליקני ראנד פול הבטיח וכמעט קיים יום שלם של שידורי רשת חיים מהקמפיין שלו. הבעיה היתה שפעם אחר פעם, הכלים הטכנולוגיים לא עמדו בעומס. המצלמות עקבו אחרי פול חלק ניכר מהיום, אבל פעם אחר פעם הפיד לא היה זמין. הוא היה אמין למדי, עם זאת - בשלב מסוים, כשאזרח שאל את פול האם הוא באמת רץ לנשיאות, השיב בקוצר רוח "נראה לך שהייתי עושה את הלייב-פיד הזה אם לא?" יהיה מעניין לראות אם הז'אנר הזה יתפוס.

3. מהנדס עם גלקסיות שלמות של זמן פנוי יצר העתק של מיולניר, הפטיש של ת'ור. קומיקסית, את הפטיש יכול להרים רק "אדם שראוי להניפו" - המהנדס עצמו, במקרה הזה. בראש הפטיש הוא הכניס אלקטרומגנט של מיקרוגל; התוצאה היא שדה מגנטי שגורם לכך שכאשר הפטיש מוצב על גוש מתכת, למשל מכסה כניסה לביוב, הוא כבד מכדי שהאדם הסביר יוכל להרים אותו. בידית הפטיש הציב המהנדס חיישן שמזהה את טביעת האצבעות שלו; באמצעותו, הוא מנטרל את השדה האלקטרו-מגנטי.  

4. במבוכה מסוימת, מגלה ארה"ב שבמשך שמונה שנים - 1976-1984 - הצליחה ברית המועצות לרגל אחרי מכונות הכתיבה החשמליות שבהן השתמשו בשגרירות האמריקאית במוסקבה ובקונסוליה בלנינגרד. הק.ג.ב. השתיל על מכונות הכתיבה מדגם Selectric של IBM כלים שצילמו ושידרו בזמן אמת את מיקומו של הסמן של מכונת הכתיבה. ההתקן איפשר לסובייטים לקבל כל תו שהמכונה הקלידה מלבד רווח, מקפים, מחיקה וטאב. מה שמהווה ככל הנראה את הקילוגר (keylogger) הראשון בהיסטוריה נחשף בבדיקה דקדקנית של כל הציוד שהועבר מהשגרירויות שם חזרה לארה"ב – אחרי שמדינה אחרת דיווחה על כך שהשטיק הזה הופעל נגדה. היסטוריונים של מודיעין שוברים עכשיו את הראש כדי לנסות להבין מה ידע הק.ג.ב. על החלטותיה של ארה"ב בשנים הקריטיות ההן.