אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

כנס אשדוד לקיימות

"הגיע הזמן שהמדינה תפקיע את החופים מהעיריות ותיקח עליה את הנטל"

כך אמר ראש עיריית חיפה, יונה יהב בפאנל בנושא חופי ישראל בכנס אשדוד לקיימות. עו"ד עמית ברכה מנכ"ל אדם טבע ודין: "חוק חופים הוא שער הכניסה שלנו לים, אך יש כאן כאוס טוטאלי"

09.11.2015, 14:32 | תומר הדר

"זמן רב לפני הגעתי למשרד עסקו רבים וטובים ברווחת האזרח במשרד להגנת הסבביבה - ובשנים האחרונות המשרד הסיר מפגעים חמורים מרצועת החוף", כך ציין ישראל דנציגר מנ"כל המשרד להגנת הסביבה במהלך פאנל בנושא חופי ישראל בכנס אשדוד הבינלאומי לקיימות. "כיום קיים קרב על משאבים ולדאבוני הקרב רחוק מסיום. נדרש במדינה הזו קרב על משאבים. קרב סביבתי. כל האירוע מדבר על הים, על החוף, לי חסר האזרח. ועבורו אנו נמצאים כאן. אני עזבתי את ענף ההייטק לפעול כמנהיג ציבור- כדי לוודא שהמדינה משרתת את תושביה. אני נמצאים בצומת מורכבת ומבלבלת. האם אנו משרתים אזרח חיפאי שיעבוד ויתפרנס מהנמל הסביבתי שקם בעיר? האם מדובר באזרח שלא יכול להגיע לחוף בגלל גדרות, בגלל מסילות? האם בחוף האזרח נתקל באשפה ואינו נהנה מן החוף? האם מדובר באזרח שתלוי בחקלאות ימית לפרנסתו? האם זהו אזרח שהכנסתו הפנויה תגדל כי ישתמש במוצרים שמיוצרים במפעלים שתלויים ביצור באמצעות גז? האם האזרח הזה סובל מקשיי נשימה או לא? והאם זהו אזרח שחי בביטחון תחת כוחות הביטחון? אנו נמצאים בצומת ועלינו להחליט כיצד נפעל בסביבה הימית למען תושבי המדינה. ודרוש לנו גם חוסן כלכלי וגם שמירה על משאבי טבע", ציין דנציגר.

"אנו הקמנו חברה מתוקצבת היטב שמשמרת את המצוק החופי בישראל, באמצעים לא דורסניים. אנו מצמצמים בעשרות אחוזים את זיהום הים משפכים ובוצה. בשנת 2016, לראשונה בתולדות המדינה תופסק הזרמת בוצה לים התיכון. זוהי העשיה שלנו. אך ככל שנעשה יותר כך תגדל ותגבר העבודה שיש לעשות. אנו לא אוכפים מספיק. אנו לא עושים מספיק. אך בשנת 2016 נגביר מאמץ. גם בחקיקה. נתגבר יחידות פיקוח בסביבה היבשתית והימית. אנו נפקח בצורה בולטת כפי שלא פיקחנו מעולם", הסביר דנציגר.

מימין מנחה הפאנל גיל קליאן ולצידו מאיה יעקבס, רונית מזר, יובל כהן, עמית ברכה, יונה יהב וישראל דנציגר, צילום: נמרוד גליקמן מימין מנחה הפאנל גיל קליאן ולצידו מאיה יעקבס, רונית מזר, יובל כהן, עמית ברכה, יונה יהב וישראל דנציגר | צילום: נמרוד גליקמן מימין מנחה הפאנל גיל קליאן ולצידו מאיה יעקבס, רונית מזר, יובל כהן, עמית ברכה, יונה יהב וישראל דנציגר, צילום: נמרוד גליקמן

"אם לא נקדם תכנית אכיפה לאומית שתעניק סמכויות לגופים הרלוונטיים, נהיה בבעיה. לי וגם לשר אבי גבאי יש ניסיון לאומי ואני לא סבור שהקמת גופים תפתור בעיה, אלא תיצר בעיה. אני חושב שיש לבדוק מהן הסמכויות שרוצים לתת ולמי רוצים לתת אותן. צריך לבדוק היכן הנקודות הקימות שיש לתת להן סמכויות-במקום להקים עוד ועוד גופים. יש להתייחס לגופי אכיפה שכבר קיימים-ולתקצב אותם".

