אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אחרי 15 שנה: נפסק פיצוי על הפקעת קרקע צילום: אוראל כהן

אחרי 15 שנה: נפסק פיצוי על הפקעת קרקע

במשך שבע שנים ניסו להעריך שמאים שונים את שווי הקרקע שעיריית ירושלים הפקיעה ממושב גבעת יערים שלמרגלות העיר. באחרונה החליט השופט רפאל יעקבי לסיים את הסאגה ואיזן בין השומות השונות. הפיצוי למושב: כ-1.5 מיליון שקל

12.11.2015, 15:54 | עו"ד ענת גור-אל

בתחילת שנות האלפיים הודיעה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים על הפקעת קרקעות שחוכר המושב גבעת יערים הסמוך לעיר ממנהל מקרקעי ישראל, לצורך סלילת כביש 9.

כעבור זמן מה הקרקעות נתפסו והחלו לבצע בהן עבודות שונות. כשמונה שנים לאחר מכן, הגיש המושב תביעה נגד ועדת התכנון ועיריית ירושלים בטענה שהעבודות גרמו לה לנזק בתשתיות ההשקייה והורידו את ערך הקרקע שלא הופקעה.

קרקע חקלאית (ארכיון), צילום: נמרוד גליקמן קרקע חקלאית (ארכיון) | צילום: נמרוד גליקמן קרקע חקלאית (ארכיון), צילום: נמרוד גליקמן

חוות דעת שמאית שהוגשה מטעם התובעת העריכה את הפיצוי בלמעלה מ-8 מיליון דולר. אלא שחוות דעת נגדית שהגישו העירייה והוועדה המקומית, נקבה בסכום נמוך הרחוק מאד מזה של התובעת, והסתכמה רק ב-56,480 דולר, סכום שכבר הציעו לשלם למושב עוד לפני הגשת התביעה.

הפער העצום בין השומות הצריך את בית המשפט המחוזי בעיר למנות מומחה מטעמו. אלא שגם השומה שלו, שעמדה על כ-2 מיליון דולר, לא מצאה חן בעיניי העירייה והוועדה. השמאי התבקש לפיכך לתת חוות דעת משלימה ולבסוף הפחית את הפיצויים (שכעת כללו רק את השווי החקלאי של הקרקע ולא את פוטנציאל ההשבחה) ל-544,049 דולר.

השראה מהרמב"ם

 

בעקבות השומה הנוכחית ניסו הצדדים להגיע להסכמות בעזרת בית המשפט אבל המשא ומתן העלה חרס, מאחר שהן המשיכו להתווכח על השומות השונות והשופט רפאל יעקובי לא הצליח להכריע בין הגרסאות על סמך השומות שבפניו, הוא החליט למנות שמאי נוסף.

כשנה לאחר מכן – במאי 2014 – הוגשה השומה החדשה, ולפיה פיצויי ההפקעה מסתכמים ב-710,055 שקל בלבד.

גם הפעם התפלא השופט על הפערים בין השומות של שני השמאים שמונו מטעם בית המשפט, אך היה אופטימי וסבר כי ייתכן שהשומה החדשה תסייע לצדדים להגיע לפשרה ראויה, אך התבדה. לאחר מכן הוא גם הציע להם לשאוב השראה מהרמב"ם ולהקים צוות שמאים רחב, בהתאם להלכה שלפיה קרקע יש להעריך לפי שומה של עשרה אנשים.

אלא שהצדדים התבצרו בעמדותיהם, סרבו להצעתו והשופט נאלץ להכריע בין הטענות השונות של הצדדים ובין השומות השונות שהוגשו לו.

השופט הסביר למושב כי אינו זכאי לפיצוי הפקעה שכוללים גם את פוטנציאל ההשבחה של הקרקע, כיוון שמדובר בקרקע של מינהל מקרקעי ישראל, וככל שהושבחה – ההשבחה שייכת למינהל. לכן, חישוב שווי ההפקעה צריך להיעשות רק לפי השווי החקלאי – שזהו ההפסד המרבי של המושב. עוד סבר השופט שאין מקום לפיצוי על ירידת ערך והפיצוי צריך להיות רק על השטח שהופקע.

בסופו של דבר החליט השופט לאזן בין שתי השומות מטעם שמאי ביהמ"ש, ולהעמיד את פיצויי ההפקעה על 1,305,902 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיולי 2000. בנוסף, הוא קבע כי הנתבעות צריכות גם לשלם 120 אלף שקל על הפגיעה בצינורות המים של המושב. הנתבעות חויבו גם בהוצאות משפט ובתשלום שכר טרחת עורך דין של 350 אלף שקל.

לפסק הדין לחצו כאן

• מייצג התובעת: עו"ד אורי ששון

• מייצג הנתבעות: עו"ד אלי מרדכי

* עו"ד ענת גור-אל עוסקת בדיני מקרקעין

** הכותבת לא ייצגה בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות