העולם על פי סם

כל מי שמכיר, ויותר מכך - מעריץ - את המוצרים של רשת חנויות העיצוב היפנית מוג'י, יוכל לנסח בקלות יחסית את העקרונות העומדים בבסיסם: פשטות, שימושיות, ניקיון ועל־זמניות. ממברשת האסלה הפופולרית של המותג ועד ספת המיטה, טביעת האצבע ה"מוג'יאית" הזאת יכולה להסביר את הבחירה של המותג במעצב התעשייתי סם הכט ובשותפתו לסטודיו Industrial Facility הלונדוני, קים קולין, כמנהלים הקריאייטיביים של המותג באירופה - תפקיד שהם ממלאים כבר שנים ארוכות.

הכט (46), מהמעצבים התעשייתיים המובילים בעולם, ידוע ביכולתו לזקק מוצרים ל"שימושיות" כמעט מוחלטת, ובהימנעות מכל מה שעשוי להיות מוגדר מיותר. יש לו הבנה עמוקה של המנגנונים הטכניים ואלו הקשורים לתהליך הייצור, שבאה לידי ביטוי גם בצורה.

אף שזכו באינספור פרסי עיצוב ועבודות שלהם נמצאות במוזיאונים כמו MoMA ופומפידו, הכט וקולין מעדיפים להתמקד בעיצוב לייצור המוני ולא ב"עיצוב לגלריות", בין היתר, משום שמדובר בתחום שבו רוב המוצרים לא באמת טובים, "או יותר נכון - יכולים להיות טובים יותר", כמו שאומר הכט בראיון ל"כלכליסט". ייצור המוני מורכב בהרבה מעיצוב "בוטיקי", אולם הוא משרת את המטרה הראשית של הכט בעבודתו, שהיא, לדבריו, "היכולת להשפיע על האנושות, בתנאי שהמוצר טוב כמובן".

בזמנו הגדיר הכט בראיון את מטרתו כ"מעל הכל, לשרת אנשים". הדבר בא לידי ביטוי בטווח הפרויקטים הרחב שהסטודיו בוחר להיות מעורב בהם, בלקוחות המגוונים ובתוצרים - שרבים מהם נכנסו לפנתיאון האיקונות של העיצוב התעשייתי.

בשנה שעברה הצטרף הכט לפרויקט All Creators Together של מותג הריהוט TOG. המותג, שנמצא בבעלות ברזילאית, הוקם בשנה שעברה באיטליה ובעת האחרונה החל להימכר גם ב־IDdesign (מ־1,390 שקל לכיסא של הכט).

נגד ריהוט מפלסטיק

TOG מקבץ נבחרת של כמה מהשמות הגדולים ביותר בעולם העיצוב כיום, שיצרו בעבורו קולקציה שבבסיסה עומד רעיון ההתאמה האישית במחירים נגישים. אף שמדובר ברהיטים בייצור המוני, בכל זאת כל לקוח יכול לערוך שינויים במוצר הסופי כראות עיניו.

"הרעיון היה של פיליפ סטארק, שגם הוא עיצב פריטים לקולקציה, והוא נכון מאוד בעיניי", אומר הכט. "אנשים מביעים את הטעם האישי שלהם בעיצוב פנים על ידי בחירת צבעים וחומרים שונים, אז למה שלא יעשו את אותו הדבר ברהיטים? ניסיתי לעצב בסיס, ואליו אפשר להוסיף אלמנטים שייתנו לו ייחוד".

התוצאה, בסופו של דבר, היא רהיטים שרובם עשויים מפלסטיק.

"אני לא כל כך אוהב שימוש בפלסטיק בריהוט, אבל זה תהליך יצור תעשייתי שמאפשר להוזיל עלויות. אני משתדל לעצב פריטים שיש בהם התנגשות בין חומרים: פלסטיק ועץ, שיש ומתכת, לבד ועץ".

כמו מעצבים רבים אחרים, גם הכט מעיד שלא היה תלמיד טוב בבית הספר, אבל היה תמיד "טוב עם הידיים". ההבנה שקיים עיצוב תעשייתי והוא ככל הנראה התחום בעבורו התרחשה בעקבות ספר שהביאה אמו הביתה. הוא למד בקולג' לאמנות Central Saint Martins, ולאחר מכן ב־Royal College of Art בלונדון. לאחר שסיים הצטרף לחברת העיצוב והייעוץ הנחשבת IDEO ועמד בראש הסניף שלה ביפן. לאחר ששב ללונדון הוא מונה לראש מחלקת העיצוב של החברה בעיר.

להבין את המערכת

 

את קולין, אדריכלית אמריקאית שהפכה לשותפתו, פגש בסוף שנות התשעים. הכט העריץ תמיד אדריכלות ואדריכלים, ובין השניים נוצר דיאלוג. בשנת 2002 הוא התפתח להקמת הסטודיו שעם לקוחותיו נמנים, מלבד מוג'י, ימאהה, לקסון, אפסון ועוד.

כשהוא נשאל מהו הכלי החשוב ביותר למעצב כיום, הכט חוזר לרעיון המנגנונים. "מעצב צריך להבין את המערכת שעומדת מאחורי המוצר שהוא מתכנן, ולא - יהפוך המוצר לטריוויאלי", הוא אומר. "כמו כולם אני נהנה מחפצים יפים, אבל זו לא נקודת הפתיחה", אמר בעבר. "כשאתה מכיר בכך שהכל הוא חלק ממערכת, אז הדרך היחידה להתערב ולשפר את הדברים היא להבין אותה. מערכות קיימות, הן כולן מעשה ידי אדם, וכשהן עובדות ממש טוב, אני נוטה לחשוב שהן נורא יפות".

הבעיה בעיקרון הזה, אומר הכט, היא שהוא דורש עבודה רבה ונחישות, ולכן הוא לוקח רק פרויקטים מעטים בכל שנה. "אני חייב לחוש גאווה בכל דבר שיוצא מהסטודיו שלי", הוא מדגיש. "ואפילו בדרך שבה הסטודיו עצמו עובד".