אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
חקר ביצועים: השבוע של נתניהו, כחלון ובירן צילום: חיים הורנשטיין

חקר ביצועים: השבוע של נתניהו, כחלון ובירן

נתניהו שוב מזהה ראשון - והפעם את השינוים בשוק הדיור, חברות האחזקה מוכיחות (שוב) שאין להן הצדקה ורפורמת העוף גוססת, כצפוי

05.11.2015, 07:23 | כתבי כלכליסט

נתניהו חולצה אפורה

 

ראש הממשלה בנימין נתניהו שוב היה הראשון לזהות. לא את הצמיחה המדשדשת, השחיתות בחברות הממשלתיות, האינתיפאדה ברחובות; הוא היה הראשון לזהות שכמה צעדים של שר האוצר בתחום הדיור מניבים הצלחות קטנות. פה מכרז מחיר למשתכן, שם הסכם גג חדש, עצירה מסוימת במספר המשקיעים - בעיית הדיור רחוקה מלהיפתר, אבל המלחמה בה מניבה רסיסי אופטימיות, שנתניהו לא היה יכול להרשות לעצמו לראות את משה כחלון מקבל עליהם את כל הקרדיט. לכן הוא חורש את הארץ, מעפולה עד אשקלון, בכל מזג אוויר, בכל מצב ביטחוני, רק כדי להצטלם עם כחלון בעוד תמונה חגיגית של גזירת איזה סרט או סיום איזה מכרז. שמישהו יכיר לראש הממשלה את לירן חולצה אפורה.

נעמה סיקולר

נתניהו. לא מפספס הזדמנות להצטלם, צילום: עמוס בן גרשום לע"מ נתניהו. לא מפספס הזדמנות להצטלם | צילום: עמוס בן גרשום לע"מ נתניהו. לא מפספס הזדמנות להצטלם, צילום: עמוס בן גרשום לע"מ

כחלון בעד מי הוא

 

עד כמה האוצר מתאמץ כדי לענות על הביקוש לדיור מוזל? מתברר שתלוי מצד מי הביקוש. לפי החוק, כל תוכנית של בנייה למגורים במתחמים מועדפים חייבת להציע 30% מהדירות להשכרה, מהן כחצי במחיר מוזל ולטווח ארוך. בפועל, זה לא קורה; היזמים לא מתלהבים, כך גם המשקיעים המוסדיים שאמורים להשכיר את הדירות, ובלי שירוויחו מכך מספיק, שר האוצר נותן להם פעם אחר פעם פטורים מהחוק. בישיבה האחרונה של קבינט הדיור, שהפרוטוקול שלה נחשף השבוע, סגן היועץ המשפטי לממשלה מתח ביקורת על שיטת הפטורים הזאת. במקום להקשיב לביקורת, שר האוצר משה כחלון פשוט החליט לשנות את החוק עצמו, כך שהחובה לבניית דיור מוזל להשכרה לא תחול על אזורים עם ביקוש נמוך, כלומר בפריפריה. בכך הבהיר כחלון שכשהוא מדבר על ביקוש, הוא חושב על הביקוש של יזמים לקרקעות ומכרזים, לא על הביקוש של אזרחים לקורת גג.

אתי אפללו

כחלון. כשאתה אומר ביקוש למה אתה מתכוון?, צילום: אלכס קולומויסקי כחלון. כשאתה אומר ביקוש למה אתה מתכוון? | צילום: אלכס קולומויסקי כחלון. כשאתה אומר ביקוש למה אתה מתכוון?, צילום: אלכס קולומויסקי

חברות אחזקה לפרק, לפרק, לפרק

 

