צילום: שאטרסטוק
דו"ח טכנולוגי
לא יכולים לישון? זה כנראה בגלל האייפון שלכם
רופאים מזהירים שסמארטפונים פוגעים בשינה שלכם, הפיגועים בפריז משמשים כתירוץ במלחמה בהצפנה והמשתמשים מעדיפים שייחשפו תמונות העירום שלהם ולא פרטי הבנק
יצרני סלולר, קבלו אחריות
מכשירים ניידים משנים את החיים שלנו מבלי שאנחנו שמים לב. שמענו, והתעלמנו, מכך שהם מגבילים את יכולת הריכוז שלנו ואף יוצרים תחושה על התמכרות - משתמשים שרואים שהמכשירים לא לידם, מגלים תסמינים המזכירים תסמיני גמילה מעישון. עכשיו רופאים טוענים שהגרוטאות - סמארטפונים וטאבלטים כאחד - פוגעות גם במחזור השינה שלנו.
הרבה אנשים נוהגים לבחון את המכשיר שלהם לפני שהם הולכים לישון. ככה זה: אתה מכור, אתה עומד להכנס לתקופה של כמה שעות שבה לא תהיה לך גישה לחומר הממכר, אתה לוקח מנה אחרונה. הבעיה היא שהמסך שלך משפריץ אור כחול. וככל שהמכשיר חדש יותר, כך הוא בוהק יותר ומשפריץ יותר אור כחול. הורמוני השינה שלך מתחילים לפעול כשהיום מחשיך – והאור של המסך משבש אותם. התוצאה המצטברת של בהיה במסך בשעות שבהן אתה אמור ללכת לישון היא איחור של עד שעה בזמן שבו הגוף מתחיל לישון.
האדם המודרני ישן גם כך פחות מדי. רופאים ממליצים כעת ליצרני הסמארטפונים לבנות לתוך המכשיר שלהם מצב שינה, כלומר מצב שבו המכשיר יקרין פחות אור. כמה אפליקציות כבר הוציאו גרסאות שלהן שמותאמות למצב הזה, אבל ליצרני המכשירים עצמם עדיין אין סיבה לכך; אין די לחץ. צריך להפעיל לחץ כבד. זה בהחלט עבד עם כפתורי ה-Kill-Switch, שמאפשרים להרוג את המכשיר מרחוק במקרה שהוא נגנב. היצרניות נמנעו מלפתח אחד כזה כדי לא לפגוע במכירות שלהן, עד שזעם הצרכנים והרגולטורים אילץ אותן.
מה תעדיף שיראו לך?
סקר שערכה חברת אווסט ניסה לברר, בעולם שבו כבר אין לנו פרטיות, איזה סבל אתם מעדיפים. כלומר, אם וכאשר המידע שלכם ייגנב, מה תעדיפו שייגנב? צילומי העירום, או פרטי הבנק?
התשובה, והיא די חד משמעית, היא שהמשתמש מעדיף שהגנב יוכל לפשפש בתמונות המוצנעות שלו, אבל לא בפרטי חשבון הבנק. התשובה הזו היתה מובהקת יותר בחברות ליברליות: בארה"ב, רק 23% העדיפו שפרטי הבנק יגיעו לגנבים, בבריטניה ובגרמניה 27%, ובהודו, 31%.
במדינות אמריקה הלטינית התוצאה שונות: הפילוח הוא כבר כמעט חצי/חצי, עם נטיה קלה לטובת פרסום תמונות העירום. בארגנטינה, 49% העדיפו שייגנבו תמונות העירום שלהם. במקסיקו ובברזיל, המספר עמד על 47%.
הנחה המובלעת היא כמובן הצפיה שהמידע שלך ידלוף. בעולם המערבי, החשש הוא מידי הממשלה. במדינות אחרות, החשש הוא שאמא שלך תראה מה יש לך על המכשיר.
והפתרון כמובן מאד פשוט - תשגיחו על המידע שלכם. אם החלטת לצלם את עצמך במצב שיכול להיות מביך אחר כך, רבאק – תשקיע את החמש דקות הנדרשות לוודא שהגישה אליהן לא תהיה נוחה.
הגיע שלב המשחק הפוליטי
קבוצה של חלאות אדם ביצעו מספר מעשי טבח בפאריס בסוף השבוע. יומיים קודם לכן, קבוצה המסונפת לאותו ארגון של חלאות, ביצעה מעשה טבח בביירות. עכשיו כמובן, קבוצה אחרת לגמרי של חלאות מנסה לעשות הון פוליטי ממקרי הטבח האלה.
פקידים בארה"ב וצרפת, חלק ממדינת המעקב הבינלאומית, מיהרו לטעון שהטרוריסטים הצפינו את המידע שלהם ועל כן הממשלה התקשתה לזהות את ההתקפה בזמן. היו אפילו טענות שהם דיברו אחד עם השני דרך פלטפורמת המשחקים של פלייסטיישן 4. זה היה יכול להיות יופי של תירוץ, אלמלא שלושה דברים:
א. קודם כל, אחד התוקפים היה ברשימת הג'יהאדיסטים של המודיעין הצרפתי. כלומר, ידעו עליו אבל לא השגיחו עליו. זה אותו הדפוס שראינו בהתקפות על צ'ארלי הבדו. היה מודיעין, אבל לא התייחסו אליו. אולי, עולה החשד, היה יותר מדי מודיעין? יותר מדי התראות?
ב. מעבר לכך, בוקר טוב. טרוריסטים יודעים שמאזינים להם כבר המון זמן. זה לא חדש, ולמעשה עוד חודשים לפני פיגועי ה-11 בספטמבר כבר דיברו על כך שאנשי אל קאעדה משתמשים בכלי הצפנה.
ג. ממשלת ארה"ב ניסתה לאסור על הצפנה כבר בתחילת שנות ה-90, בימי PGP. אז התירוץ שלה היה החשש שפושעים ישתמשו בהצפנה. התירוץ השתנה, המטרה נותרה זהה.
וכמובן, גם בלי הצפנה, חייבים לשאול את אותם פקידי הממשל איך הם לא הצליחו להבין מכך שיש עליה בתעבורה המוצפנית בין ג'יהאדיסט מוכר א' ובין ג'יהאדיסט מוכר ב' הוא סימן שיש לשים לב אליהם? הבעיה היא לא בהצפנה, הבעיה היא אותה הבעיה עוד משנות השישים - כאשר ה-NSA החלה לאסוף יותר מדי מידע מכדי שתוכל לזהות את האות בתוך הרעש.
הגיע הזמן לצמצם את הרעש ולהפסיק לעקוב אחרי כולם בתקווה למצוא את הבודדים שכן רלוונטיים. זה הורג אותנו.
קצרצרים
1. ארגון הטרור המקוון אנונימוס, שמסיבות לא ברורות מסוכסך עם ארגון הטרור הפחות-מקוון דאע"ש, הודיע חגיגית שהוא ישמיד את חשבונות המדיה החברתית של דאע"ש ויזרוק אותה מהרשת. על כל פנים, מישהו שכותב בשם הארגון הודיע את זה. לא ברור מי הדובר של אנונימוס מייצג, אם בכלל. כמו כל ארגון טרור, חלק ניכר מהפעילות של אנונימוס היא תקשורתית, והרבה כלי תקשורת מיהרו לדווח על הכרזת המלחמה הזו כאילו יש לה משמעות כלשהי. אנונימוס "הוציא" הכרזה דומה מאד לפני יותר מחצי שנה ולא קרה מאז כלום.
2. אחד הפיצ'רים הפחות מועילים של פייסבוק מסנג'ר הוא סטיקרים, כלומר דמות מצוירת שאתה שולח לבן שיחך תוך תקווה שהוא יבין למה אתה מתכוון. אז עכשיו יש חברה שמוכרת חבילות של סטיקרים כאלה בדולר עד שני דולר. כלומר, היא מבססת את המודל העסקי שלה על כך שיש אנשים שיהיו מוכנים לשלם כסף אמיתי על מדבקה וירטואלית שאפשר להשתמש בה רק בסוג אחד של צ'אט. עכשיו, בהנתן הגודל של פייסבוק – 1.2 מיליארד משתמשים, פלוס-מינוס – סביר שיש אפילו לזה קהל, אבל זה אומר דברים מעציבים מאד על המין האנושי.
3. אובר מכחישה בתוקף שהיא ניסתה להפוך את הטבח בפאריס לכמה זלוטס: שורה של שמועות טענו שהחברה העלתה במכוון את מחירי הנסיעות שלה עקב המשבר. אובר אכן נהגה כך בשורה של משברים אחרים, ועשתה רווח זריז ובזוי על חשבון הציבור. כעת היא טוענת שלא היו דברים מעולם ושהפעם היא דווקא לא העלתה את המחירים. יש לציין שאחרי שקמה זעקה בארה"ב אחרי העושק שבו נקטה אובר במהלך ההוריקן סנדי, הכריזה אובר שבארה"ב, היא לא תנקוט יותר בהעלמת מחירים בעת משבר. אבל, כמובן, היא לא הכריזה על מדיניות דומה מחוץ לארה"ב.
4. תרגיל מסריח בצורה יוצאת דופן בתחום זכויות היוצרים מגיע אלינו מכיוון לא צפוי: קרן אנה פרנק. היומן הפך לרב מכר, ולסמל לכך שמאחורי כל מספר עומד שם ואדם. אבל, פרנק מתה ב-1945, והחל מהשנה הקרובה זכויות היוצרים על היומן שלה היו צפויות לפקוע. הכלל הוא שהן פוקעות בראשון בינואר בשנה שלאחר שבעים שנה ממות המחבר. מה עשתה קרן אנה פרנק כדי לשמור על זרם הכסף? היא הודיעה שאביה של אנה, אוטו, היה "מחבר שותף" ביומן – טענה שהוכחשה במשך שנים. מאחר ואוטו מת ב-1980, הקרן תוכל לסחוט עוד כמה זלוטס מהיומן של אנה עד 2050, ולשם כך היא מוכנה לפגוע קשות באותנטיות שלו. יכול להיות שהיא משקרת, כמובן, אבל עכשיו מסמך שלא היה בו ספק מוטל בספק.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה