אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
יפן איננה אופציה צילום: אוראל כהן

יפן איננה אופציה

רשמים מטיול בר מצווה במקום טוב יותר

05.11.2015, 07:24 | אמיר זיו
יפן איננה אופציה. ההבנה הזאת מחלחלת כשאתה ניצב נפעם מול גן הסלעים במקדש ריואן־ג'י בקיוטו ושתיקתם של גושי האבן מכוסי האזוב כופה שתיקה על כל סביבתם, גם עליך. דממה של ניקיון וצניעות והיעדר יומרה. שקט מלא הוד של 15 סלעים סתמיים למראה משוקעים בתוך חצר חצץ מלבנית מגורפת בסידור כזה שלעולם לא תוכל לראות את כולם בבת אחת. אינך צריך להיות נזיר זן כדי להתפעם. עדיף שלא. העוצמה טמונה דווקא בפער העצום בין רעש חייך לדממה הכל כך אסתטית של הסלעים, שאינם לועגים לך על שאינך יכול. להפך. הרי כך אמור להיות.

יפן איננה אופציה. אתה קולט את זה כשאתה עומד במעבר החצייה העצום בשיבויה, בלבה של טוקיו, ממתין עם עוד מאות אנשים לחצות את אחד הצמתים הסואנים בתבל, מאות רבות מדי שתי דקות, שוב ושוב ושוב, ומלמעלה שלטי פרסום עצומים מקרינים פרסומות קולניות של H&M וסדרות יפניות צעקניות מתחלפות בתזזית, ובכל זאת נדמה שאיזו יד נעלמה מכוונת הכל בסדר מופתי וברוגע כך שכל אחד יגיע ליעדו במועד ולכן אין כל צורך להידחף או לעקוף או לקצר את התור. ובאמת איש אינו נוהג כך.

ילד וגן וסלעים. לשתוק מתוך הבנה הדדית, צילום: אמיר זיו ילד וגן וסלעים. לשתוק מתוך הבנה הדדית | צילום: אמיר זיו ילד וגן וסלעים. לשתוק מתוך הבנה הדדית, צילום: אמיר זיו

יפן איננה אופציה. אתה נזכר בכך בכל פעם שאתה נכנס למסעדה והמארח שמזהה את כניסתך אומר בהתכוונות רבה irasshaimase, ואחריו אומרים ברוך הבא גם הקופאי מאחורי הדלפק ומכין הסושי הקשיש והמלצרית שעסוקה ליד שולחן מרוחק והטבח שכלל אינך רואה אותו אבל אתה שומע את ה־irasshaimase שלו מתגלגל אליך מעומק המטבח. בכל שעה, בכל מקום.

יפן איננה אופציה משום שהקרון של הרכבת עוצר בדיוק בדקה המיועדת, בדיוק מול נקודת העצירה שמסמנת המדבקה שעל הרציף, ושם ימתינו מול הדלת הנפתחת שני תורים ממושמעים של נוסעים, אחד מימין ואחד משמאל, ויחכו בסבלנות ליציאת היורדים בטרם יעלו בעצמם. ומשום שאיש ניקיון יטפס לאורך אינספור המדרגות בתחנת הרכבת ויאבק אותן במברשת אבק עדינה כי ממילא אין לכלוך לאסוף אבל אבק עלול בכל זאת להצטבר. ומשום שסדרנים בכסיות לבנות יוודאו בכל עצירה שאף אחד אינו מתקרב לפסים או נדחק לקרון עמוס ואיש לא יהרהר באפשרות שלא להישמע להוראותיהם, גם לא בתחנת שינג'וקו העצומה שבה כולם עולים ויורדים ומתקדמים לפי חצי הכיוון שעל הרצפה באופן שמאפשר ליותר מ־2 מיליון איש שעוברים בה מדי יום להגיע ליעדם בלי להפוך למערבולת מוות אנושית.

יפן איננה אופציה כי גם חדרי המלון הזולים ביותר לעולם יהיו נקיים כמו חדר ניתוח, והאוכל במסעדה לעולם יהיה טרי כאילו עכשיו נקטפו הירקות שממנו הוכן והדגים למנה עלו כעת מהים, ואיש הקבלה יקוד קידה וימהר למלא את מבוקשך גם אם איננו מבין מילה באנגלית, והמלצר יקוד גם הוא קידה ולא יסכים לקבל טיפ ויחזיר את העודף עד הפרוטה האחרונה בליווי חיוך וקידה נוספת, ולצד כל בניין בשיפוץ יעמדו שני פקחים, גם הם בכסיות לבנות, וישגיחו שעוברים ושבים לא ייפגעו חלילה.

תה ירוק, עוגייה ורודה. סדר צריך להיות, צילום: אמיר זיו תה ירוק, עוגייה ורודה. סדר צריך להיות | צילום: אמיר זיו תה ירוק, עוגייה ורודה. סדר צריך להיות, צילום: אמיר זיו

יפן איננה אופציה משום שדברים מתנהלים בה כפי שתוכננו להתנהל. כלומר, מישהו חשב ותכנן כיצד ראוי לעשות לטובת הכלל, והכלל משיב לו כגמולו ופועל לפי ההוראות. כאן טמון ההלם התרבותי הגדול ביותר מבחינת התייר הישראלי, יותר מנערות המנגה הפרועות ואולמות הפצ'ינקו הרועשים והאוכל המוזר והטקסים במקדשים. התרבות אכן מרתקת ושונה, אבל התדהמה הגדולה היא דווקא מהמעטפת שבתוכה היא פועלת. קשה לתאר את שכרון השחרור של בוגר חוויית ההישרדות הישראלית שמגיע למקום שבו הדברים פשוט עובדים. בכל שעה, בכל תחום, בלי שתידרש לעמוד על שלך, לאיים, לפחד שיילקח ממך, להידרש להיות אגרסיבי, להיחשף לאלימות. סתם כך, הדברים מתנהלים כסדרם, זכויותיך שמורות, אין מה לחשוש, אתה מוזמן להתפנות לנהל את חייך. בעיניים ישראליות, סדר שאינו כרוך באלימות הוא בלתי נתפס. מתת אל שהופכת את יפן לבית הבראה מנטלי.

אתה יכול לחפש פגמים מנחמים ולהצביע על שיעורי הילודה הנמוכים ושיעורי ההתאבדות הגבוהים והשמרנות שפוגעת בחדשנות והדשדוש הכלכלי, אבל אז אתה נזכר שמדובר בכ־125 מיליון יפנים שחיים במדינת איים מבודדת בלב אזור עוין למדי ומועד לפורענות טקטונית, ובכל זאת הם נהנים מתוחלת החיים הגבוהה בעולם ומצליחים לקיים את הכלכלה השלישית בגודלה בעולם ברמת אי־שוויון הגיונית, ונוסעים ברכבות של 300 קמ"ש ובכבישים חדשים תמיד, וגרים בבניינים יצוקים בטכנולוגיות שמותאמות גם לריכטר דרגה 7 וגולשים באינטרנט בקצב בלתי נתפס. אם דרושים מעט שמרנות או דכדוך בשביל כל זה, אנא המטירו אותם עלינו ונקבל בהכנעה.

הפער האדיר הופך ממש בלתי נסבל בנחיתה חזרה, כשאתה מגלה שאל המאבק הקיומי המבאס השגרתי נוספו התופת ברחובות וההתלהמות המגעילה בעקבותיה וחוסר הסובלנות הבלתי נסבל ופירות הבאושים הפוליטיים של אלימות גזענית מייאשת כל כך, שאינה מותירה מקום לתקווה. כמה שבועות מאז שובי אני עדיין מסרב לחזור להשתלב במרחב ונאחז בשאריות השפיות היפנית. תסלחו לי כולכם, אבל אני לא לגמרי מתחבר לתרבות הזאת שלכם.

ילדיי הם שגוררים אותי סביב העולם, ואני נענה להם בשמחה ומפזר את חסכונותינו הצנועים ברחבי הגלובוס. לטיול הנוכחי שימשו תגמולי הבר מצווה של האמצעי, שביקש לנסוע הכי רחוק והכי שונה שאפשר. זו היתה בחירה מצוינת לא רק מהנימוקים שלעיל אלא גם משום שהמרחק והשהות הארוכה והמקום האחר כל כך יצרו קרבת אב־בן נדירה, רגע לפני הגיל שבו השילוב ההדוק הזה הופך טבעי פחות. כך יכולנו לשבת יחד מול הסלעים בגן הזן שכבר שנים אני חולם בחשאי לבקר בו, ולשתוק מתוך הבנה הדדית שאנחנו חווים יחד פלא קטן ואינטימי. של הסלע הנעלם ושל הגילוי שבינינו.

