הון אנושי: מה הסינים רוצים

קוקטייל הפתיחה של כנס "גו יזראל", שמטרתו לעודד שיתופי פעולה עסקיים בין משקיעים מישראל, אירופה וסין, נערך ביום ראשון בערב במועדון הג'אז שבלול בנמל תל אביב. למרות הגשם ולמרות הפחד. המארח אדוארד קוקרמן, יו"ר בית ההשקעות קוקרמן, קיבל את פניי בחליפה של מיליון דולר ובחיוך חם ואוהב. "הסינים בכלל לא יודעים שיש כאן דקירות ומהומות. אצלם בכלל לא מדווחים על זה, המצב הפוליטי לא מעניין אותם. להפך, הם מעריצים את ישראל", בישר לי. גד פרופר, גם הוא בחליפה, אמר: "עדיף שלא תדבר איתם על המצב הפוליטי. למה לקלקל את האווירה?".

ישבתי על הבר עם זהר זיסאפל, מהיחידים שלא לבשו חליפה. "הייתי בסין בסוף שנות ה־80, היא היתה כפר קטן. ההתפתחות שלהם היא בגדר נס", אמר, "יש שם סוג של דיקטטורה נאורה, שכל מי שרוצה להצליח יכול, כמו בקפיטליזם. רק צריך לשמן מישהו בממשלה". אמרתי לו שבשנים האחרונות מתקבל הרושם שזה גם המתכון להצלחה בישראל. "אני מעולם לא שיחדתי, והצלחתי", זיסאפל ענה. אמרתי לו שהוא ושכמותו הם תעלומה בעיניי. "שמע, יש דרכים אחרות", הוא אמר, "כמו לוביזם, זו המצאה אמריקאית. אבל זה לא שוחד כמו בסין".

הארי צ'אנג | צילום: דרור סיתהכל

קמתי בנחישות ויצאתי להתמנגל עם יום טוב סמיה, אלוף פיקוד הדרום לשעבר, שפרש לפני כמה חודשים מניהול חטיבת האנרגיה של החברה לישראל, שנשלטת בידי עידן עופר. "אתם שומעים רק על הכישלונות של החברה, כמו צים, מיזם הרכב הסיני, בז"ן ובטר פלייס. אבל על זה שמכרתי מיזם בארצות הברית שנקרא איי.פי.גי אנרג'י, שהופך גז לדלק נוזלי, לא מדברים", התלונן סמיה. אמרתי לו שבבחינה של כל הפורטפוליו של עידן עופר, לדעתי סך הכישלונות עולה על סך הצלחותיו.

יום טוב התגייס: "עידן עופר לא אשם בהכל. קח את בטר פלייס, שי אגסי אשם בזה. אני זוכר שביל קלינטון אמר לו, וגם אני, שאם הוא לא יוריד מחירים הוא ייכשל, ועליו ללמוד מחברות הסלולר שחילקו טלפונים בזול ואז קרעו את הציבור בדמי שימוש. אבל הוא עשה ההפך. למכוניות הסיניות אני בכלל לא רוצה להתייחס".

יגאל לנדאו, מבעלי רציו, ביקש להתייחס לאלפרד אקירוב, שבשבוע שעבר כינה כאן במדור את שר האנרגיה יובל שטייניץ "טיפש" בשל העיכוב באישור מתווה הגז. "אין לאקירוב מניות אצלנו. הוא מבין שהמדינה הפסידה מיליארדים", אמר. מרננים, אמרתי, שגם כשהמתווה יאושר לא יהיה לכם למי למכור. "שטויות", השיב, "במצרים משוועים לגז. המאגר שלהם הוא כלום". שאלתי: עם כזה ביקוש, למה אתם לא מפתחים את המאגר כפי שעשיתם עם תמר, שהתחלתם לפתח לפני קבלת האישורים? "לא נסכן כסף במצב של אי־ודאות", ענה לנדאו.

הוועידה התקיימה למחרת במלון הילטון. מנכ"ל קוקרמן חגי רביד, שהקים בסין קרן משותפת עם קונצרן ההשקעות צ'יינה אוורברייט, אמר לי: "הסינים חושבים שאנחנו עם של גאונים. מתפקידנו להוכיח להם שזה נכון, וזה בכלל לא פשוט". הוא הכיר לי את שותפו הסיני הארי צ'אנג. שאלתי את צ'אנג מה לדעתו יש בחברת כלל ביטוח שגורם לארבע חברות השקעה סיניות להתחרות עליה. "ההון", השיב מיד, "כספי המבוטחים, שיעזרו להן לקנות עוד חברות. כך קרה עם חברות הביטוח בפורטוגל". רביד התערב: "פה לא יאשרו את זה, יש לנו רגולטור קשוח". צ'אנג ענה: "כן, הסינים מכירים את הרגולטור פה, תראה מה קרה עם תנובה". אז אולי הסינים לא מתעניינים בפוליטיקה וחושבים שאנחנו גאונים. פראיירים הם לא.