התנודתיות של שוק ה-SSD מובילה את הישראליות להמר בגדול

חלום זיכרון הפלאש - טכנולוגיית אחסון מבוססת SSD, כונן קשיח ללא חלקים נעים - מלווה את ההייטק הישראלי כבר לא מעט זמן. זה התחיל באם־סיסטמס של דב מורן, מפתחת הדיסק און קי, שנמכרה ב־2006 לסנדיסק ביותר מ־1.5 מיליארד דולר.

הסיפור שלה מוכר הרבה יותר מזה הפחות מוצלח של סייפן, שהיתה ענקית שבבי זיכרון שנסחרה בקרוב למיליארד דולר. החברה איבדה גובה עד שנמכרה ב־2007 לספנשן האמריקאית, שמצדה שקעה בחובות וקיצצה את הסניף הישראלי. זוהי תמצית סיפורו של הפלאש הכחול־לבן: אפשר לגדול, אפשר להיסחר, אבל בסוף צריך לדעת על מי להמר.

כונן SSD של סנדיסק | צילום מאתר: http://www.sandisk.com

כיום ברור שלא תצמח בישראל חברה דוגמת סנדיסק, ואפילו לא אם־סיסטמס שנייה. שוק הפלאש הוא עתיר משאבים והון, ודורש מערכי ייצור עצומים ששייכים כיום רק לענקיות דוגמת סמסונג ואינטל, שבהן מזנבות חברות כמו ווסטרן דיגיטל או סיגייט. ההישרדות של חברות הסטארט־אפ תלויה בקריאה נכונה של מפת קרב הענקיות.

אנוביט, למשל, ידעה מתי להפסיק להילחם וכנראה גם הימרה על השחקנית הנכונה. היא העדיפה לקבל הצעה אטרקטיבית מאפל שתשמור על חייה והקריבה פס ייצור של כונני פלאש, שהיה עשוי אמנם להביא אותה להיקפי מכירות מרשימים בטווח הקצר, אבל גם לתחרות חסרת סיכוי מול ענקיות כמו סמסונג או ווסטרן. כמו במקרה אם־סיסטמס וסייפן, סיפורה מוכר הרבה יותר מזה של דנסביטס שצפויה להיסגר החודש. היא החליטה לחבור למיזם משותף עם סיגייט, שרכשה ב־2014 את חטיבת הפלאש של LSI ונטשה את החברה החיפאית לאנחות.

ו

כעת מתברר שגם סנדיסק, שבמשך עשור נחשבה להימור בטוח, כבר אינה כזאת. אחרי שמחיר המניה נחתך ב־25% בשנה האחרונה, היא העדיפה להימכר לווסטרן דיגיטל בעסקת ענק. סנדיסק עצמה טעתה כשהתמקדה בשוק הפלאש הפרטי: כרטיסי מצלמות ושבבי פלאש לטלפונים, למשל. הוא מתכווץ כעת לטובת שוק הפלאש הארגוני, הכולל מערכות SSD לשרתים שמאחסנים היקף אדיר של מידע. המרכז בארץ לא צפוי להיפגע מהמעבר בטווח המיידי, אך יצטרך להסתגל לבוסים חדשים.

עתיד שוק הפלאש עדיין נראה ורוד, גם בישראל, למרות כל הטלטלות. ואולם, מי שחוששים להמר ובסכומים גדולים - עדיף שיפנו לתחום אחר.