צומת כחלון

אתמול זה סוף סוף התחיל — השבועיים האחרונים והרציניים של דיוני חוק ההסדרים ותקציב המדינה בכנסת. האמת, לא משנה בכלל מה מסגרת הזמן הכוללת שעומדת לרשות הכנסת לדון בחוק ההסדרים והתקציב; בסוף בסוף הכל מתנקז לשבועיים האחרונים, ובהמשך גם ליומיים האחרונים.

פקידי האוצר הבכירים — הממונה על התקציבים אמיר לוי וסגניו — מבלים יותר זמן בכנסת ועם חברי הכנסת ממה שהם מבלים עם המשפחות שלהם. זה זמן המסחרה הפוליטית. כל מי שמחזיק בסמכות כלשהי, מיו"ר ועדת הכספים משה גפני ועד לחבר הכנסת אורן חזן, ינסה לקמבן משהו בקרב כלשהו.

הקרבות האלה מתנהלים במקביל. שניים מהמרכזיים הם הקרב על חוק ששינסקי 2 — שמטרתו להטיל מס על רווחי היתר של מפעלי ים המלח — והקרב על תקציב הביטחון. בשני המקרים יש פה מחנות מנוגדים. מצד אחד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שתומך גם בריכוך מסקנות ששינסקי 2 וגם בריכוך המלצות ועדת לוקר לגבי תקציב הביטחון. מנגד ישנו המחנה של שר האוצר משה כחלון, שלכאורה תומך גם בששינסקי 2 ללא פשרות וגם בהמלצות ועדת לוקר.

רק שכל זה הוא רק לכאורה. מי שבאמת עומד בחזית המחנה של האוצר הוא לא השר אלא ראש אגף תקציבים אמיר לוי. כחלון ערך אתמול סיורי נדל"ן עם נתניהו. הוא שלח לעיתונאים הודעות מחריש ודיבר על פינוי הקרקע של תע"ש לטובת בניית דירות חדשות. ששינסקי 2? תקציב הביטחון? כן, יש איזה משהו בעניין הזה.

 

לפעמים חייבים להחליק

 

לכאורה, כחלון מחויב לפקידים שלו. הוא הופיע בפני הכנסת ובפני אנשי אגף תקציבים ביום עיון של האגף בתחילת השבוע, ואמר שהוא מקווה שיהיו רפורמות בתקציב הביטחון. לקוות זה נחמד. כחלון היה יכול להשתמש בשפה אחרת. למשל להגיד שבלי רפורמות לא תהיה תוספת תקציב. להגיד שמבחינתו זה בבחינת ייהרג ובל יעבור. אבל הוא לא אמר. הוא רק מקווה. אחרי הכל, כפי שהוכיח בעניין הגז, הוא רק שר אוצר במשרה חלקית.

לכן קיים חשש שברגע האחרון כחלון יבחר את הקרבות החשובים לו. למשל, עניין הדיור וועדת שטרום להגדלת התחרות במערכת הבנקאית. ששינסקי 2? ביטחון? לא בטוח שאלה נמצאים בראש סדרי העדיפויות שלו. כחלון הוא פוליטיקאי משופשף, הוא יודע שהוא צריך את ראש הממשלה ושחקנים נוספים (למשל, חלק מחברי הכנסת) לצעדים נוספים שיש לו בקנה. לא בטוח שהוא ירצה לירות בכל הכדורים שיש לו באקדח כבר עכשיו. ייתכן שיבחר בדרך הכחלונית הידועה — קריצה, טפיחה ידידותית על הכתף, ואיזה פתרון ביניים שלא שורף לפוליטיקאים את קצה הגלימה, גם אם הוא מרגיז כמה פקידים על הדרך.

לכחלון יש כעת ימים ספורים כדי להוכיח בדיוק לאן ועד כמה יסכים להתכופף אם ראש הממשלה יגיד לו — שמע משה, אין ברירה, חיביים להחליק את זה. במקרה כזה לוי יגלה שהגיבוי שהוא נהנה ממנו עד כה היה בעירבון מוגבל.

בינתיים מה שקרה אתמול בוועדת חוץ וביטחון היה על גבול הפארסה. חברי הוועדה — בעידודו של שר הביטחון עצמו — הצביעו נגד תקציב הביטחון לשנת 2016. הם לא אישרו אותו לכאורה משום שהכסף שמשרד הביטחון אמור לקבל, 56 מיליארד שקל, אינו מספיק לצורכי הביטחון.

קונים עוד זמן

 

המהלך הזה נועד לעשות שני דברים. ראשית, להפוך את שעון החול שיתחיל להתרוקן, בשביל שנתניהו יבין שהוא צריך להחליט — תוספת תקציב בלי רפורמות, תוספת תקציב בכפוף לרפורמה חלקית, תוספת תקציב בתמורה לרפורמות רבות — רק שיחליט.

מצד שני, המהלך הזה מאריך קצת את הספירה לאחור. באופן טכני, הח"כים אמנם התנגדו לתקציב הביטחון, אבל ועדת הכספים תאשר את כל תקציב המדינה, כולל תקציב הביטחון, עד 19 בנובמבר. ואז לנתניהו יהיו עוד חודש וחצי להחליט מה הוא רוצה לעשות עם תקציב הביטחון בשנה הבאה. אם עד סוף דצמבר הוא לא יחליט, משרד הביטחון לא יידע מה לעשות עם עצמו. כך שלמעשה נתניהו קיבל אתמול הארכה קלה כדי למצוא פטנט.

בינתיים, במשרדי הביטחון והאוצר מדברים פחות או יותר באותו הקול: מחד, אין שום בעיה להגיע לפתרון מוסכם בתוך יומיים, אבל מנגד הם מזהירים שבקלות אפשר להגיע גם לפיצוץ. זה בדיוק הרגע שבו נתניהו צריך להתעמק בעניין ולהכריע. רפורמות או כלום בפיתה. רק שיחליט כבר.