פייסבוק, איך ולמה את יודעת עם מי יצאתי אתמול בערב?

יצאת עם יוכבד. לא תעשה לה לייק?

שורה של אנשים גילו להפתעתם (ולעתים לזוועתם) שלפייסבוק יש ניחוש מוצלח למדי עם מי הם יוצאים: משתמשי טינדר וגריינדר שהקפידו שלא לחבר בין החשבונות שלהם שם ובין חשבון בפייסבוק בכל זאת גילו שפייסבוק מציעה להם כחברים את האנשים שאיתם יצאו.

וכמובן, היא מציעה לדייטים שלהם להיות חברים שלהם. לא מעט מהאנשים הללו ניסו לשמור על חצי-אנונימיות באתרי הדייטינג: השתמשו רק בשם הפרטי שלהם, וכן הלאה. פייסבוק העיפה את כל זה מהחלון.

כשגוגל עשתה משהו דומה למדי עם Buzz לפני חמש-שש שנים, היתה רעידת אדמה בעיתונות הטכנולוגית. הזעם והרעש פחות או יותר חיסלו את השירות הגרוע ההוא. כשפייסבוק עושה את זה, מצד אחד, אנשים מתעצבנים, אבל מצד שני מושכים בכתפיהם: זו פייסבוק, מה אפשר לעשות. כשלוקחים הלוואה מהשוק האפור, ברכיים שבורות הן סיכון מקצועי. זה אולי כואב, אבל אתה לא כועס, אולי רק על עצמך. 

אז איך בכל זאת פייסבוק מצליבה בינך ובין אנשים שפגשת בטינדר? באמצעות מספר הטלפון ורשימת אנשי הקשר שלכם, כמובן. הקפידו לא לספק לפייסבוק גישה לפיסת המידע הזו. מדי כמה שבועות פייסבוק בוכה בפני שבלי הנתון הזה היא לא יכולה לשמור על פרטיות החשבון שלי מהאקרים - וכל פעם אני שולח אותה לחפש את החברים שלה.

לבדוק רקע? תן לי להקליק

פעם, אם היית רוצה לדעת משהו על מועמד לעבודה, היית קודם כל מראיין אותו. לאחר מכן, היית מרים טלפון לאנשים שאותם הוא ציין כממליצים. אם היית חשדן במיוחד, היית מתקשר לממונים על הממליצים. לפני כעשור, התחילו מנהלים לערוך חיפוש גוגל על מועמדים, ובחמש השנים האחרונות חיפוש אחרי המועמד במדיה החברתית הפכו לשגרתיים.

כל זה מעייף ודורש זמן, ועבור הארגון, העובד הוא בסך הכל סוג משוכלל של ציוד משרדי. לא עדיף שנעביר את כל הנושא המייגע הזה לאפליקציה? אם היא תטעה, לא נורא. רק מישהו שלא יקבל עבודה.

מסתבר שיש סטארט-אפ בשם Checkr, שמאפשר למעסיק לברר פרטים על עובדי קבלן. תמורת תשלום מינימלי, תוכל לקבל פרטים כמו מספר הביטוח הלאומי של העבד המיועד, היסטוריה של המקומות בהם גר ובדיקה ראשונית של ההיסטוריה הפלילית שלו. בתשלום נרחב יותר, תוכל גם לקבל בדיקה מעמיקה יותר. הכל בלחיצת כפתור, ואפשר גם לשלב את האפליקציה לטפסי הרישום לעבודה שלך: המועמד מקליד את הפרטים שלו, והאפליקציה מזדרזת לברר כל מידע שקיים ברשת. 

האם זה עובד? תשאלו את אובר. היא משתמשת באפליקציה האמורה והנהגים שלה ממשיכים לשדוד, לאנוס ולהטריד נוסעים.

מלחמת חורמה

פורנו נקמה הפך לתופעה רווחת ביחס בשנים האחרונות: גברבר כלשהו (ב-90% מהמקרים, החלאן המדובר הוא גבר) שננטש בצדק מחליט להשתמש בתמונות עירום של חברתו לשעבר על ידי העלתן לרשת. ברגע שתמונה כזו מגיעה לרשת, הסיכוי להוריד אותה משם נמוך עד בלתי אפשרי.

התובעת הכללית של קליפורניה החליטה להילחם בתופעה ברצינות. היא מנהלת מאבק בשתי חזיתות: באחת, יוענקו סמכויות לחובעים מקומיים לתבוע את השרצים שמעלים את התמונות לרשת, וזאת מעבר ליכולת לתבוע אותם בתביעה אזרחית. בחזית השניה, המסובכת הרבה יותר, ממשלת קליפורניה תפעל להסרת התמונות מהרשת.