לדברי יונה יהב, ראש עיריית חיפה: בעיר שלי יש 17 קילומטרים של חוף ומתוכם רק שלושה וחצי מוכרזים. פיתוח תשתית יקר מאוד ורק מגדל מציל עולה מיליון שקל. שישים אחוז מהמבקרים בחופים של חיפה אינם מחיפה אך משלם המיסים החיפאי נושא בנטל. פיתוח חופי העיר מפסיק בכניסה לטירת הכרמל, שהפכה למזבלה. המתרחצים לא יודעים היכן משתרע הגבול. הגיע הזמן שהמדינה תפקיע את החופים מהעיריות. תקים רשות חופים ותיקח עליה את הנטל, כי החוף הוא משאב יקר ערך. מתקני המדינה הכי קריטיים נמצאים אצלנו לאורך החוף, בסיסי חימוש, בסיסי חיל ים, למה המדינה לא מוציאה אותם? אך כשאני מבקש להוציא את הבסיסים דורשים לבנות שם ביניינים. מבחינתנו הצבא הוא פולש לחופי הים. למזלנו אנו עושים את המיטב"", מסביר יהב.

לדברי עורך דין עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין: "אכיפה היא המרכז של נושא החופים ושמירתם. מעל 10 שנים פעלנו בנושא וניסחנו את חוק החופים. חוק החופים הוא שער הכניסה שלנו לים, אך יש כאן כאוס טוטאלי, שישה משרדי ממשלה עוסקים כיום בנושא החופים. חוק החופים ינהל את המשברים שקיימים בים. שתהיה תוכנית לאומית לים, ההסתכלות תהיה מנקודת מבטו של האזרח, יצאו הנחיות לרשויות ולא יהיה ניתן לסטות מהן. יוקם מאגר מידע על החופים ועל הים, הציבור לא יודע מה קורה בכלל בים. המטרה האמיתית היא לנהל דברים בהיבט הגנה סביבתית. כיום אנו משתמשים באנרגיה מהים. הסחר שלנו נעשה דרך הים. אם לא יהיה גוף אחראי לזה-האזרח יסבול", מסביר ברכה.

"עם זאת, יש גם התערבויות של גופים מסחריים. לפני 10 שנים קידמנו את חוק אוויר נקי. בסופו של יום לקח שמונה שנים. ישבנו מאחורי שולחן אחד ויצרנו פשרות ויצרנו חוק. הים הוא בסיס הקיום שלנו", הוא אומר. "בתקציב זעום של פחות מעשרה מיליון שקל ניתן להקים גוף אכיפה שיאפשר לפתור את הקונפליקטים בין הרשויות השונות. הציבור בישראל משלם מדי שנה את הנזק הסביבתי במיליוני שקלים, לא החברות שמשלמות ארנונה ליונה יהב. אנו מאמינים בשילוב הוליסטי של תכניות אכיפה. כשהממשלה תאשר כהחלטת ממשלה מסמכי מדיניות, לא יהיה להם חוק סטטוטורי. יש להקים גוף אחד שיפתור את כל הקונפליקטים.".

לדברי יהב: "חשובה ראיה הוליסטית, אך גם בתוך הממשלה יש אינטרסים. בונים שני נמלי ענק באשדוד וחיפה אך מסרבים לכפוף אותם לעיר. הם יכולים לעשות מה שבא להם בנמלים החדשים. אין דבר כזה בעולם כולו, עיר שיש לה נמל ואין לה שום יכולת השפעה על הנמל. לא נציגות בדירקטוריון ולא כלום", מסביר יהב: "לו היתה לי סמכות בנמל החדש שיוקם, היתי יכול לאכוף זיהום אוויר ורעש. אנחנו יכולים לשמוע בכרמל כל רחש בנמל. אנו מדברים כאן על משאבי טבע, גז, נפט, אך אנו שוכחים מהתיירות. התיירות בחופים. חברת השיט רויאל קריביאן קבעה את נמל הבית שלה בחיפה. גם לאחר שתהיה חקיקה, עדיין ימצאו תכסיסים וטריקים. כמו נושא חישמול הרכבת. ליד הים. זו היתה יוזמה בריטית שלא התחשבה בקהל המקומי. וכאן הממשלה רוצה לחשמל את הרכבת, שעוברת ליד הים, ולהתקין עמודי חשמל ענקיים על הים", הסביר יהב. לדברי מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת צלול: "אבקש להבהיר שבתחום ה-100 מטרים מן הים, שבהם מותר לבנות במסגרת תמ"א 13 נקבעו מגבלות מינימום, יש דברים רבים שאסור להתקין ולבנות קרוב לקו המים".

לדברי פרופסור יובל כהן, "בסיס התכנית הוא שתכנון נכון הוא הדרך הטובה ביותר להפיכת קונפליקט להזדמנות. זו הדרך שהתכנית שלנו מציגה כדי לתכנן ולנהל את המשאב הימי. אנו רואים בתכנית הזו מפת דרכים. שתנחה את כל הגורמים הנוגעים בהתוויית דרך ובמימושה. אנו סבורים שיש סיכוי לממש זאת כי אנו חייבים. הים מספק לנו משאבים חיוניים. מי שתיה. אנרגיה. הגז בים חיוני ליצור מים ומותפלים. יש כאן עבודה הדדית שצריך להסדיר", מסביר כהן, "כולנו אחראים למצבו של הים וכולנו אחראים לגורל הים. שני ראשי ממשלה בישראל עסקו בים, דוד בן גוריון ולוי אשכול, אך זה היה בשנות השישים. מאז אף ראש ממשלה לא עסק בים. חיוני שמישהו ברמה הגבוהה ביותר יוביל את המהלך של שמירה על הים".

לדברי רונית מזר, מנהלת אגף בכיר לתכנון ארצי במינהל התכנון, משרד האוצר, "מנהל התכנון זיהה צורך בהסדרת המרחב הימי. סיימנו את השלב הראשון, אספנו את כל הידע, אנו נמצאים בשלב התכנון ולדעתי המדינה אחראית לאשר את מסמך המדיניות שהצגנו בנושא. המסמך מתייחס לנושא הניהול וקובע כלים לניהול המרחב הימי. חוק אזורים ימיים שמשרד המשפטים מקדם, קובע שמסמך המדיניות שהצגנו הוא מסמך חשוב", הדגישה מזר.

לדברי מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת צלול: "בין דיבורים למעשים, יש פער גדול. מסמכי מדיניות אינם בעלי יכולת חקיקתית. אנשים לא מפחדים כיום מדברים כמו הקמה של קיוסק בחוף הים. המציאות נקבעת בשטח בחופי הים של ישראל. הפער בין הרצוי למצוי הוא משהו שחובה לגשר עליו. אני בעד קידום ידע אך יש לייצר מנגנון שעוסק בכל מה שלא טופל. אף אחד לא יודע כמה תיירים משתמשים בחוף, כמה סחף יש בחופים. תשובות לשאלות אלה יעשו בצורת מחקר, ומחקר לוקח זמן. אנו פעילים בכל הקשור באשפה ובפסולת, כי רשויות מקומיות לא יכולות להתמודד עם הבעיה. מאשרים בחופים עסקים שמלכלכים-ומפקיעים מחירים. בנוגע לבניה-היה במשך שנים דיון על 100 מטרים או 300 מטרים, דובר בעבר על 30 מטר מקו הים וכעת כולם שמחים כי מציעים 100 מטרים מקו החוף. שזו תוצאה בעייתית בפני עצמה. ישראל לא ערוכה לדוגמה לדליפת דלק"

לדבריה, "החופים מהווים מוקדי משיכה לתיירות, ולמבלים, וחופים רבים הם חינמיים ולכן רשויות רבות צריכות לממן פעילות ונותנות לעסקים להשתמש בחוף כדי לייצר הכנסה. בעולם יש מודעות לחשיבות של ימים ואוקיאנוסים, שנותנים חמצן. מזון. ומי שתיה. בלי אלה, ניכחד.". לדברי יהב,  "אצלנו החניות לצד הים הפכו לחניות לאנשים שנוסעים לחוץ לארץ, משאירים את הרכב שבועות. אולי עלי לגבות על זה חניה".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות