אבו מאזן, הקרן המסתורית והפעילות האנטי־ישראלית

בישראל נוטים לראות ביו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) מנהיג חלש ואפרורי שאיבד את השליטה וההשפעה על הרחוב הפלסטיני, ועל כן אינו רלבנטי עוד. ייתכן שזה נכון, אבל בתחום אחד לפחות בזירה הפלסטינית מרכז בידיו המנהיג הוותיק בן ה־80 עוצמה אדירה — הוא חולש בפועל על מיליארדי הדולרים של הקרן הלאומית הפלסטינית, הגוף הכלכלי החשוב ביותר ברשות, שעיקר פעילותה מתנהל במחשכים ושמה נקשר בשנים האחרונות לחוסר שקיפות משווע ולמעשי שחיתות נרחבים. אבו מאזן הוא האיש שקובע לאן יופנו הכספים הפלסטיניים בזירה הפנימית — לרווחת תושבי הרשות או לפעילויות אחרות.

הקרן הלאומית הפלסטינית ממומנת כיום מתרומות שמתקבלות ממדינות, מארגונים ומאינדיבידואלים, וכן מרווחים מהשקעות בפרויקטים כלכליים (חברות, קרקעות וכדומה) בכל רחבי העולם ובעיקר במדינות ערב. היקפה המדויק אינו ידוע, אך הוא נאמד בעשרות מיליארדי דולרים. אחת הפעילויות שהקרן מתקצבת היא המאבק של אש"פ ושל הרשות הפלסטינית בלגיטימיות הבינלאומית של ישראל.

אף שגודל התקציב השנתי למען מטרה זו אינו ידוע, נראה שמדובר בפעילות בעדיפות גבוהה למדי. ביטוי גלוי לכך ניתן בתחילת אוגוסט, כשיו"ר מחלקת החוץ של אש"פ תייסיר חאלד קיבל את האסיר המשוחרר ח'אדר עדנאן במשרדו ברמאללה. באותה הזדמנות הכריז חאלד כי העדיפות של המחלקה שבראשה הוא עומד היא "להרחיב את החרם הבינלאומי כנגד מדינת הכיבוש, להעמיד לדין את פושעי המלחמה הישראלים בבית הדין הבינלאומי ומניעת סכנת ייהוד ירושלים".

ביקור באתר האינטרנט המושקע של מחלקת החוץ באש"פ אינו מותיר ספק בנוגע לעדיפויות הללו — דיווחים שוטפים מכל העולם על יוזמות חרם כנגד ישראל וחומר נוסף המציג את ישראל באור שלילי. בשבוע האחרון אף קרא אש"פ דרך האתר הזה לקהילות הפלסטיניות בחו"ל לארגן עצרות תמיכה בעם הפלסטיני לנוכח מה שמתרחש בירושלים.

כך ייעשה לארגון שיבקר את אבו מאזן

כסף לא ייצא מזה מתביעות פיצויים בעקבות פיגועי טרור לא יצא כלום כדי להטיל אחריות על הרשות הפלסטינית, יש "למתוח קו ישר" בינה לבין המחבלים. בתביעת בני משפחת סיטון, שנפצעו בפיגוע בעמנואל ב־2001, זה לא נעשה זוהר שחר לוי, 4 תגובותלכתבה המלאה

הקרן הלאומית הפלסטינית הוקמה בשנת 1964 על ידי חברי אש"פ, כדי לשמש גוף שינהל את כספי העם הפלסטיני. מי שעמד בראש הקרן נחשב באופן לא רשמי לשר האוצר הפלסטיני. מקורות המימון של הקרן נקבעו בין השאר כאיסוף מסים מחברי אש"פ (כ־5% ממשכורות אנשי אש"פ במפרץ), תרומות מאנשי עסקים, תרומות ממדינות ערביות ואחרות, מארגונים ועוד.

במשך השנים עברו לקופתה של הקרן עשרות מיליארדי דולרים (לפי הערכות, עד תחילת שנות האלפיים עברו בחשבונות הקרן כ־30 מיליארד דולר). הסיוע הכספי השנתי של מדינות ערב לאש"פ הגיע לכ־300 מיליון דולר בשנה מאז אמצע שנות השישים. במשך השנים נהנתה הקרן גם ממענקים שונים לאור עמדתו הפוליטית של הארגון. כך למשל, אחרי כיבוש כווית בשנת 1990, העביר הרודן העיראקי סדאם חוסיין לקרן הפלסטינית "מתנה" בשווי 150 מיליון דולר בגלל תמיכת אש"פ במדיניותו. זו דוגמה אחת מני רבות.

הקרן הפלסטינית לא רק שמרה על מעמדה מאז הוקמה הרשות הפלסטינית לאחר הסכמי אוסלו בשנת 1993, אלא אף דומה שהגדילה את מידת השפעתה. אפשר לומר כי מאז הקמת הרשות הפלסטינית הפכה הקרן הלאומית, שמקום מושבה בעמאן, למעין קופה סודית של שני יושבי הראש יאסר ערפאת ואבו מאזן. השליטה על הקרן והמיליארדים שהיא מנהלת נתנה לשניים עוצמה פוליטית אדירה.

בשנה שעברה דווח כי בשל מחלוקות בין אבו מאזן למזכ"ל הוועד הפועל יאסר עבד רבו החליט יו"ר הרשות הפלסטינית לנקום באחרון ושלל ממנו את הסמכויות הקשורות בכספי הקרן הלאומית. מקורבי אבו מאזן נימקו את הצעד בכך שהסמכויות לפיקוח על הקרן אינן באחריות מזכ"ל הוועד הפועל.

דוגמה נוספת לאופן שבו אבו מאזן משתמש בעוצמה של הקרן למטרותיו הפוליטיות היה אפשר לראות בשנה האחרונה, שבה דווח כי אבו מאזן הורה לעצור את ההקצבות לחזית העממית — החברה באש"פ — מתוך תקציבי הקרן הלאומית. הוא עשה זאת בתגובה לביקורת שהארגון הזה מתח עליו, בייחוד בכל הקשור לשיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל בגדה המערבית.

כספי הקרן גם מסייעים לאש"פ ולאבו מאזן לגייס תמיכה בקרב הפליטים הפלסטינים במדינות השכנות. כך למשל, הקרן הלאומית היא שמממנת טיפול רפואי לפליטים הפלסטינים במחנות הפליטים בלבנון במיליוני דולרים בשנה, או מעניקה מלגות לימודים לסטודנטים פלסטינים בחו"ל.

15 שנה ללא יו"ר ומילה נרדפת לשחיתות

לפי תקנות אש"פ, הקרן הלאומית הפלסטינית אמורה להיות מנוהלת על ידי מועצה מיוחדת, והיו"ר שלה אמור להיות אחד מחברי הוועד הפועל של הארגון, אבל בפועל כבר 15 שנים שהקרן מתנהלת ללא יו"ר בניגוד לתקנות. לפני כעשור החליט אבו מאזן, בתור יו"ר אש"פ, למנות למנכ"ל הקרן את רמזי חורי, שהיה ראש לשכתו של יאסר ערפאת.

המשמעות היא שאבו מאזן שולט בפועל בכספי הקרן, והזרמת כספים למימון תעמולה ופעילות אנטי־ישראלית נעשית בידיעתו ובאישורו. רק כדי להמחיש למי נתונה נאמנותו של חורי, די אם נזכיר כי הוא הופיע אישית לטקס סיום לימודי התיכון של זהווה, בתו של ערפאת, בבית הספר שלמדה בו בוואלטה, בירת מלטה.

מפגינים פרו פלסטינים מחוץ לקונסוליה בלוס אנג'לס | צילום: רויטרס

מאחר שגוף הצללים הזה מגלגל מיליארדים של דולרים הרחק מעינה של התקשורת בכל שנה, הוא הפך ליעד נכסף לפוליטיקאים פלסטינים. במשך השנים נעשה ברחוב הפלסטיני הביטוי "הקרן הלאומית" לשם נרדף לשחיתות.

לשיא הגיעו הדברים בתחילת שנות האלפיים. הרשות הפלסטינית, בלחץ המדינות התורמות, נאלצה להוכיח כי היא מנהלת מלחמת חורמה במושחתים. איש העסקים חסר התמיכה הפוליטית ג'וויד אלע'סין, שבעבר שימש מנהל הקרן הלאומית, הוא שנבחר לשמש טרף קל בעניין הזה. הפלסטינים טענו כי אלע'סין לא החזיר חוב של שישה מיליון דולר לקרן, אך אלע'סין טען לעומתם כי לקח את הסכום באישורו של ערפאת בשנת 1991, כדי להשקיע בפרויקט עסקי מסוים שכשל.

אלע'סין גם גילה כי תמורת החוב שלו העביר לאש"פ 45 שטחי קרקע בירדן שהיו בבעלותו. הוא אף איים כי אם יועמד לדין, "יפתח את הפה" על בכירי אש"פ והרשות ועל השימוש הפרטי שהם עושים בכסף שנועד לשרת את מאבקו של העם הפלסטיני. לצערם של בכירי הרשות הפלסטינית שימשה בתו של אלע'סין מונא עיתונאית בעיתון הערבי רב־התפוצה "א־שרק אלאווסט" באותה תקופה, והיה חשש שהכתבות הלא מחמיאות בעיתון הזה יחשפו את בכירי הרשות המושחתים במערומיהם.

בסופו של דבר הושתקה הפרשה כדי למנוע מבוכה. בצמרת אש"פ וכן ברשות ברמאללה נשמו לרווחה לאחר שמת אלע'סין בשנת 2008 והוא בן 79, ולקח אל קברו סודות רבים על השחיתות הרבה של ערפאת ומקורביו. במשך עשרות שנים עשו בכירי אש"פ בנכסי העם הפלסטיני כבתוך שלהם. קרקעות, חברות ופרויקטים נוספים שפעלו במימון אש"פ נרשמו על שמם של בכירים ופקידים בארגון. דברים ברוח זו אמר גם חורי עם היכנסו לתפקיד בשנת 2005.

ניתוח אף לבן השגריר על חשבון הקרן הלאומית

ואולם, השחיתות של הקרן הלאומית לא מתה עם אלע'סין, ואולי להפך. הקרן הלאומית, שבין השאר אחראית למימון פעילויות השגרירויות הפלסטיניות ברחבי העולם, הפכה לקופה הקטנה של הדיפלומטים הפלסטינים ובני משפחותיהם. כך לדוגמה פורסם ברשתות החברתיות מסמך בחתימתו של השגריר הפלסטיני באנקרה נביל מערוף, שנשלח למנהל הקרן הלאומית רמזי חורי, ובו הוא מבקש לכסות את עלויות ניתוח האף של בנו, בעלות — כמו שעולה מהמסמך — של 4,770 דולר.

ועוד מדווח כי בשגרירות הפלסטינית בווינה החליט השגריר זמן קצר לאחר הגעתו לתפקיד (מהשגרירות בפינלנד) לקדם את נהגו האישי לתפקיד איש הכספים של השגרירות. עלות המינוי הזה, שאושר על ידי הקרן הלאומית, מגיעה לכ־21 אלף יורו. הסיבה לקידום המפתיע של הנהג היתה רצונו של השגריר החדש לאשר הוצאות אישיות חריגות לאחר שאיש הכספים הקודם של השגרירות סירב לחתום עליהן.

לסיכום, גם אם מבחינה פוליטית אבו מאזן נתפס בישראל כאפרוח מרוט נוצות, בזירה הפלסטינית הוא עדיין נהנה מעוצמה גדולה, בייחוד בדמות שליטתו בתקציבי ענק.

הכותב הוא מומחה לכלכלת המזרח התיכון