נתניהו בפרץ משילות, דרעי בורח מאחריות

יצירתיות, נחישות, עקביות — כל התארים הללו מאפיינים את עבודתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעניין מתווה הגז. הוא סימן מטרה ודהר אליה. זה לא היה פשוט, כי מתווה הגז הוא לא דבר פשוט; כי ההחלטה שהוא רוצה להעביר רחוקה מלהיות אופטימלית וכי בדרך להגשמתה עשתה הממשלה בניצוחו כמעט את כל הטעויות האפשריות. אבל הוא צפוי להצליח. אוטוטו הוא שם.

1. זאת לא דמוקרטיה, אבל זאת כן משילות

מתווה הגז יעבור ככל הנראה ממש בקרוב באמצעות משחק כיסאות כזה או אחר שיזיז את דרעי ממשרד הכלכלה. מה שלא הולך דרך הכנסת יילך במסלול עוקף־כנסת, דרך הממשלה. אנחנו כנראה לעולם לא נדע מה בער באמת לנתניהו ומאיפה האובססיה דווקא למתווה הגז.

מאגר הגז הטבעי תמר | צילום: יח"צ

לא היינו רוצים שככה תיראה דמוקרטיה, אבל לפחות אנחנו יכולים להתנחם בזה שככה נראית משילות. כמה חבל שאת כל פרץ האנרגיות הזה נתניהו — שיחזיק בקרוב גם בתיק הכלכלה, החוץ והתקשורת — לא ממש טורח לרתום לעשייה בתחומים אחרים: הורדת מחירי הדיור, הגדלת הצמיחה וטיפול ביוקר המחייה. וזה עוד בלי שאמרנו מילה על התחום המדיני.

2. מה שבאמת מעניין את דרעי: השבת

אריה דרעי לא יחתום על סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים. זו המנטרה שאנשי דרעי מדקלמים כבר שבועות. הם מסבירים שלמרות תמיכתו במתווה הגז, הוא לא יהיה האדם שיפעיל לראשונה ובאופן תקדימי את הסעיף שמאפשר לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים שהתנגד למתווה.

אבל בואו לא נתבלבל. ברגע שדרעי יסכים למשחק הכיסאות שיאפשר לנתניהו, או מי מטעמו להשתלט על תיק הכלכלה, לחתום על סעיף 52 ולהכשיר את המתווה, הסכמתו שקולה לחתימה על הסעיף. דרעי לא יכול להסתתר מאחורי סמנטיקה. אחריותו ביחס לאישור המתווה שקולה לאחריות של היד שתחתום במקומו.

אלא שכל הסיפור הזה הוא בסך הכל התירוץ; מסך הערפל שמסתיר את מה שמעניין באמת את דרעי — השבת. דרעי יזוז ממשרד הכלכלה לא כי הוא מתנגד להפעלת סעיף 52, אלא משום שהוא לא רוצה להיות חתום על מאות היתרים בשנה לעסקים שיוכלו לפעול בשבת. בשביל זה הוא מוכן אפילו להסתפק בתיק פחות בכיר. רק בשביל זה.