יפן איננה אופציה. היא מציאות אלטרנטיבית, המחשה צורבת למה שלא יהיה כאן. וגם אם לא יהיה, את ילדיי אני רוצה לגדל אחרת.

amir.ziv@calcalist.co.il

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

90 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

90.
כמה נכון - כמה מדוייק
חזרתי מ- 3 שבועות ביפן. החניתי את רכבי, וראיתי על המדרכה שקית במבה ריקה, וקופסת סיגריות ריקה גם היא. הרמתי וזרקתי לפח. הלוואי והרגל זה יעבור לכל מי אשר סביבי. הלכתי למופע באולם מסויים. בהפסקה, בשירותים, עמדתי ליד ברז המים כדי לרחוץ את ידי. לא יצאו ממנו מים. אז קלטתי שבישראל צריך לפתוח את הברז עם היד. הברז אינו אוטומטי כמו ביפן. מהר מאוד אני חוזר לכאוס הישראלי, אך לבי אי שם במזרח.
משה יונאי  |  04.05.18
88.
תחושות מאוד מדוייקות
גרתי ביפן מספר שנים. ההרגשה שהכל עובד "כמו שצריך", שאנשים מכבדים אחד את השני והשקט הנפשי שנובע מכך, זה בדיוק מה שהרגשתי בכל שנותי שם. לזה התגעגעתי גם כשגרתי בארה"ב וגם בישראל. נכון שלא הכל וורוד ביפן. לא הייתי רוצה להפוך להיות יפני ולקבל על עצמי את כל המוסכמות החברתיות בהן הם חיים. גם אם הייתי רוצה, לא הייתי יכול - זר לא יהפוך ליפני גם אם יחיה שם שנים רבות. הכרתי הרבה כאלה והם עדיין היו שם זרים. עם זאת, הייתי מוכן להמשיך לחיות ביפן כ"אורח" עוד שנים רבות. כל אותן מוסכמות חברתיות נוקשות שמוזכרות בתגובות כאן (לחכות לבוס בשביל לעזוב את העבודה ואח"כ ללכת לשתות איתו, תפיסה די מיוחדת של חיי הנישואין ואחרים), אמנם קיימות (אם כי במידה הולכת ופוחתת אצל הדור הצעיר ובמקומות עבודה הפחות מסורתיים, כמו החברה הבינלאומית שבה עבדתי). בכל מקרה, מוסכמות אלה אינן חלות על זרים ואף אחד לא מצפה מזר שיתנהג כיפני, 'סטייה' של זר מהמוסכמות לא נזקפת לחובתו, אלא להפך - מסקרנת את היפנים ופעמים רבות גורמת להם לרצות להתקרב אליו. כך זר הגר שם נהנה מכל העולמות - החוק וסדר והשקט הנפשי, ללא המועקה החברתית. לגבי הגזענות - אכן, יש ליפנים מחשבות לגבי היותם העם המתורבת, לעומת האחרים. אולם לעולם לא ראיתי את הגזענות הזאת מתבטאת באופן האלים, המגעיל והבוטה כמו שזה קורה במקומות אחרים בעולם, כולל בישראל. נכון, זר לא יכול להתאזרח ביפן. אם הוא אזרח מועיל - עובד בעבודה בה הוא נדרש או מחזיק עסק ושומר חוק - אפשר לחיות שם בנעימות רבה שנים רבות. מי שרוצה לבוא לשם רק כדי להנות מהשגשוג, בלי לתרום את חלקו - יתקשה לעשות זאת.
מ  |  09.11.15
86.
נכון, יפן אינה אופציה
כתוב יפה מאוד, אבל, יפן אינה אופציה וגם לא צריכה להיות אופציה. בעצם, שום מקום לא צריך להיות אופציה למדינה הנפלאה שלנו. כמי שביקר ביפן פעמיים (2000, 2003), אני בהחלט ממליץ להגיע לשם. אך לא על תקן של מתבטל בפני היפנים, אלא כמתבונן ומתרשם. אז, ההנאה מובטחת. טיול נעים, ולא יקר בהכרח.
יוסי  |  08.11.15
לכל התגובות