שוק ההון הישראלי עדיין מרגיש את גלי ההדף של הסדרי החוב באי.די.בי ואלביט הדמיה, ועוקב כעת בעניין אחרי ההסדרים המקרטעים של כלכלית ירושלים של אליעזר פישמן ואלון רבוע כחול של שרגא בירן. כל אלה ואחרים מובילים למסקנה אחת: הסדרי חוב בחברות אחזקה פשוט לא עובדים. גם אם במבט ראשון נראה כאילו כל הצדדים מרוצים, בסופו של דבר הצורך בהסדר, כלומר עצם המצב שבו החברה לא מסוגלת לפרוע את חובותיה, חושף כמה אין הצדקה למבנה של חברת אחזקה, לא משנה בת כמה קומות. מטרתו היחידה היא לאפשר לבעלי השליטה למשוך דיבידנדים, לגלגל הלוואות ולהסתיר חובות בין הקומות. לא כל החברות שמגייסות אג"ח מצליחות להחזיר אותו, זה קורה; אבל יש הבדל בין חברה יצרנית לחברת אחזקה, ולא צריך לאפשר לחברות מהסוג השני להמשיך להתקיים, להזין מבנה רב־קומתי מנופח כשהן לא מצליחות לממן אותו. למקרים כאלה צריך להיות פתרון אחד בלבד - פירוק לגורמים ומכירת החברות־הבנות בנפרד, לכל המרבה במחיר.

סופי שולמן

 

שרגא בירן
שרגא בירן צילום: אוראל כהן

 

בירן נכנע לאגו

 

החמצת השנה שייכת ללא ספק לשרגא בירן, יונל כהן ואביגדור קפלן. בפברואר השנה, זמן קצר אחרי שבירן סילק אותו מתפקיד מנכ"ל הקבוצה, דודי ויסמן הציע לקנות מבירן את השליטה באלון רבוע כחול לפי שווי של 850 מיליון שקל. מיד עם פרסום ההצעה הודיעה הקבוצה כי היא דוחה אותה, עוד לפני שבכלל עלתה לדיון בדירקטוריון. השבוע הגיעה אלון להסדר חוב, והיא נסחרת כיום לפי שווי של פחות מ־80 מיליון שקל - עשירית מההצעה של ויסמן. עד היום לא ברור מדוע דחו בירן ומנהליו את ההצעה ההיא, שהיום היו לוקחים בשתי ידיים גם חצי ממנה. אבל ככה זה כשהיצרים, ולא הלוגיקה, מניעים החלטות עסקיות.

גולן חזני

רפורמת הפטם גוססת

 

כבר שלוש פעמים הגיעו אנשי משרד האוצר לוועדת הכלכלה של הכנסת עם הרפורמה להורדת מחירי העוף, ועוד לא הצליחו לקדם אותה. היו מצגות שהראו איך פתיחת השוק לתחרות תוריד את המחירים לצרכן ב־10%-20%, היו הסברים מפורטים, השבוע כבר הועלתה הצעת פשרה, אבל הח"כים לא השתכנעו, והרפורמה תישאר כנראה מחוץ לחוק ההסדרים. גם ניסיונות קודמים לשינויים בענפי הצאן והדגה נכשלו באופן דומה, מה שאומר שאולי קודם כל צריך לחולל רפורמה בעצם הניסיון של האוצר לאשר רפורמות חקלאיות בחוק ההסדרים. למשל, אנשי האוצר יכולים לטרוח להתמודד עם ההתנגדויות של החקלאים עוד לפני שיושמעו מפי הח"כים בוועדה. ואולי אפילו אפשר לטרוח לקדם רפורמה נחוצה בחקיקה רגילה, ולא להתעקש דווקא על קיצור הדרך של ההסדרים.

הדס גליקו

לול תרנגלות במושב דובב (ארכיון), צילום: אפי שריר לול תרנגלות במושב דובב (ארכיון) | צילום: אפי שריר לול תרנגלות במושב דובב (ארכיון), צילום: אפי שריר

שחיתות נוספת נחשפה

 

פרשת ישראל ביתנו הולידה את פרשת נתיבי ישראל (מע"צ), ועל הדרך פוצחה גם פרשת השחיתות של בנימין בן־אליעזר. יבול מרשים של המשטרה וגם של היועץ המשפטי, שלקראת תום כהונתו מציג קבלות שסותרות סוף סוף את הדימוי המנומנם שדבק בו. השאלה היא תמיד אם גודש הפרשות מעיד על חומרת המצב, או שהחשיפה שלהן מעידה דווקא על חוסן, על התמודדות נטולת מורא עם השחיתות. השיטה בישראל מזמינה שחיתות - הכספים הקואליציוניים, הפטורים במכרזים, המינויים, הביורוקרטיה, המאכערים. בשדה פורה כזה, שמצמיח שחיתויות בקלות, מגיעה מילה טובה לחוקרים, ובראשם לאפרים ברכה, ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה שהתאבד בקיץ, על היכולת שהציגו להגן עלינו מפני הכייסים הפוליטיים.

