מלחמת קוביות

בתחילת השבוע שעבר התפרסם בחשבון האינסטגרם עתיר העוקבים של אמן־העל הסיני אַיי ויוויי פוסט יוצא דופן: במקום צילומי עבודות האמנות, החברים והחתולים ש־175 אלף העוקבים שלו רגילים לראות, פרסם האמן פוסט מחאה נגד חברת לגו. בפוסט נראה צילום שלו, לבוש בחולצת תכלת קצרה, על רקע דיוקן עצמי שמזכיר מעט את התדפיסים הצבעוניים של אנדי וורהול, אבל עשוי מאבני לגו.

"בחודש ספטמבר סירבה חברת לגו לבקשת הסטודיו שלי למכור לנו אבני לגו בכמות מסחרית לצורך עבודת אמנות בנושא חופש הביטוי. הטענה של החברה היתה כי אין לה אפשרות לתמוך בעבודות אמנות פוליטיות", כתב ויוויי בטקסט שנלווה לתמונה. "ב־21 באוקטובר הכריזה חברה בריטית כי תפתח פארק לגולנד חדש בשנחאי, כחלק ממה שהוגדר תור הזהב של יחסי בריטניה־סין", הוסיף בעוקצנות כהסבר אפשרי לסירובה של חברת לגו לבקשתו. כעבור 24 שעות הוא פרסם תמונה נוספת, של אסלה ובתוכה ערימת אבני לגו.

תמונה מ"מחאת הלגו". האשים את החברה במתקפה על היצירתיות וחופש הביטוי שלו

תמונה מ"מחאת הלגו"

תמונה מ"מחאת הלגו"

במקרה של אמן פחות משפיע היתה הפרשה עשויה להסתיים בכמה אייטמים לא מחמיאים, אבל לגו בחרה לעצמה אויב במשקל כבד. "חברת לגו היא תאגיד רב־עוצמה, שחקנית בעלת השפעה פוליטית ותרבותית עצומה בכלכלה הגלובלית שמחזיקה בערכים מפוקפקים. הסירוב שלה למכור לי אבנים הוא אקט של צנזורה ואפליה", כתב ויוויי בפוסט נוסף, ובתוך שעות אחדות התמלאו הרשתות החברתיות בטורנדו של פוסטים זועמים והצהרות תמיכה מאלפים ממעריציו של ויוויי. כמה מהם אפילו הציעו לתרום את אוספי הלגו הפרטיים שלהם כדי לעזור לו להוציא לפועל את היצירה, וכאן תפס הסיפור כיוון חדש לגמרי.

"בעקבות תגובות הקהל למתקפה של לגו על היצירתיות וחופש הביטוי החלטתי ליצור עבודה חדשה שתביע תמיכה בחופש הביטוי ובאמנות פוליטית, באמצעות אבני לגו שייאספו מתורמים בנקודות איסוף שיוצבו בערים מסביב לעולם", הוא כתב בפוסט חדש.

בתוך ימים החלו לצוץ נקודות האיסוף — מכוניות BMW אדומות בעלות גג נפתח שהוחנו באתרים מרכזיים בברלין, לונדון, קופנהגן, מלבורן, בייג'ינג, ניו יורק ואמסטרדם. גג המכוניות הושאר פתוח לכדי חריץ ברוחב כמה סנטימטרים. אינסטגרם, טוויטר ויוטיוב התמלאו בתמונות ובסרטונים של ילדים ומבוגרים מרוקנים לתוך המכוניות שקיות וארגזים של לגו, במה שהפך לאחת מפעולות המחאה הצבעוניות אי פעם, ולסיוט יחסי ציבור לחברת לגו.

אי ויוויי על רקע הדיוקן העצמי שלו מקוביות לגו (מימין) וילד מכניס לגו לאחת ממכוניות האיסוף. סיוט יחסי ציבור לחברה

קניין רוחני וחופש ביטוי

לווייוויי יש אמנם היסטוריה ארוכה של מאבקים בניסיונות להשתיק אותו ולצנזר את היצירות שלו, אבל ללגו זו כנראה הפעם הראשונה שבה החברה נוקטת בפומבי צעד שנועד להגביל את השימוש של לקוחותיה באבני הבניין שלה (אם כי במכתב שנשלח לויוויי נטען כי המדיניות הקבועה של החברה היא להימנע מתמיכה בכל שימוש פוליטי במוצריה). הפרשה מעלה שאלות סבוכות על סוגיות של קניין רוחני וחופש הביטוי: לגו אמנם מייצרת את אבני ההרכבה ומחזיקה בזכויות היוצרים על השם והלוגו שלהן, אבל האם יש לה זכות באופן שבו אנשים משתמשים באבנים לאחר שקנו אותן? האם סירוב למכור מוצרים לקונה מסוים הוא צעד לגיטימי של חברה שרוצה למנוע פגיעה בעסקיה, או התקפה לא ראויה על חופש הביטוי?

שלא כמו במקרים אחרים שבהם נהנה ויוויי מתמיכה גורפת של הציבור ונתפס כסמל למאבק של האזרחים הקטנים במשטרים דכאניים, הפרשה האחרונה יוצרת פילוג. "תפסיק לעשות דמוניזציה ללגו, זו חברה נפלאה שמייצרת צעצועים האהובים על דורות של ילדים, ואין לה שום קשר לפוליטיקה של היצירה האמנותית שלך", כתב אחד המגיבים באינסטגרם. "תעמדו מול איי ויוויי הבריון! תבנו את הפארק שלכם כך שלילדים יהיה מקום לשחק בו. אל תספקו לו משלוחים מיוחדים בזמן שאתם מתקשים לעמוד בביקוש מלקוחות רגילים", כתב מגיב בשם lego.lover.45.

1.4 מיליארד קונים

הסכסוך המתמשך של ויוויי עם ממשלת סין החל ב־2009, אז הוביל האמן משלחת אזרחית עצמאית לבדיקת מצב נפגעי רעידת האדמה שהתרחשה במחוז סצ'ואן שנה קודם לכן, לאחר שהממשלה סירבה לפרסם את רשימת הנספים המלאה. האמן האשים את הממשל בהסתרת מידע ובאחריות למותם של יותר מ־5,000 ילדים במבני בתי ספר מאיכות בנייה ירודה — דבר שהפך אותו מטרה לשורה ארוכה של התנכלויות קשות מצד המשטר.

הקשר בין הרדיפות הללו לבין הסירוב של לגו להיות מזוהה עם ויוויי לא הוכח חד־משמעית, אבל הוא לא נראה בלתי הגיוני: מלבד הפארק בשנגחאי החברה מקימה כעת מפעל בסין ונערכת להרחבת החדירה שלה לשוק הסיני, שנפוצים בו חיקויים מקומיים זולים לאבני ההרכבה.

כאשר על הכף מונח השוק הנחשק של 1.4 מיליארד אזרחים סינים, עם מעמד ביניים הולך ומתרחב שיכול להרשות לעצמו את צעצועי החברה, נראה כי יש ללגו הרבה מה להפסיד.