אתה עדיין מאמין שיש אפליקציית פלא שתעזור לך עם הדיאטה?

מצטרפים למזימה

מחקרים מראים כבר כמה שנים שדיאטות, רוב הזמן, לא עובדות. יש מחלוקת על השאלה למה, אבל יש הסכמה כללית שרוב מוחלט של הדיאטות צפוי להכשל. זה לא הפריע לכמה יצרני אפליקציות לשווק את התוכנות שלהם כתרופת הפלא שתשנה את חייך, כלומר להשתלב בטרנד הכללי של הונאת המשתמש.

עכשיו מגיע מחקר שמוצא שהאפליקציות האלה לא מועילות, מה שלא היה צריך להפתיע אף אחד. החוקרים בחנו במשך שנתיים צעירים שהשתמשו באפליקציות הורדת משקל. כקבוצת ביקורת, השתמשו בצעירים שקיבלו כל כמה ימים חוברות ועלונים שהפצירו בהם לאכול נכון, לעשות ספורט, לצאת יותר מהבית ועוד. כולנו יודעים, אני מניח, מה קורה לחוברות כאלה: עוטפים איתם את הצ'יזבורגר עם תוספת חזה האווז ומנגבים את האצבעות מהמנה המוגדלת של הצ'יפס.

אפליקציית הדיאטה הממוצעת היתה אמורה להיות מוצלחת יותר: היא נזפה במשתמש כל כמה זמן, ויצרה גיימפיקציה של הפעולות שלו, כך שהימנעות מאכילת ממתקים בין הארוחות תהיה משהו חווייתי, שקל יותר לזכור ולאמץ בתור הרגל. היא היתה אמורה להיות אח גדול שעוקב אחריו כל הזמן. העניין הוא שבשביל אח גדול, צריך משטרת מחשבות. והאפליקציה היא בסופו של דבר משהו שאתה מתקין על המכשיר שלך ובאותה המידה אתה יכול גם להסיר; התראת "האם אכלת כבר אגס היום"? יכולה בקלות לזכות לתגובה בסגנון "אוי, אין לי כוח לשטויות האלה, למה בכלל התקנתי את האפליקציה". החוקרים מצאו שאין הבדל ראוי לציון בין ירידת המשקל שנרשמה אצל מקבלי החוברות מאשר אצל המתחמקים מאפליקציות. חזרה לשולחן השרטוט. 

אם אתם במצוקה, אל תספרו לגוגל

נניח שאתם בבעיה כספית. סוף החודש מתקרב ואיתו מועד שכר הדירה - והשיטה הכלכלית שבה אתם חיים מעדיפה לתת תספורות לאוליגרכים ולזרוק את התיק על שאר האוכלוסיה. החודש ארוך מדי והמשכורת קצרה מדי. מה עושים?

מה שלא תעשו, אל תספרו לגוגל; אמריקאים שהקלידו "צריך הלוואה דחוף" או "לא יכול לשלם שכר דירה" בגוגל, קיבלו פרסומות חסרות תועלת להלוואות. מדובר בפרסום בעייתי, משום שבעוד כל מי שרוצה לקנות חפץ צריך רק לשלם עליו, לא כל מי שרוצה הלוואה גם יקבל אותה. במקרה זה, מדובר בפרסום שנועד לייצר לידים, כיוונים כלליים לעסקה אפשרית עבור המפרסם. הפונים מקבלים מהפרסומת הפנייה לאתר בו יכולים להזין את פרטיהם ואז לשמוע שאף אחד לא יתן להם הלוואה. כמובן, כל עוד לא מדובר בעבריינים סחטנים למיניהם. ואולם, הפונים הופתעו לקבל שיחות טלפון מאותם הסחטנים - מלווים בשוק האפור. איך הם ידעו?

כי מי שפונה לגוגל, מבקש מידע על לקוחות פוטנציאליים ומוכן לשלם עבורו - יקבל אותו. הגולשים האמורים קיבלו הצעות להלוואה בתנאים כל כך מטורפים שאפילו המפקח על הבנקים בישראל היה פוסל אותם. אם יש לכם בעיה כלכלית, דברו עם משפחה וחברים, צאו להפגנות ונסו לשנות את המצב, קחו עבודה נוספת ומה לא - אבל אל תספרו לגוגל, המידע הזה נשמר ועשוי לשמש לרעתכם.   

כמה קל להאקר להשיג מידע?

מאוד קל. לרוב חושבים שהאקרים עסוקים בכתיבת קוד שיגרום לכם לדמם מהעיניים מרוב שהוא משוכלל, אבל חלק ניכר מהפריצות נשען על הנדסה חברתית; במקום לחפש פרצה בקוד של אתר או אפליקציה, פשוט שולחים למישהו הודעה ובה קובץ עם קוד זדוני. ברגע שהקובץ נפתח, ההאקר בפנים. לפעמים, ההנדסה האנושית אפילו לא מצריכה קבצים, כפי שקרה בפרשת הפריצה אל מערכות חברת תקשורת בשם קוקס (Cox).

