אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הבראה מתחילה בשורשים צילום: אי פי איי

הבראה מתחילה בשורשים

עופר עיני מדבר על "המודל הגרמני", אבל האם הוא מבין מה הוא "המודל הגרמני" שהכדורגל הישראלי צריך?

26.10.2015, 11:30 | אוריאל דסקל

הנה, אנחנו אחרי עוד כישלון מהדהד במוקדמות לטורניר גדול. יו"ר ההתאחדות לכדורגל עופר עיני ושרת הספורט מירי רגב החליטו להקים ועדה, אם כל הוועדות, שהפעם ניישם את כל המלצותיה, וברצינות. עצם העובדה שכבר הקימו ועדות מכאן ועד איסלנד אינה מזיזה לרגב או לעיני, העיקר לעשות ועדה ו"לתקן את הכשלים". בפרפרזה לדבריו של מארק טווין על הפסקת עישון - לתקן את הכדורגל הישראלי מהיסודות זה הדבר הכי קל בעולם, עשו זאת אלפי פעמים.

קראו עוד בכלכליסט

נבחרת ישראל. הסיפור הוא לא "חוסר איכפתיות" או "חוסר מוטיבציה" הוא "חוסר איכות", צילום: אורן אהרוני נבחרת ישראל. הסיפור הוא לא "חוסר איכפתיות" או "חוסר מוטיבציה" הוא "חוסר איכות" | צילום: אורן אהרוני נבחרת ישראל. הסיפור הוא לא "חוסר איכפתיות" או "חוסר מוטיבציה" הוא "חוסר איכות", צילום: אורן אהרוני

עופר עיני מדבר על "תוכנית הבראה" שבמרכזה "ארבעה קווים מנחים". מינוי מאמן נבחרת לארבע שנים, מינוי מנהל מקצועי שאחראי לנבחרות, "דמות בכירה" לנבחרות הצעירות ובניית אקדמיה לכדורגל. מדברים גם על "הצערת הנבחרת" ואולי על מנהל מקצועי זר. וגם על "מודל גרמני" מדברים.

ובכן, כמו שנכתב כאן ב"כלכליסט" מספר רב של פעמים, הבעיות אינן מתחילות בשפיץ (הנבחרות) של הפירמידה, הן מגיעות מהבסיס של הספורט בישראל ומשורשי הכדורגל. אין די מועדונים, קבוצות, מגרשים, שחקנים ומאמנים. אי אפשר לבנות בניין בלי יסודות, ואי אפשר לשפר כדורגל בלי לדעת מה הבעיות בשורשי המשחק. באירופה, במדינות שאנחנו מתחרים נגדן על מקום בטורניר גדול, 2.7% מהאוכלוסייה משחקת כדורגל. אצלנו - 0.4%. כלומר, למדינות בעלות אוכלוסייה קטנה מישראל ב־5, 6, או אפילו 7 מיליון תושבים – יש יותר כדורגלנים.

זה הבסיס של הבסיס. שום תוכנית הבראה או מודל גרמני לא יעבדו אם ההתאחדות לכדורגל לא תתחיל לעשות את העבודה שלה ולטפל בשורשי הכדורגל. ואם כבר מדברים על "מודל גרמני", כדאי לראות את הטיפול ההוליסטי שקיבל הכדורגל הגרמני לאחר כישלונות הנבחרת. רפאל הונינגשטיין, כתב "הגרדיאן" ו"סודויטשה צייטונג", כתב את הספר "Das Reboot" על הדרך שבה שיקמה הנבחרת הגרמנית את עצמה לאחר שנים של חוסר הצלחה. הוא מצייר רבדים רבים לשיקום ברמת הנבחרת הבוגרת, הנבחרות הצעירות, המועדונים, והכי חשוב – ברמת השורשים של המשחק.

נבחרת גרמניה. הבינו שאי אפשר לדבר בקלישאות, צילום: אי פי איי נבחרת גרמניה. הבינו שאי אפשר לדבר בקלישאות | צילום: אי פי איי נבחרת גרמניה. הבינו שאי אפשר לדבר בקלישאות, צילום: אי פי איי

מועדון בכל כפר

 

שלא כמו בישראל, בגרמניה היו תמיד הרבה מאוד מועדוני כדורגל, אבל בגלל בעיות מקצועיות שנבעו מתפיסה מקצועית מוטעית של ההתאחדות לכדורגל הגרמנית, הם לא הצליחו לייצר די שחקנים.

את הירידה במספר הכישרונות הסבירו בכך שהילדים אינם משחקים כדורגל ומעדיפים את המחשב, והם מפונקים מדי להילחם על זכותם לדקות משחק מול מספר הזרים שהגיעו לליגה הגרמנית בחסות חוק בוסמן. "זה הכל שטויות", הסביר דיטריך ויסה שהיה אחראי ליישום התוכנית המקצועית לשדרוג מחלקות הנוער של גרמניה. "זה פשוט היה עניין שלא הגענו לכל מי שכישרוני, ומי שהיה כישרוני לא קיבל שעות אימונים מספיקות".

"הכדורגל הגרמני היה מביך", מסביר הונינגשטיין. "לא היתה החלטה מודעת להיות אפורים, פשוט הגרמנים איבדו את היתרון שהיה להם בכל הקשור לכושר ורוח לחימה למדינות שעשו זאת טוב יותר. היריבות פשוט צמצמו פערים. אחרי הכישלונות של שנות התשעים והאלפיים, הבינו שמשהו לא בסדר בבסיס של המשחק. הבינו שזה לא שהשחקנים לא רוצים את זה מספיק או שהם לא מראים מספיק תשוקה, שאין מספיק מנהיגים, או לא מספיק פטריוטים. אלא הבינו שזה קשור לאיכות השחקן".

ברטי פוגטס, שזכה באליפות העולם עם נבחרת גרמניה כשחקן, וביורו 1996 כמאמן, היה הראשון שדרש מההתאחדות לכדורגל הגרמנית (DFB) להשקיע יותר בצעירים. היא סירבה וטענה שהיא אחראית אך ורק לנבחרות הצעירות של גרמניה. הנוער והילדים היו תחת ההתאחדויות המקומיות.

פוגטס דרש שמאמנים של ההתאחדות לכדורגל יעבדו בהתאחדויות המקומיות־מחוזיות ויאמנו את הילדים המוכשרים אימונים נוספים. התוכנית של פוגטס וחברו ויסה, מאמן הנבחרות הצעירות של גרמניה לשעבר, הוצגה ל־DFB ב־1998. עלותה היתה 2.5 מיליון מארקים (כ־1.25 מיליון יורו). ההתאחדות הגרמנית דחתה את ההצעה בגלל "המחיר היקר". אחרי הכישלון במונדיאל צרפת 1998 הוחלט לקבל אותה ואף להגדיל את תקציבה ל־3.2 מיליון מארקים.

אחרי מחקר של תשעה חודשים הגיע ויסה לכמה מסקנות, והראשית בהן היתה שגרמניה מפספסת הרבה כישרונות ש"נופלים בחריצים". אם שיחקת במועדון קטן, איש לא היה "מגלה" אותך והיית הופך למפוספס. ועל כן אחד הדברים הראשונים ששינו בגרמניה היה מערך "ציד הכישרונות". ויסה המליץ להקים 121 מרכזי פיתוח ברחבי גרמניה, ולשם הגיעו ילדים להתאמן אצל מאמנים ברמה גבוהה, שקיבלו את שכרם מההתאחדות לכדורגל. התוכנית חשפה הרבה יותר ילדים מהפריפריה לסקאוטים של קבוצות גדולות ושל הנבחרת. כיום הנבחרת הגרמנית הנוכחית מלאה שחקנים שגדלו בכפרים קטנים - כמו תומאס מולר או טוני קרוס - משום שהיתה רשת נרחבת שסייעה "לתפוס" אותם בזמן.

הכישלון המחפיר ביורו 2000 - הפסדה של נבחרת גרמניה להרכב השני של נבחרת פורטוגל והדחתה משלב הבתים - הוביל להשקעה נוספת בפיתוח מערכת כדורגל הנוער והילדים בגרמניה. מספר מרכזי הפיתוח טיפס ל־366, והתקציב צמח ליותר מ־14 מיליון יורו בשנה.

יתרה על כך, ההתאחדות לכדורגל הודיעה ש"טיפוח ופיתוח כדורגלנים זה מה שאנחנו אמורים לעשות בהתאחדות לכדורגל". העובדה שגרמניה זכתה באירוח המונדיאל ב־2006 הגבירה את ההשקעה בתשתיות. ב־2003 פיתחה ההתאחדות הגרמנית לכדורגל רישיון מיוחד לאימון ילדים, כדי לעשות סטנדרטיזציה ארצית בנושא.

עופר עיני. אפשר לדבר על עוד "תוכנית הבראה" של הכדורגל הישראלי, אבל כל עוד לא מטפלים בשורשים - מספר המאמנים, איכות המאמנים, מספר השחקנים, איכות החינוך שלהם, כמות האקדמיות וכו עופר עיני. אפשר לדבר על עוד "תוכנית הבראה" של הכדורגל הישראלי, אבל כל עוד לא מטפלים בשורשים - מספר המאמנים, איכות המאמנים, מספר השחקנים, איכות החינוך שלהם, כמות האקדמיות וכו' - אפשר להכריז על ועדות וחקירות ו"צוות מקצועי חדש וזר ונוצץ" וכל זה לא יהיה שווה כלום. | צילום: אוהד צויגנברג עופר עיני. אפשר לדבר על עוד "תוכנית הבראה" של הכדורגל הישראלי, אבל כל עוד לא מטפלים בשורשים - מספר המאמנים, איכות המאמנים, מספר השחקנים, איכות החינוך שלהם, כמות האקדמיות וכו

מאמנים, רבותיי

 

בשנת 2000 היו בגרמניה 100 מאמני בעלי רישיונות במשרה מלאה. כיום יש 400 מאמנים בעלי רישיונות ובמשרה מלאה שכל מטרתם לאמן ילדים. המאמנים הללו עובדים באקדמיות הכדורגל של מועדוני הבונדסליגה, ואלו מהווים רק 0.5% מסך הנערים שמשחקים כדורגל בגרמניה (כ־200 אלף). השאר משחקים במועדונים הרבים שמפוזרים במדינה, וכ־14 אלף מהם מקבלים אימונים מיוחדים אצל מאמני התאחדות ב־366 מרכזי פיתוח. שם רואים אותם מאמנים של ההתאחדות וסקאוטים של מועדונים. עלות הפרויקט להתאחדות לכדורגל הגרמנית עומדת על יותר מ־21 מיליון יורו בשנה.

יש לציין שגם את המועדונים שיתפו בתוכנית השיקום של הכדורגל הגרמני והכדורגלן הגרמני. לא היה פשוט לשכנע את המועדונים להשקיע במחלקות הנוער. הן נראו כבזבוז זמן וכסף בהשוואה לכישרונות הזולים שזרמו לגרמניה מכל האיחוד האירופי, אבל המנהיגות של ההתאחדות לכדורגל והמספרים שהוכיחו ששחקנים שמקבלים אימונים רבים ברמה גבוהה משמעותם יותר שחקנים מוכשרים, מקומיים וזולים, הראו למועדונים את הדרך קדימה. ב־2001 התקבלה החלטה לאמץ קריטריונים נוקשים לקבלת רישיונות לקבוצות מקצועיות, ומאז השקיעו הקבוצות כמיליארד יורו באקדמיות שלהן.

כיום כל קבוצה חייבת להתחייב להשקעה מינימלית במחלקת הנוער שלה, וקבוצות שעושות זאת היטב מקבלות בונוסים כספיים מההתאחדות לכדורגל וממינהלת הליגה הגרמנית. חברת Double Pass הבלגית בודקת את איכות ההשקעה של המועדונים בנוער על פי 250 קריטריונים (תשתיות, תשתיות אנושיות, מספר מאמנים, איכות המאמנים, מתקנים רפואיים, מספר שחקני בית בהרכב, קשרים למוסדות חינוך ועוד). ההתאחדות לכדורגל מעניקה 400 אלף יורו לכל קבוצה שמקבלת את הדירוג הגבוה של Double Pass. הכסף מגיע מאופ"א, כספים שבישראל ניצלו כדי לבנות את בית הנבחרות שמשמש את הנבחרות הצעירות בלבד. "זה פשוט מאוד. הכדורגלנים הצעירים בגרמניה מקבלים בין 50% ל־100% יותר אימונים מהכדורגלנים הצעירים מלפני 15 שנה", אומר הונינגשטיין. "והצעירים הטובים ביותר מתאמנים אצל מאמנים שהאימון הוא משרה מלאה מבחינתם".

להשקיע בשורשים

אפשר לדבר על עוד "תוכנית הבראה" של הכדורגל הישראלי, אבל כל עוד לא מטפלים בשורשים - מספר המאמנים, איכות המאמנים, מספר השחקנים, איכות החינוך שלהם, כמות האקדמיות וכו' - אפשר להכריז על ועדות וחקירות ו"צוות מקצועי חדש וזר ונוצץ" וכל זה לא יהיה שווה כלום.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות