האם מסמך שחובר ברשות ני"ע ישים קץ למסחר באופציות בינאריות?

האם אופציות בינאריות הן מכשיר פיננסי לגיטימי או הימור פסול? האם מדובר בפעילות כלכלית בעלת ערך של משקיעים או במשחק ניחושים אקראי של הדיוטות? תביעה ייצוגית שהוגשה נגד מפעילות אתרי מסחר מקוונים באופציות האלה, שמיד נבהיר את מהותן, מתנהלת בימים האלה לפני השופטת דניה קרת־מאיר בבית המשפט הכלכלי.

בינתיים הדו־קרב נמצא רק בשלב של חילופי כתבי התביעה ותשובות, אבל התובעים משוכנעים שבידם קלף מנצח: מכתב של רשות ני"ע, שלשיטתם מנחית מכת מוות על האופציות הבינאריות.

מימין: יו"ר אינטריידר ירון-אלדר ויו"ר רשות ני"ע לשעבר גושן | צילומים: מיקי אלון, אוראל כהן

"במתכונת של רולטה או של קובייה"

את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית הגיש עו"ד עידן איידן בשם שלושה משקיעים־מהמרים - שרית בר־אור, לירון ששון ועידן ויצמן. בר־אור, לדוגמה, הפקידה אצל הנתבעת, איטריידר, 1,000 שקל שהפסידה במלואם בתוך יומיים.

אופציה בינארית, לפי עו"ד איידן, היא הימור על תנודות מחירים של נכסים פיננסיים - יעלה או יירד בתוך טווח זמן קצר וידוע מראש. למשל, שער מניית גוגל בעת רכישת האופציה הוא 812.925, והצרכן מהמר אם במועד הפקיעה, לאחר 15 דקות, יעלה או יירד השער ביחס לערכו בעת הרכישה. מדובר, לטענת התובעים, ב"מתכונת של רולטה, קובייה, משחקי ספורט וכיוצא בזה - אפשר להמר על התרחשות מסוימת מתוך רשימה סגורה של אפשרויות".

לפני כשנה אושרו התקנות המחייבות חברות שמפעילות זירות מסחר מקוונות בקבלת רישיון מרשות ני"ע. הזירות המקוונות מציעות למשקיעים מסחר במוצרים פיננסיים מתוחכמים שהרשות קובעת אילו מהם ייסחרו וגם מי רשאי לסחור בהם.

רגולציה זו נועדה להגן על משקיעים, בייחוד הבורים, מפני הסיכונים שטמונים במסחר בנגזרים על שערי מט"ח, מדדים בעולם, סחורות עתידיות וגם אופציות בינאריות.

בבקשה לאישור התביעה כייצוגית מתבקש בית המשפט לקבוע כי "האופציות הבינאריות הן 'משחק הימורים אסור', שמנוגד לחוק העונשין, שיש לאסור על הפעלתו, ושביסודו הטעייה". התובעים אף מבקשים לפסוק להם פיצוי של לא פחות מ־127 מיליון שקל.

לידי התובעים הגיע כאמור מכתב כוונות של רשות ני"ע מתאריך 13 באוקטובר 2015 שממוען לחברות המבקשות רישיון לחסחור, בין היתר גם באופציות בינאריות. על המכתב חתום אסף ארז, ראש תחום זירות סוחר במחלקת הפיקוח על הבורסה ברשות ני"ע.

השופטת קרת-מאיר. תשים קץ למסחר הבינארי? | צילום: שאול גולן

להגן על המשקיעים הקטנים והתמימים

במכתב שני מוקדים והמלצה שתומכים בבקשה לאישור הייצוגית. הראשון: ארז מציין את נחיתות הלקוח לעומת הזירה מבחינת סיכוייו. השני קובע במפורש את הדמיון של המוצר להימורים: "מורכבות המכשיר, הקושי בתמחורו והיעדר האפשרות לביצוע ניתוח כלכלי מושכל מקנים לפלטפורמה ולמכשירים הפיננסיים אופי של משחק ניחושים", כותב ארז.

מכת המוות הפוטנציאלית למוצר טמונה בהמלצה המגבילה את סוחרי הבינאריות: "סגל הרשות שוקל להמליץ לאשרם למסחר בזירה אך ורק ללקוחות המנויים בתקנה 4ה לתקנות ני"ע". משמעות ההגבלה היא שרק משקיעים ש"שווים" 12 מיליון שקל ומעלה או שמחזור העסקאות הממוצע שלהם בכל חודש בחצי השנה האחרונה באותם מכשירים הוא יותר מ־10 מיליון שקל יוכלו לסחור במכשירים הללו.

ולמה זוהי מכת מוות? משום שלמי שיש סכומים כאלה יש גם שכל שלא להשקיע במוצר הזה. ולמי שאין לא זה ולא זה – ייאסר עליו להשקיע.

התביעה, אגב, מצטטת את עו"ד ארז אלמוג, בעל מניות באחת החברות הנתבעות, שאמר ש"במדינות כמו בריטניה, תחום הפורקס מפוקח על ידי גורמי אכיפה פיננסיים, והאופציות הבינאריות מפוקחות על ידי רשות ההימורים".

בין הנתבעים שלוש חברות: איימרטקס, טוונטי פור גרופ, ואיטריידר, זירת המסחר הוותיקה ביותר באופציות בינאריות.

ויש גם נתבעים בשר ודם כמו יו"ר דירקטוריון איטריידר עו"ד טלי ירון־אלדר, נציבת מס הכנסה לשעבר ואחרים שנמחקו בהסכמה מהתביעה ונותרו בה רק החברות.

טענת הנגד המרכזית של איטריידר, באמצעות עו"ד דוד לשם ממשרד ניר כהן לשם ושות', היא שלאחר שהחליטו הכנסת ורשות ני"ע להכיר בזירות המסחר המקוונות כפלטפורמות מסחר לגיטימיות ובאופציות הבינאריות כמכשירים פיננסיים לגיטימיים ולהסדיר אותן - בית המשפט אינו יכול לקבוע שהפעילות הזאת היא פעילות פלילית.

זהו טיעון חוקתי שנוגע ליחסים בין רשויות: "לא יכול להיות חולק על כך ךשבמקום בו הריבון (המחוקק) אמר את דברו בצורה ברורה... בית המשפט לא יקבל הכרעה סותרת ולא יקבע כי הפעילות שהותרה בחוק ספציפי היא בגדר עבירה פלילית".

ועו"ד לשם מצטט מפסק דין של השופט חאלד כבוב: "התובענה הייצוגית לא נועדה לאפשר לתובע להיכנס 'דרך החלון' מקום בו המחוקק בחר לסגור בפניו את הדלת".

מובן שלפי ההגדרה של איטריידר הועלם מהאופציה הבינארית רכיב ההימור והניחוש: "סוג של אופציה המתייחדת בכך שהיא מבטיחה לרוכש אחוז תשואה קבוע מראש, ולפיכך מבטל את משמעות המרחק בין שער ביצוע העסקה לשער הפקיעה. כמו כן, באופציה דיגיטלית־בינארית בדרך כלל אין לרוכש אפשרות למכור את האופציה טרם פקיעתה".

אולי להעביר את הפיקוח למפעל הפיס?

התובעים עוסקים גם בהיעדר הערך הכלכלי־חברתי במסחר. הם מגייסים את יו"ר רשות ני"ע לשעבר פרופ' זוהר גושן שאמר במליאת הרשות ב־2009: "לו זה היה תלוי בי, הייתי אומר על הכל 'לא' וגומר את הדבר הזה. אבל זה בלתי אפשרי לביצוע. אני חושב שלזירות האלה אין שום ערך חברתי מוורסיה כזאת או אחרת של הימורים. אין לזה שום ערך כלכלי. זה מה שאני מאמין".

הנתבעים, לעומת זאת, נתלים בסיום הציטוט - אשרי המאמין. אבל עם כל הכבוד לאמונתו של גושן, הכנסת והרשות אכן הכשירו את המסחר הזה. ועכשיו יש לראות אם התביעה, בסיוע מכתבו של ארז, תשים לו קץ או אולי תוביל אותו לפיקוח הפיס או הטוטו במסגרת ההימורים המותרים בישראל.