מיקרוסופט וגוגל כבר התחייבו שברגע שתמונה מסויימת מוגדרת כפורנו נקמה (למדינת קליפורניה יש אתר יעודי לשם כך) הן יעלימו את התמונה ממנועי החיפוש שלהן. טוויטר ופייסבוק נתנו הבטחות מעורפלות יותר.

קורבנות פורנו נקמה - בקליפורניה מעדיפים את המונח "ניצול סייבר" , משום שהוא חל גם על תמונות שנגנבו, לא רק על כאלו שהופצו כנקמה - מדווחות על דיכאון, פחד (לעתים קרובות, התמונה מלווה גם בפרטי הקשר של הקורבן), וחלקן שינו את שמן או החליפו כתובת. הגיע הזמן שהשלטונות יטפלו בעניין הזה - בארה"ב ובכל העולם.

קצרצרים

1. באג בגרסת הסלולר של פייסבוק איפשר במשך זמן מוגבל לצפות באחד הנתונים שהיא מתעקשת להסתיר: כמה אנשים בעצם רואים את הסטטוס שלך. אתה יכול לראות את הלייקים, ואת השיתופים, אבל התשובה לחשש המכרסם שלאף אחד בעצם לא אכפת ממה שאתה חושב ושאתה זורה את דבריך אל ריק לעגן מוסתרת על ידי פייסבוק בעקביות, ומבחינתה בצדק. אם אנשים יראו כמה מעט אנשים בעצם רואים את דבריהם (פייסבוק הודתה בעבר שהסטטוס הממוצע מגיע רק ל-16% מהחברים שלכם) יתכן שהם יתחילו להשחית את זמנם על דברים אחרים. 

2. ליצן עם חוש הומור מעוות מפיץ בארה"ב דיסק און קי ממולכד, ומי שמחבר אותו למחשב שלו מגלה שבמקום מידע, הוא מקבל זרם 220 וולט, שקטלני למכשירים בארה"ב. הדיסק און קי נראה רגיל לגמרי, ולמרות שאנחנו כבר רגילים לכך שהמכשירים הללו מסוגלים להכיל נוזקות, הסוג הזה של ההתקפה נדיר יחסית. ההערכה היא שהזרם החשמלי מחסל את פורט ה-USB שדרכו התחבר המכשיר, כמו גם גורם נזק ללוח האם; עם זאת סביר שהדיסק הקשיח ישרוד את ההתקפה. מוסר השכל: אל תחברו למחשב שלכם שום דבר שאתם לא יודעים בוודאות מהו.

3. החשש מהאקינג מבהיר לנו לפעמים עד כמה אנחנו תלויים בטכנולוגיה דיגיטלית. הצי האמריקאי התחיל לאחרונה לאמן את הצוערים שלו מחדש בשימוש בסקסטנטים, הכלי המכני העתיק שמטרתו לאפשר לנווט לזהות את מיקומו בים ע"ב מיקומי כוכבים. הסיבה: חשש מהתקפת האקרים שתשבש את מערכות ה-GPS. באמצעות הסקסטנט, אפשר לאכן את מיקום המשתמש בדיוק של קילומטרים ספורים, כל עוד השמיים בהירים דיים. שיא התחכום במאה ה-18, אבל GPS מסוגל לומר איפה הספינה שלך נמצאת תוך שניות ובדיוק של מטרים. מצד שני, נראה אתכם משבשים את גרמי השמיים, לוזרים. 

4. מכירים את הטענה שאם יתנו למליון קופים מקלדות, מתישהו הם יכתבו את כל כתבי שייקספיר? לפעמים אני חושב שהרשת היא נסיון ענק בהפרכת התיאוריה הזו. על כל פנים, בחברת מזון מהיר כלשהי באוסטרליה החליטו לקבל פרסום חינם: הם פתחו לתרנגולת חשבון טוויטר והם מזמינים אותה לנקר על המקלדת. המטרה, לכאורה, היא לראות האם התרנגולת מסוגלת להקליד מילה בת חמש אותיות. עד כה התשובה שלילית. לתרנגולת קוראים בטי, ויש לקוות שהעובדה שניתן לה שם משמעה שהיא לא תסיים בתור ארוחה במבצע של מישהו, אבל לא הייתי בונה על זה.

5. פרויקט קיקסטארטר מנסה להגיע ליעד חריג: הוא רוצה לבנות בקתה חסינת-זומבים. לטענת היוצרים, אם הם יקבלו את המימון שהם רוצים, הם יבנו בקתה שתעמוד בפני מתקפות מתים-חיים במשך עשור. הם יבנו, עם זאת, רק אחת כזו, בבריטניה. חברים יקרים, בהתחשב במידת קיומם הנוכחית של הזומבים, כל בקתה חסינה בפניהם.