פסק דין: ההכנסה הצידית של מנהלי בית העלמין בעכו באה אל קיצה

שיטת הפרוטקשן שניהלו בנימין ביטון ויעקב אפריאט, עובדי המועצה הדתית בעכו, בבית העלמין בעיר הייתה ללא ספק מרשימה וכללה הצעת עסקה מפוקפקת לבעל חנות למצבות. משזה סירב, הכפישו אותו באוזני לקוחות פוטנציאלים במטרה למנוע מהם לשכור את שירותי התובע.

בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש באמצעות עורך הדין רון לוינטל, וחייב את ביטון ואפריאט לשלם לתובע 100 אלף שקל.

התובע, שעוסק בבניית מצבות, ובית העסק שלו ממוקם בסמוך לבית העלמין הישן בעכו, קיבל פניה מביטון ואפריאט אשר הציעו להפנות אליו לקוחות אם ישלם להם סך של 500 ש״ח על כל פניה. בתביעה שהגיש בדצמבר 2010 מודגש כי לאחר שסירב להצעתם, החלו הנתבעים במסע השמצות נגדו ונגד העסק שלו: הם הכפישו את שמו בפני משפחות אבלות, הטילו רפש במקצועיותו וביושרו והפנו את האבלים לעסקים המתחרים. הוא מצידו, דרש פיצוי של 100 אלף שקל מכל אחד מהם.

הנתבעים טענו מנגד שמדובר בתביעה מופרכת ואחד מהם אף הגיש תביעה נגדית, אך זו נדחתה על ידי השופטת הוך-טל אשר הסבירה כי אנשים בעלי תפקיד ציבורי, אמורים להיות נטולי כל אינטרס זר לשרת את ציבור הלקוחות הפונה אליהם בשלב כה רגיש בחייהם, ולהתנהל מולם ללא משוא פנים וללא שיקולים זרים.

השופטת, איילת הוך-טל, אימצה את גרסת התובע וקבעה כי פעולות החקירה שביצע הוכיחו ששני עובדי המועצה הדתית פעלו כדי להניא לקוחות פוטנציאליים מלפנות לבית העסק שלו וכן נהגו להכפיש את יושרו ומקצועיותו.

"הצירוף של הפניית לקוחות למתחריו של התובע בשילוב אמירות בגנות התובע בעל פה בפני לקוחות פוטנציאליים, מהווה פרסום המקיים את ההגדרה של העוולה האזרחית על פי החוק. לעניין זה הביא התובע ראיות בשני מישורים. בחלק אחד של פרשת הראיות מובאים תצהירים של אנשים מזדמנים שבעת ביצוע סידורי קבורה בבית העלמין בעכו נתקלו בהכפשות מצד בנימין כלפי התובע. עדויות אלו חושפות מספר מקרים שונים של הוצאת דיבתו של התובע", ציינה השופטת הוך-טל בפסק הדין.

כך לדוגמה הובאה עדות מטעם לקוח של התובע, לפיה בבואו להכין מצבה, אמרו לו הנתבעים, מנהלי בית העלמין, שהתובע מחלל את כבוד המת כי הוא עובד בשבת, שהמצבות שלו לא איכותיות ומתפרקות, והמליצו על עסקים אחרים.

עו"ד רון לוינטל - לשון הרע

שלל העדויות שהוצגו בפני כבוד השופטת הוך-טל הביאו אותה לקבוע ש"המיוחס לנתבעים הינם דברים חמורים כאשר הם באים מכל אדם. גם אם היו הנתבעים לקוחות ממורמרים על שירות שהעניק להם התובע, היה בדברים שנאמרו על ידם בכדי להוות לשון הרע. אולם הדברים חמורים שבעתיים נוכח העובדה שהנתבעים הם עובדי ציבור אשר נתפסים על ידי באי בתי העלמין בעכו כנטולי פניות וכמומחים בתחום. לכן, דבריהם בגנות התובע מקבלים משמעות עמוקה יותר ובעלי השפעה מרחיקת לכת".

השופטת הוך-טל פסקה שהנתבעים יפצו את התובע על הפגיעה בשמו הטוב בפיצוי בסך כולל של 100,000 ש"ח ( 80,000 ש"ח ממנהל בית העלמין ועוד 20,000 ש"ח מעוזרו) וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 30,000 ש"ח.

לדברי עו"ד לוינטל שייצג את התובע: "סכום הפיצוי הגבוה באופן יחסי אינו רק פיצוי על הנזקים שגרמו הנתבעים למרשי אלא הוכחה נוספת לכך שעובד ציבור מחויב פי כמה וכמה בשמירה על הגינות ועל לשונו. מדובר בשילוב של מספר גורמים שהובילו לסכום בהם פיצוי על הנזק הרב שנגרם למרשי, ענישה ובעיקר הרתעה למען יבינו עובדי ציבור אחרים שאינם יכולים לעשות בסמכותם ככל העולה על רוחם. תפקיד ציבורי ובטח תפקיד עם רגישות גבוהה כל כך כמו ניהול בית עלמין הוא תפקיד המחייב רגישות מירבית."