עדיפה הדממה

מאבקים על ביטוי יצירתי כבר פירקו אינספור להקות מצליחות. להקות מצליחות מכדי להתפרק, שבורכו גם בגישה לעסקים, יוצאות לפגרה שמאפשרת לחברים המתוסכלים לעבוד על פרויקטים צדדיים ולשחרר לחץ. ברוב המקרים שחרור הלחץ הופך לאלבום שזוכה למכירות דלות ומחזיר את המוזיקאי הסורר עם הזנב בין הרגליים, הישר למקומו המוכר בהרכב המנצח.

דייב גהאן הוא הפנים והקול של דפש מוד. פנים נאות וקול משובח, אבל למעשה הקריירה שלו מבוססת על גילום תפקיד הזמר המבצע של החומרים שכותב היוצר העיקרי בדפש מוד מרטין גור. בתחילת הדרך השלים גהאן עם חלוקת התפקידים הזאת, שהניבה הצלחה אמנותית ומסחרית. הוא הסתפק במקומו בקדמת הבמה, וגור הוא שנזקק לפתרון של אלבומי סולו — שכמיטב המסורת הגיעו במהרה למדפי הדיסקים המוזלים בחנויות.

עם השנים גדלה ההצלחה של הלהקה, וגהאן התקשה יותר ויותר להכיל את התסכול. לפני עשור, בזמן הקלטות "Playing the Angel" של הלהקה, הוא אפילו איים שלא להשלים את הקלטת האלבום אם לפחות מחצית מהשירים בו לא יהיו שלו.

כל הרקע הזה מכיל בעצם את ההסבר לכישלון הצפוי של האלבום החדש של גהאן. לולא הופיע שמו של גהאן על עטיפת "Angels and Ghosts" (מה הקטע של החבר'ה האלה עם מלאכים?), לא היינו טורחים להקשיב למקבץ הקלישאות העייפות שהוא מכיל. לו הוליך הצורך בביטוי אישי את גהאן למקומות חדשים ומעניינים, אולי היה אפשר לסלוח לו על היומרה שמאחורי האלבום הזה, אבל הבעיה היא שהוא לא.

הבעיה היא שגהאן רוצה להיות קצת ניק קייב, ששר בלדה אפלולית ברוטב כינורות כמו ב"Lately", או לטבוע בים של זמרות רקע נדושות כמו בסינגל הבלוזי "All of this and nothing". כשהאלבום מרפה מהפסנתר ומכלי המיתר הוא נצמד לפורמט המסורתי של גיטרה־בס־תופים. אם אתם מעריצים מושבעים של דפש מוד יש סיכוי קלוש שהסביבה המוזיקלית הזאת, נטולת הסינתיסייזרים והביטים האלקטרוניים, תיחשב מבחינתכם לחזרה לשורשי הרוק. מבחינת יתר המאזינים מדובר בסאונד שכבר בתחילת הניינטיז איבד מזוהרו.

כשהוא מנסה לכתוב שיר מלא תקווה כמו "My Sun", גהאן מטיח בנו שורות כמו "Behind the darkest clouds the sun always shines again", שאפילו ביומנוער היו מורידים בעריכה. 

ואגב עריכה, נקודת הזכות הבולטת ביותר של האלבום הזה היא אורכו: גהאן מייגע, אבל מסתפק בתשעה שירים שמסתכמים בפחות מ־40 דקות. תודה למוזיקאים קטנים על חסדים קצרים

.

האלבום הזה הוא הסולו הרביעי של גהאן והשני עם צמד המפיקים סולסייברס. לא יודע לגבי הסול, אבל את השירים שכתב גהאן הם לא הצליחו להציל. ייתכן שמדובר במשימה בלתי אפשרית מראש .

רגעים שנזכור ביום שאחרי

1. גם יוצר בעל סיפור חיים מרתק יכול לשעמם

2. הבריטון של גהאן הוא הכישרון הגדול שלו

3. לפני שכותבים שיר בשם ""Don't Cry כדאי לעשות חיפוש בגוגל