צילום: אוראל כהן
המחירון של מליסרון
פרישתה של הדירקטורית החיצונית במליסרון חושפת את המחירון הלא כתוב בין בעלי השליטה לדירקטורים החיצוניים. תתיישרו — תישארו, תעזו להתנגד לשכר המנכ"ל — תקבלו כרטיס אדום
היציאה של הדירקטורית החיצונית אלונה בר און בדלת הקדמית היא בהחלט חריגה. בדרך כלל הדירקטורים החיצוניים מעדיפים להעביר את הכהונה שלהם בשקט יחסי, לבלוע כמה צפרדעים אם צריך כל עוד מתקדמים לעבר הג'וב הבא. בחלק גדול מהמקרים הדירקטורים החיצוניים הם חותמות גומי יעילות במיוחד. לכן ההתפטרות של בר און ובעיקר הסיבות שהביאו אותה למהלך כזה ראויות להתייחסות מיוחדת.
קראו עוד בכלכליסט
המסר לדח"צים
הולכים עם ההנהלה או הולכים הביתה
בר און מציינת שההתפטרות שלה מגיעה על רקע החשש לפגיעה בעצמאותה כדירקטורית חיצונית בחברה. היא גם טוענת שהעובדה שלא חידשו לדירקטור הבלתי תלוי רם בלינקוב את כהונתו היא תוצאה ישירה של התנגדותו לאישור שכר המנכ"ל.
כך בעצם חושפת בר און את מנגנון השכר והעונש הנהוג בדירקטוריונים של החברות הציבוריות. תשתקו, תתנהגו יפה ולא תתנגדו לדעתם של בעלי השליטה בחברה — ואולי תזכו להמשיך ולכהן כדירקטורים חיצוניים. אבל אם תדרשו לעשות את תפקידכם ולשמור על האינטרסים של בעלי המניות מקרב הציבור — תמצאו את עצמכם מהר מאוד מחוץ לחברה.
השימוש במנגנון הזה חותר תחת כל מה שממשל תאגידי בחברות ציבוריות אמור לקיים. הדירקטורים החיצוניים אמורים להיות אלה ששואלים את השאלות הקשות, הלא נעימות, אלה שאמורות לשרת את האינטרסים של השותפים מקרב הציבור. זה, כמובן, על הנייר. בפועל כולם מפנימים כהרף עין את רוח המפקד, ומעטים מעזים לקום ולהשמיע זעקה.
כשדירקטורים חיצוניים בחברות ציבוריות אחרות מסתכלים על המקרה של בר און ובלינקוב, הם מבינים מה בדיוק מחכה להם בסוף הדרך אם יעזו להביע התנגדות אקטיבית למהלך של הבעלים או של ההנהלה. או שהם ילכו עם האמת הפנימית שלהם או שהם ילכו הביתה. פשוט. בדיוק משום כך בר און ראויה לציון לשבח על ההחלטה שלה. אפילו עוד לפני הדיון בשאלה אם ההתפטרות שלה מוצדקת או לא.
בעלת השליטה
ללכת נגד השותפים כדי לסחוט עוד קצת אופציות
על פי הודעת החברה מאתמול, הסכם ההעסקה של מנכ"ל מליסרון אבי לוי, שלו התנגדו בלינקוב ובר און, לא עבר את האסיפה הכללית שלה. ליתר דיוק, 67% מבעלי המניות שאינם קשורים לבעלי השליטה, משפחת עופר, החליטו שהתגמול למנכ"ל לא ראוי לאישור. אלה התנגדו לחבילת האופציות השמנמנה שהוצעה ללוי בשווי כ־9 מיליון שקל, לא כולל שכר בסיס ומענקים שהוערכו ב־2015 ב־4.5 מיליון שקל.
לוי הוא מנכ"ל מוכשר אבל גם עשיר מאוד. נכון לאתמול, הוא מחזיק במניות מליסרון בשווי כולל של 227 מיליון שקל. ובכל זאת, לוי ובעלת השליטה מצאו לנכון ללכת נגד השותפים שלהם ונגד הדירקטורית החיצונית והדירקטור הבלתי תלוי, ולסחוט עוד קצת אופציות למנכ"ל המרופד. שלא יחסר.
הגופים המוסדיים
לדרוש ריבית גבוהה עבור הממשל התאגידי שלה
מליסרון היא לא עוד חברה בבורסה. היא אחת משתי חברות הקניונים הגדולות בישראל, עם שווי שוק של 5.8 מיליארד שקל, חברה במדד ת"א־25 היוקרתי. ובכל זאת, היא בוחרת לאמץ נורמות התנהגותיות שלא הולמות את מעמדה. כשחברה שמאיישת את הספסלים האחוריים של הבורסה מחליטה לצפצף על בעלי המניות שלה, זה מרגיז. כשחברה בסדר גודל כזה שמה פס על בעלי המניות והדירקטורים שלה — זה כבר מדאיג.
בהתחשב בכך שמליסרון היא חברה ציבורית במלוא מובן המילה, כלומר כזו שבמאזן שלה שוכבות התחייבויות בהיקף של 8 מיליארד שקל לציבור, התמונה מטרידה אף יותר. אם ההנהלה והבעלים של מליסרון לא סופרים את מי שנותן לה אשראי, אולי אלה שמנהלים את הכסף של הציבור ומלווים אותו למליסרון צריכים לדרוש ממנה לשלם ריבית גבוהה יותר עבור הממשל התאגידי שלה.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה