בית המשפט למושב: הסכמים יש לכבד

מה דינו של משק במושב שנרכש על ידי אדם שנפטר ונמכר? הסיפור התחיל בכך שאביהם של האחים נפל בעת מילוי תפקידו במהלך מלחמת שלום הגליל בשנת 1982. מאוחר יותר התגלה כי טרם נפילתו, המנוח ניהל משא ומתן מתקדם לרכישת משק במושב "ברק", ואף נרשם במינהל מקרקעי ישראל כבעל החלקה.

אלא שבפועל העסקה לא בוצעה, והחלקה הוקצתה לאדם אחר. בעקבות זאת, בשנת 2008 הגיע המושב לסיכום עם יורשיו של המנוח - אח ואחות - לפיו כל אחד מהם יקבל מגרש של 500 מ"ר, במסגרת הרחבה שעתידה להתבצע ביישוב. כמו כן, הצדדים סיכמו שאם האחים לא יקבלו את המגרשים תוך 5 שנים, יוקצו להם במקום שני מגרשים אחרים, הנמצאים בתוך המושב.

חמש שנים חלפו, והאחים לא קיבלו מגרש כלשהו מהמושב, ולאחר שלא הצליחו להגיע להסכמה, הם הגישו תביעה בבית המשפט המחוזי בנצרת. התובעים ביקשו מבית המשפט להצהיר על זכאותם להירשם כבעלי זכויות של שני מגרשים בגודל 500 מ"ר בשטח המושב. הם ביקשו מגרשים כלשהם, מבלי להביע העדפה בעניין.

המושב הודה שההסכם מקנה לתובעים זכות לקבל מגרשים חלופיים כפיצוי, אך טען שהמגרשים אינם מוכנים לשימוש. לדבריו, הזמן שייקח להכשירם למצב שבו ניתן יהיה להשתמש בהם, יעלה על התקופה שתיקח לסיים את הכשרת המגרשים המקוריים בהסכם. בנוסף, המושב טען שהתובעים מבקשים להירשם כבעלי זכויות בחלקה שכלל לא הוזכרה בהסכם, הכוללת חמישה מגרשים בגודל של 800 מ"ר כל אחד. לסיכום, ביקש המושב לדחות את התביעה על הסף, מהטעם שהפרטים המלאים של המגרשים החלופיים לא צוינו בהסכם.

קרקע חקלאית (ארכיון) | צילום: נמרוד גליקמן

השופט הבכיר זיאד הווארי הבהיר, כי המושב הוא זה שניסח את ההסכם, ודחה את טענתו לפיה יש לדחות את התביעה בשל היעדר הפרטים המלאים של המגרשים החלופיים. "לא מתקבל על הדעת, והדבר מנוגד לשכל הישר ולנסיון החיים, שהמושב ישכור עו"ד לשם ניסוח הסכם, אשר כלל אינו ניתן לאכיפה", כתב השופט, והסביר שאי הכללת הפרטים עומד לחובת המושב. טענת התובעים שמדובר בהסכם ברור ומובן התקבלה על ידי השופט, שהגיע למסקנה כי יש לחייב את המושב לעמוד בהסכם, ולמסור שני מגרשים בתוך המושב כפיצוי.

במהלך הדיון הודיעו התובעים כי הם מעדיפים לקבל מגרשים מחלקה שלא צוינה בהסכם, בגודל של 800 מ"ר כל אחד. לצערם, השופט דחה את בקשתם מהטעם שמדובר ב"הרחבת חזית אסורה" - טענה שהועלתה לראשונה בשלב מאוחר של המשפט, מבלי שניתנה למושב אפשרות הוגנת להתגונן. מכאן, החליט השופט להקצות לתובעים שני מגרשים, באופן שבו תוכניות ההרחבה העתידיות של המושב לא ייפגעו. לבסוף, קיבל השופט את התביעה וקבע כי כל אחד מהתובעים יקבל מגרש בגודל של כ-500 מ"ר בתוך המושב, ופסק לזכותם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.

לקריאת פסק הדין לחץ כאן

• ב"כ התובעים: עו"ד אלי קדמי

• ב"כ הנתבע: עו"ד אילן מירון

* עו"ד ושמאי מקרקעין חיים מסילתי עוסק בדיני מקרקעין

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין