החלוקה הדיפרנציאלית: הרשויות החזקות והחלשות ייפגשו היום כדי למצוא פשרה

המאבק בין פקידי האוצר ובין ראשי הרשויות החזקות על חלוקת כספי החינוך והרווחה מהשנה הבאה צפוי להגיע היום לישורת האחרונה. שבוע לאחר שהסתיים השימוע הציבורי שנערך בשלושת החודשים האחרונים, הצדדים צריכים להגיע להכרעה מה עושים – מקבלים את עמדת האוצר ומעבירים תקציבי מדינה מהרשויות החזקות לרשויות החלשות, או מקבלים את עמדת יו"ר מרכז השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין חיים ביבס, ולפיה הפתרון הוא בהגדלת תקציבי המדינה לרשויות החלשות בלבד.

ברקת עם האוצר

מדובר באחד המאבקים הקשים ביותר שמתנהלים מאחורי הקלעים בין אנשי מרכז השלטון המקומי, בראשות ביבס ובתמיכה של ראשי עיריות חזקים כמו רון חולדאי בתל אביב ודב צור מראשון לציון, ובין אנשי אגף התקציבים באוצר, שאליהם הצטרפו ראשי רשויות כמו ניר ברקת מירושלים ומיכאל ביטון מירוחם. בדיון בממשלה לפני שלושה חודשים הצליח ביבס, בסיוע ח"כים כמו דוד ביטן (ליכוד), להעביר את ההחלטה אל צוות דו־ראשי שלו ושל ראש אגף תקציבים אמיר לוי. רק אם לא יצליח הצוות הזה להגיע לסיכום בימים הקרובים, יגיע הנושא להכרעה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון.

בספר התקציב הציע האוצר לשנות את שיטת המאצ'ינג בשירותי רווחה ושירותי העזר בחינוך. המאצ'ינג קובע שעירייה תקבל כסף מהמדינה רק אם היא תשלים כסף משל עצמה. לדוגמה, בתקציבי הרווחה המאצ'ינג הוא שהמדינה תביא לרשות המקומית 75 אגורות על כל 25 אגורות שתביא העירייה. בשירותי עזר בחינוך המאצ'ינג הוא של 80 אגורות מהמדינה על כל 20 אגורות מהעירייה. הבעיה היא שלא תמיד יש ברשויות חלשות 20–25 אגורות, ולכן הן אינן מקבלות את השלמת הכסף מהמדינה. כך נוצר פער בינן ובין רשויות חזקות מהן שיכולות להרשות לעצמן להשלים את תקציבי המדינה.

אמיר לוי, הממונה על התקציבים באוצר | צילום: עמית שעל

ההצעה של האוצר תביא לכך שברווחה יקבלו רשויות חזקות יחסית כמו תל אביב (אשכול חברתי־כלכלי 8 מתוך 10) השתתפות של 60% בלבד, ורשויות כמו ירוחם או ירושלים (אשכול כלכלי־חברתי 4) יקבלו 90%. במקרה של מערכת החינוך ההצעה של אנשי האוצר היא לא לשנות את כלל התקצוב שמגיע למערכת החינוך אלא לגעת רק במה שקרוי שירותי העזר, כלומר תשלום משכורות למזכירות, אב בית, שירותי פסיכולוג וגם הסעות. כך יקבלו רשויות חלשות השתתפות בשיעור של 90%–95%, ועיריות חזקות מהן יקבלו רק 10%–20%. העיקרון שהאוצר עבד לפיו הוא שמדובר במשחק סכום אפס ולא יתווסף תקציב מעבר לגידול הטבעי, וזה בדיוק מה שמרתיח את ביבס ותומכיו. לטענתם לא צריך לקחת מהחזקים לטובת החלשים, אלא פשוט להוסיף עוד תקצוב לרשויות החלשות. ביבס היה רוצה להגדיר גם סל בסיסי כלשהו של שירותי חינוך שהמדינה מחויבת לספק לכל תלמיד, בלי קשר להכנסת הוריו או לחוזק הרשות המקומית שבה הוא גר, כמו סל הבריאות.

לכאורה הצעתו של ביבס נראית הגיונית, אך במציאות הנוכחית גם הוא מבין שהיא אינה אפשרית. כמו שאומר ביטון, ראש מועצת ירוחם, ל"כלכליסט": "אין לי בעיה שיביאו מיליארדים ויחלקו למי שאין ויצמצמו פערים, אבל אם העוגה מוגבלת, אז את מה שיש צריך לחלק דיפרנציאלי".

תלוי בגיבוי מכחלון

עד כמה שינוי כזה מורכב ורגיש אפשר ללמוד מהחיל והרעדה שבהם הציע האוצר את השינוי בספר התקציב. למעשה, כל הוויכוח הוא על הכסף שיתווסף מ־2016. מה שניתן עד היום יחולק לפי אותו מאצ'ינג שהיה נהוג עד היום, ורק על התלמידים שיתווספו לבתי הספר ולמטופלים שיתווספו ללשכות הרווחה מהשנה הבאה תיעשה דיפרנציאליות בין חזקות לחלשות.

לוח הזמנים הדחוק להעברת תקציב המדינה לשנה הבאה וגם הלחץ הפוליטי הכבד של ביבס, שנחשב מקורב לרה"מ, ותומכיו – כל אלו רומזים כי בסופו של דבר יסכימו כל הצדדים על פשרה כלשהי. פשרה כזו יכולה להיות בדגש על הגדלת התקציב מצד המדינה לצורך הקטנת המאצ'ינג של הרשויות החלשות באשכולות 1–3, שלושת העשירונים הנמוכים ברשויות שבהן נמצאות בעיקר רשויות ערביות וחרדיות. אך באוצר ירצו להכניס את הרגל בדלת ולדאוג שהשינוי שיסוכם עליו הוא רק התחלה של שינוי גדול ממנו שיימשך לאורך שנים. הצלחת האוצר, אומרים במערכת הפוליטית, תלויה במידה רבה בגיבוי שיקבלו פקידי אגף התקציבים מהשר כחלון, שיצטרך להחליט אם הוא מוציא אנרגיה במלחמה נגד ראשי הרשויות החזקות.