משה גורלי

שי ברס, מנכ"ל נתיבי ישראל לשעבר, צילום: יאיר שגיא שי ברס, מנכ"ל נתיבי ישראל לשעבר | צילום: יאיר שגיא שי ברס, מנכ"ל נתיבי ישראל לשעבר, צילום: יאיר שגיא

יצרנית "קנדי קראש" נקנתה

 

השבוע הודיעה ענקית המשחקים אקטיביז'ן־בליזארד על רכישת קינג, החברה שמאחורי "קנדי קראש", ב־6 מיליארד דולר. זו לא רק הבעת אמון לא מובנת מאליה ביכולת של קינג ליצור עוד להיטים בעתיד - משימה שבה לא עמדה עד כה; זה גם מעין כתב כניעה של אקטיביז'ן לעולם הגיימינג החדש. החברה שמזוהה יותר מכל עם משחקים מורכבים כמו " World of Warcraft", כאלה שצריך לשלם כדי לשחק בהם, קונה את הסמל הגדול של מודל ה־Freemium, שבגרסה השטנית של קינג משמעותו "קבל משחק פשוט בחינם, שלם לנו כדי לשבור את הקריז ולנסות לפתור שוב את שלב 181". העסקה בין שתי חברות הדגל האלה צריכה להדאיג גם את הגיימרים הרציניים וגם את השחקנים מן השורה: לאקטיביז'ן יש הרבה יותר כוח ומשאבים מלקינג, והיא עתידה לנצל את החיבור הזה כדי לפצח אפילו יותר לעומק את המנגנונים הפסיכולוגיים שיכולים להדביק אותנו למסכים, ועוד לגרום לנו לשלם על זה. המשחק הזה יהיה כואב.

דור צח

קנדי קראש קנדי קראש קנדי קראש

מייסד איקאה משלם מס

 

לפני 42 שנה המיליארדר אינגוואר קמפרד, מייסד איקאה, עזב את שבדיה והיגר לשוויץ כדי לשלם הרבה פחות מס. אבל לפני ארבע שנים אשתו מתה, והוא חזר למולדת. השבוע התברר כי השיבה הביתה כבר עלתה לו 64 אלף יורו - התשלום הראשון ששילם כמס הכנסה מאז חזר. בשנה הבאה שיעור המס השולי במדינה שוב יעלה, ושוב יהיה הגבוה בעולם - 60% - וזאת אחרי עשור של הקלות. במילים אחרות, קמפרד, שבגיל 89 עדיין עובד בחברה, כחבר דירקטוריון, לא מצטיין בטיימינג מזהיר. אולי זה הגיל, אולי הגעגוע. ואולי ממרומי הונו האישי, המוערך ב־4 מיליארד, הוא הבין שהוא בכל זאת יכול לשלם קצת למדינה שמאחורי המותג. גם קפיטליסטים עקשנים נשברים לפעמים.

תמר טוניק

קמפרד. בכל זאת משלם מס, צילום: פטר נופ קמפרד. בכל זאת משלם מס | צילום: פטר נופ קמפרד. בכל זאת משלם מס, צילום: פטר נופ

דיוויד קמרון מגביל את עצמו 

"אני חושב שעשר שנים בתפקיד ראש הממשלה הן זמן ארוך ומספיק. אחרי עשר שנים אנשים ודאי ישמחו לראש ממשלה אחר. בבחירות הבאות יהיה טוב אם מישהו חדש יישא את הלפיד".

ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, שרק התחיל קדנציה שנייה, מבהיר שלא ירוץ לשלישית ומדגים מהם סטנדרטים מנהיגותיים תקינים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות