סופה של העליונות הגרמנית

בשקט בשקט, מבלי שאיש משגיח בכך, מאזן הכוחות הפנימי של אירופה משתנה. מעמדה הבלתי מעורער של גרמניה ככוח הדומיננטי באירופה, במיוחד מאז המשבר של 2008, הולך ונחלש. יש לכך השלכות מרחיקות לכת על האיחוד האירופי.

כמובן העובדה שאנשים מאמינים שגרמניה היא המדינה החזקה באירופה מחזקת את מעמדה ועמדתה האסטרטגית. אבל לא יעבור זמן רב עד שאנשים יבחינו שהגורם המרכזי לתפיסה הזו - הצמיחה המתמשכת של כלכלת גרמניה בזמן שיתר כלכלות גוש היורו שקעו למיתון - נשען על נסיבות יוצאות דופן שייעלמו בקרוב.

ב־12 מתוך 20 השנים האחרונות היתה הצמיחה של גרמניה נמוכה מאשר הממוצע בשלוש הכלכלות הגדולות האחרות של גוש היורו (צרפת, איטליה וספרד). אף שהצמיחה בגרמניה זינקה ביחס למדינות אחרות בגוש היורו בשנים שלאחר המשבר, קרן המטבע הבינלאומית מעריכה שהצמיחה תיפול שוב מתחת לממוצע של צרפת, איטליה וספרד וגם מתחת לממוצע הכללי של גוש היורו.

בלי השפעה במזה"ת

לגרמניה עדיין יש יתרונות ברורים, אך בדיקה מדוקדקת מגלה שהם לא חיוביים כפי שניתן לחשוב.

בתור התחלה, גרמניה קרובה למצב של תעסוקה מלאה — בניגוד גמור לשיעורי האבטלה הגבוהים בחלק ניכר של מדינות גוש היורו. השילוב של תעסוקה מלאה וצמיחה נמוכה מעיד על שיעור צמיחת פריון נמוך. אם מביאים בחשבון את המחסור בעובדים מיומנים לאיוש השורות בשוק העבודה הגרמני ואת חוסר המיומנות של הפליטים שמגיעים לגרמניה, נראה שהמשק צפוי להיכנס לתקופה של ביצועים פושרים.

צילום: בלומברג

יתרון ברור אחר של גרמניה הוא הרזרבות הכספיות הגדולות שלה, שלא רק ריככו את הנזק מהמשבר אלא גם חיזקו אותה מבחינה פוליטית. מכיוון שהקרנות הגרמניות שיחקו תפקיד מרכזי בחילוץ מדינות הפריפריה של גוש היורו מהמשבר, גרמניה עצמה הפכה להיות הציר של המאמצים להילחם במשבר.

הסכמתה של גרמניה היתה דרושה כדי ליצור את האיחוד הבנקאי של אירופה, שהעביר את סמכויות הפיקוח על הבנקים לבנק האירופי המרכזי ויצר קרן משותפת להצלת בנקים כושלים. ההתנגדות של גרמניה היא שדחתה את ההתערבות של הבנק האירופי המרכזי בשוקי האג"ח. כאשר הבנק האירופי התחיל את ההתערבות, הוא עשה זאת רק באישורה המרומז של גרמניה.

בעוד גרמניה שיחקה תפקיד מרכזי בהסכם מינסק, שהיה אמור לסיים את הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה בזכות מעורבותה העמוקה בכלכלות מרכז ומזרח אירופה, אין לה כמעט השפעה על מדינות המזרח התיכון שתופסות את תשומת הלב העולמית כיום. אף שרבים היללו את טיפול ההנהגה הגרמנית במשבר הפליטים האירופי, המציאות היא שגרמניה נבעטה לקו החזית של המשבר הזה מבלי שתהיה לה יכולת להשפיע על הגורמים שמחוללים אותו. לראשונה מאז הקמת גוש היורו, גרמניה זקוקה לעזרה של עמיתותיה מכיוון שהיא לא יכולה לקלוט לבדה את הפליטים.

הדימוי, מטבעו, מקרטע אחר המציאות — מה שאומר שגרמניה עדיין נתפסת ככוח החזק באירופה. אבל, עם האצת המחזוריות העסקית הגלובלית תחזור גרמניה ל"נורמלי הישן" שלה. שינוי מאזן הכוחות באירופה יהפוך לכזה שלא ניתן להתעלם ממנו.

אנגלה מרקל | צילום: בלומברג

אובדן מוטיבציה

גרמניה, שמייצאת סחורות להשקעה בהיקף גדול, הרוויחה יותר מכל מדינה אחרת בגוש היורו מהזינוק בהשקעות בסין ובכלכלות מתעוררות אחרות. אבל הצמיחה בכלכלות המתעוררות הולכת ומאטה, ובסין הביקושים עוברים לצריכה הפרטית ולא לתעשייה.

התמורות המתמשכות בכלכלה ובפוליטיקה האירופית ישפיעו בוודאי על תפקודו של האיחוד האירופי, ובמיוחד על גוש היורו. כך למשל, אם גרמניה לא תהיה חזקה כדי לכפות את ההגבלות התקציביות הדחופות בגוש ולעודד שינויים מבניים כואבים אך נחוצים, המדינות החברות עלולות לאבד את המוטיבציה שלהן לעשות את הדרוש כדי להבטיח יציבות לטווח הארוך.

אם האינפלציה תישאר נמוכה, הבנק המרכזי האירופי עלול להרגיש חופשי יותר להוציא אל הפועל סיבובים נוספים של תמריצים מוניטריים, ולדחות עוד יותר את השינויים המבניים.

בקצרה, ייתכן שאנחנו עומדים בפני תקופה של מדיניות פחות גרמנית בגוש היורו. יכול להיות שהמפנה יתרום לפופולריות של מוסדות האיחוד האירופי במדינות כמו יוון או ספרד, אבל הוא גם יתרום להתגברות הקולות שקוראים לפרישה מהאיחוד בתוך גרמניה — מדינה שחרף היחלשותה הכלכלית תישאר חלק חשוב בפאזל האירופי.

הכותב הוא מנהל המרכז למחקר מדיניות אירופית בברלין. פרוג'קט סינדיקט, 2015. מיוחד לכלכליסט