למה הקרן הכי חמה בעמק הסיליקון לא מתרשמת מחברות ישראליות?

הורוביץ, שביקר השבוע בישראל, התנהג באופן שונה מאורחים רבים כמוהו. בשיחה הקצרה איתו ב"כלכליסט" הוא לא שפע מחמאות ליזמים הישראלים המוכשרים, ולא מיהר לספר על קרן חדשה שהם מקימים להשקעות כחול־לבן — בעיקר כי הם לא מקימים כזאת. בן הורוביץ מתמקד בעמק הסיליקון, ולפחות כרגע לא מתכנן לצאת משם. החריגה היחידה היא קפריזה הישראלית, שמנהליה יושבים בעמק ועבדו עם הורוביץ ב־HP.

נשאר אדיש

הסיבה לכך פשוטה. עמק הסיליקון לא קופא על שמריו אפילו לרגע: הטרנדים בו משתנים במהירות, וכך גם ההרכב האנושי. בעשורים האחרונים הוא מרכז אליו אנשים חדשים בעלי מגוון רחב של יכולות ורעיונות, תחילה מארה"ב כולה ואחר כך מהעולם כולו. הסיליקון ואדי דומה במובנים מסוימים לסיליקון ואלי, אבל לא מספיק.

הורוביץ. לא החמיא ליזמים הישראלים | צילום: רויטרס

כן, לא חסרים יזמים ישראלים בעלי ידע טכנולוגי עמוק וחיבה לחדשנות. ואולם, מעטים היזמים הישראלים שהמציאו תחום חדש או שינו אותו לגמרי. ניתן לספור אותם על כף יד אחת: גיל שויד עם צ'ק פוינט, דב מורן עם אם־סיסטמס, יזמי ווייז ועוד מעטים.

אנדריסן־הורוביץ, לעומת זאת, מחפשת את היזם שיציע לה את האובר של תחום החינוך או את ה־Airbnb של מערכות הפיננסים. אמנם כבר נמאס לדבר על "שיבוש" (Disrupt, בעגת העמק), מונח המתאר סטארט־אפ שהפך לחלוטין את המודל שעליו נשענת תעשייה מסוימת, אבל בהקשר של אנדריסן־הורוביץ ומשקיעים אחרים זה הכרחי. היזמים הישראלים כיום מעדיפים לפתח עוד מערכת סייבר משוכללת, או עוד רשת תשלומים לעסקים קטנים. כאלה יש לאנדריסן־הורוביץ מתחת לידיים, גם בלי שירחיקו אל המזרח התיכון. כדי להרשים אותם, הסטארט־אפ ניישן צריכה להתאמץ קצת יותר.