כסף כמו חול ואין מה לאכול

קבוצות ספורט בארה"ב לא חושפות את המאזנים שלהן. הן לא צריכות. והן לא רוצות. אין בסוף הדרך בעלי מניות שצריכים לקבל תשובות. יש בעלים, זה עסק, וליגה שמפקחת מעל ויודעת את מה שהיא צריכה לדעת. כל הדיווחים הם הערכות של מומחים סביב הענפים השונים. לפני שנה דווח כי דטרויט ליונס מה־NFL היא הקבוצה היחידה בליגת הפוטבול שמפסידה כסף על פי הערכת פורבס, אחרי חישובים של הון עצמי מול חוב נטו ושאר התחייבויות כמו תחזוקת האצטדיון הביתי או תוכניות להשקעה בו וכו'. ב־NBA, ליגה עשירה פחות מאחותה בלי הקוקיות, יש הרבה יותר קבוצות מפסידות. כמה יותר? תלוי את מי שואלים.

אדם סילבר, קומישינר ה־NBA: "לפעמים אני מסתכל כמה הבחורים האלה מרוויחים, נגיד ביחס למורה או רופא, ואני לא מאמין" | צילום: רויטרס

מיליארדרים עצובים

אדם סילבר, קומישינר הליגה, הוא אדם שמבין דבר או שניים בעסקים ובסובב להם. וסילבר כמעט ייבב במסיבת עיתונאים בקיץ האחרון, כשציין כי מצבן של לא מעט קבוצות בליגה שלו בכי רע. הוא לא חשף כמה (על פי הערכות המספר חד־ספרתי, כ־9–8 קבוצות, אבל זה אומר כמעט שליש מהליגה), ומי הן: "אני לא יודע את המספר המדויק, ולא רוצה להיכנס לזה. אבל מספר משמעותי של קבוצות ממשיכות להפסיד כסף, והן מפסידות כסף כי ההוצאות שלהן עדיין גבוהות מההכנסה".

ההפתעה לנוכח הדברים של סילבר היתה גדולה. הרי הליגה משגשגת. סדרת הגמר בין גולדן סטייט לקליבלנד בעונה שעברה היתה הכי נצפית מאז האליפות האחרונה של מייקל ג'ורדן ב־1998. עונת השחקנים החופשיים שנפתחה ביולי עשתה רעש גדול, עם 2.6 מיליארד דולר שהחליפו ידיים בין קבוצות לשחקנים. ובדרך יש חוזי שידור עם ESPN ו־TNT לתשע שנים, ששווים 24 מיליארד דולר. עונה חדשה נפתחת בימים אלו והבאזז סביבה עצום. אם כן, איך מספרים כאלה, הכנסה כזו וציפייה לעתיד ורוד יכולים להוציא מהקומישינר מבט מודאג וציטוטים פסימיים על עתיד הקבוצות ב־NBA, האם כל זה רק פתיח של אסטרטגיה במשא ומתן מתקרב?

השביתה שבדרך?

זמן טוב להציג את "הסכם המיקוח הקולקטיבי" של ה־NBA, או בכינויו – CBA. זהו הסכם יחסי העבודה, אם תרצו, בין הקומישינר ו־30 בעלי הקבוצות ובין ארגון שחקני הליגה. הוא מכתיב בין היתר חוקים של חוזי שחקנים, טריידים, חלוקת הכנסות, ענייני דראפט ותקרת השכר. לאורך השנים נפתח ההסכם הזה לא פעם לדרישת השחקנים או הבעלים שרצו יותר מהעוגה, עוגה שהלכה ותפחה והולכת ותופחת. הוא נחתם לאחרונה ונסגר ב־2011, אחרי שנקבע בו כי חלוקת ההכנסות בין הצדדים תהיה בערך 50%–50% (הבעלים מקבלים טיפל'ה יותר). מדובר בירידה כואבת של 7% מצד השחקנים לעומת ההסכם הקודם. ה־CBA לא אמור להיפתח עד שנת 2021, אבל יש בו נקודת יציאה אחת ויחידה לשני הצדדים קודם לכן, בקיץ 2017, נקודת יציאה שצריך לאותת לכיוונה עד דצמבר 2016, לא ממש עוד הרבה זמן מעכשיו. הציטוטים של סילבר מעידים שבדרך אליה עוד יקרו דברים רבים.

עוד ההסכם הזה קובע כי בכל מקרה יקבלו השחקנים את 50% שמגיעים להם מההכנסות הכוללות של ה־NBA. אם המשכורות הכוללות המשולמות לשחקנים כיום נופלות מההכנסה הכוללת – כמו שיקרה בקרוב עם כל הכסף שייכנס לליגה, הבעלים הם שיצטרכו להשלים אותו. "יש תחזיות שבשנה הבאה נכתוב המחאה על סך חצי מיליארד דולר לשחקנים", אמר סילבר במסיבת העיתונאים, "וזה אמור לקרות גם בעונה שלאחריה. זו כמובן לא התוצאה האידיאלית מנקודת המבט שלנו. זה לא משהו שחזינו כשנכנסנו להסכם הזה".

NBA. התחילו | צילום: איי אף פי

התקרה זזה

סילבר טוען שהקבוצות מוציאות סכומים גבוהים מדי על שכר השחקנים. תקרת השכר בליגה מוגדרת גם היא בהסכם – כאחוז מסוים מרווחי הליגה בעונה החולפת, והיא משתנה מעונה לעונה. עם כל הכסף הזה שזורם לליגה התקרה עולה ועולה, וכבר צפויה לעמוד על יותר מ־70 מיליון דולר אחרי העונה הנוכחית. והשכר הממוצע של השחקנים עולה בהתאם. עם זאת, התקרה היא תקרה גמישה. קבוצות יכולות לעבור אותה ולשלם מס יוקרה, די בטל בשישים למישהו כמו מיכאל פרוחורוב, המיליארדר הרוסי שהוא הבעלים של ברוקלין נטס והונו מוערך ב־10 מיליארד דולר. וכך נוצר השנה מצב מיוחד מאוד, בדמות חוזים שלא שולמו מעולם. שחקנים בינוניים, ופחות מזה, גזרו קופונים שלא הם ולא בעלי הקבוצות שלהם חלמו שאפשר לגזור. דוגמאות? רג'י ג'קסון קיבל 80 מיליון דולר מדטרויט לחמש שנים, כריס מידלטון קיבל 70 מיליון דולר ממילווקי לחמש שנים ועומאר אשיק יגרוף 60 מיליון דולר מניו אורלינס לחמש שנים. וגם קורי ג'וזף בטורונטו (30 מיליון לארבע שנים), וארון ביינס בדטרויט (20 מיליון לשלוש שנים) ופטריק בוורלי ביוסטון (25 מיליון לארבע שנים), וזה מעט אבל מספיק שמות של שחקנים כמעט אלמונים.

לסילבר יש עוד טענות, אבל לא ברור למי בדיוק הוא מפנה אותן. הוא אומר שלקבוצות יש הוצאות חריגות וגדולות על האולמות הביתיים שלהן והן מוציאות יותר מדי כסף על ניהול שוטף ועל שכר עובדים, אנשי מכירות, אנשי שיווק ועשרות מאמנים, סקאוטים, רופאים, פסיכולוגים, פיזיותרפיסטים, אנשי משק, מנהלי אתר ומגישי פודקאסטים ומה לא. ועוד טענות שאיתן קצת קשה להתמודד – חוזה טלוויזיה מקומי במילווקי לא ממש שווה כמו חוזה מקומי בניו יורק, וכשהקבוצות צריכות להשלים את ההמחאה ההיא לשחקנים – סכום שמתחלק שווה בשווה בין כל ה־30, הרבה פחות כואב לדרוש את הנתח הזה מהקבוצות של לוס אנג'לס או משיקגו, מלקחת אותו משארלוט או מסקרמנטו. אבל כשלברון ג'יימס, קווין לאב, למרקוס אולדרידג' ומארק גאסול, שכולם היו שחקנים חופשיים הקיץ, חותמים בקליבלנד, סן אנטוניו וממפיס בהתאמה, קצת נמאס לדבר על שוק גדול ושוק קטן.

.

מיליונרים מסכנים

השחקנים מצדם מוכנים לקרב הזה. לפני כשנה מונתה מישל רוברטס, עורכת דין ותיקה וששה אלי קרב, לעמוד בראש ארגון השחקנים אחרי כמה שנים שבהן עשה בו הבוס הקודם בילי האנטר ככל העולה על רוחו, כאילו היה מכבי פ"ת. רוברטס היא שאמורה לדאוג שבדיונים הבאים, בחילופי ההפחדות לקראת אפשרות היציאה מההסכם, ייצאו השחקנים עם היד על העליונה, שלא כמו בפעם הקודמת.

רוברטס וחבריה מכינים תשובה לכל טענה של סילבר על כסף שאזל. הבעלים לא מרוויחים מספיק כי ההוצאות על אולמות ומרכזי האימון גבוהות? הן ממילא ממומנות בחלקן על ידי העיר, ומדובר בכסף קטן. ולא כל קבוצה מחליפה אולם בכל שנתיים. ואם הנטס (למה כל דוגמה רעה מכל ענף צריכה לבוא מקבוצה בניו יורק?) רוצים אולם אימונים מפואר על חורבות מבנה תעשייתי שצופה על מנהטן, שישלמו, וחוץ מזה זה לא יורגש בכיס של אף אחד. הבעלים לא מרוויחים מספיק כי ההוצאות על שכר עובדים גבוהות? הצחקתם. לשלם כמה מיליוני דולרים בשנה לאנשי שיווק ומכירות והאיש שעושה את הפודקאסטים? עוד סכום שלא מורגש בעוגת הכנסות שעמדה בעונה שעברה על 161 מיליון דולר בממוצע לקבוצה. סילבר טוען שהחלוקה השוויונית מעמיסה יותר מדי על הקבוצות הקטנות? אם כל קבוצה צריכה לשאת בסכום דומה לפיצוי השחקנים, שיאספו ויחלקו שווה בשווה גם את הסכומים שנכנסים מחוזי שידור מקומיים. אה, וטענה חשובה נוספת: יש סיכוי לא רע שחלק מהקבוצות פשוט מנוהלות גרוע.

אבל הנושא הקריטי היה ויישאר השכר של השחקנים, ופה לרוברטס תהיה בעיה מכיוון אחר לגמרי. אמנם ברור שחלק מהטענות של סילבר פונות בעקיפין לבעלים, אבל הוא יעמוד לימינם כי זה תפקידו. סילבר כבר התחיל בקרב אחר לגמרי, הקרב על דעת הקהל: "לפעמים אני מסתכל כמה הבחורים האלה מרוויחים, נגיד ביחס למורה או רופא, ואני לא מאמין". וזו תהיה המשימה הגדולה של רוברטס – איך להיות נושאת הדגל ולהיאבק למען זכויותיהם של עובדים, עובדים שמרוויחים מיליוני דולרים לשנה כדי לשחק כדורסל.