ההאקר התקשר לשירות הלקוחות של קוקס, שמופעל בידי חברת שירות חיצונית. הוא הציג את עצמו כחבר במחלקת ה-IT של קוקס ואמר שיש לו איזו בעיה והוא צריך את פרטי הגישה שלהם למערכות קוקס. הוא העביר להם לינק של אתר מזויף כדי שכל העסק ייראה קצת יותר אותנטי - וזה עבד. הוא קיבל גישה חופשית למאגרי המידע של החברה וגנב מהם מידע רגיש שלה ושל לקוחותיה.  

על חוסר האחריות הזה ישלמו עכשיו בקוקס קנס של חצי מיליון דולר ויהיו תחת פיקוח של ה-FCC עד דור שביעי. מומחי האבטחה שקוראים את האייטם הזה דופקים את הראש בקיר; אחרים צריכים לזכור שהעובד הקטן בחברה הוא בדרך כלל החוליה החלשה בשרשרת. 

נוזקת הכופר הופכת לבזויה יותר

נוזקות כופר הן אחד הדברים הכי מגעילים שהביאה מהפכת האינטרנט: האקר משתלט על תוכן הדיסק הקשיח שלך ואז דורש כסף כדי לשחרר אותו. לעתים הוא מאיים להפיץ פרטים מביכים מתוך התוכן הגנוב או מבטיח שישים לך פורנו ילדים במחשב ויזרוק מילה לאינטרפול. לפחות במקרה אחד, ברומניה, נרשמה לפני כשנתיים התאבדות של גבר שחשש שהוא עומד להיות מואשם בהחזקת חומר פדופילי.

עיקר המאמץ של יצרני הנוזקה הזו הוא כלפי תאגידים. להם, אחרי הכל, יש כסף. בזמן האחרון נראו נוזקות שלא רק מצפינות את הקבצים שלך באופן שאם אתה לא ה-NSA בחיים לא תפרוץ אותו, אלא גם מאיימות על אנשים ספציפיים שההאקרים חושבים שיהיה קל לסחוט. לאחר הפריצה וחטיפת המחשב, ידרוש ההאקר תשלום בביטקוין - המטבע השני האהוב ביותר על פושעי העולם (הראשון הוא הדולר, למי שתהה). ברגע שהקורבן נכנע לסחטן, הוא הופך עצמו רשמית למטרת איכות: ההאקר ינסה אותו שוב ושוב לאחר מכן. מה הנזק המקסימלי מבחינתו, שלא ישלם שוב?

קצרצרים

1. בקליפורניה נשפט אדם שהשתמש בטוויטר כדי להפיץ מידע שקרי על מניות בכדי לבצע בהן מניפולציה. האיש, ג'יימס אלן קרייג, מואשם בכך שיצר שני חשבונות טוויטר פיקטיביים שהתחזו להיות חברות למחקר שוק. אחר כך הוא השתמש בחשבונות האלה כדי להפיץ שמועות שקריות על שתי מניות, כשהמידע שמגיע מחברת שוק אחת מאשש לכאורה את המידע שמגיע מהשניה. המניות ספגו נפילה קשה והוא ניצל את המצב לשורט מהיר. הוא לא היה ממש טוב בזה, והרווח שלו הסתכם ב-100 דולר, נטען במסמך של הרשות לניירות ערך. עם זאת, הטריק שלו עלה לבעלי המניות 1.6 מיליון, ועל זה הוא יצטרך לשלם.

2. מהנדס גוגל, בנסון לוינג, לקח על עצמו משימה כפויית טובה, שאף אחד אחר לא עושה במקומו: הוא כותב ביקורות על כבלי USB3 באמזון. כמעט כולם, לדבריו, הם כשלון מהדהד שלא עומד בתקנים של USB3 ובעצם מספקים מהירות של USB2. כשירות לציבור, הוא עובר מוצר-מוצר, ומשאיר הערות קטלניות עליו כדי להזהיר מסכנים שישקלו לקנות בטעות את המוצרים הללו.

3. מושבעת במשפט שוד בניו יורק הוכיחה שוב עד כמה שיטת המושבעים מתנגשת עם המדיה החברתית. הגב' קימברלי אליס פרסמה עדכונים מהמשפט דרך הסלולרי שלה. בין השאר, אמרה חי שהיא מתה משעמום ושאלוהים אדירים, יש מושבעים שמוכנים לקבל את דברי המשטרה ללא עוררין. הפרסומים הובילו לפסילת המשפט, מה שממש עצבן את המדינה והשופט. אליס נקנסה באלף דולר וכעת היא חוששת שמקום העבודה שלה יפטר אותה; בעלה לשעבר נכה והיא צריכה לגדל שני ילדים בעצמה.

4. הכנסיה האורתודוקסית הרוסית צפויה להציע לתושביה (האומללים גם כך) של המדינה הפוטיניסטית חיבור רשת כשר, שלא יאפשר להם גלישה באתרי פורנו ובו זמנית יצנזר כל אזכור להומוסקסואליות או לכל דבר ש"מנוגד לטוב". בהתחשב בכך שהכנסיה ופוטין הולכים יד ביד, יש להניח שיהיה גם קשה הרבה יותר למצוא ברשת של הכנסיה ביקורת על הצאר החדש. כמו כן, זו כנראה רק שאלה של זמן עד שהמדינה תאמץ את היוזמה. כיף.