הפנסיות במערכת הביטחון: מענקים שקיבלו אנשי הקבע נשארו מחוץ להסכם

ערב חתימת שרי האוצר והביטחון על הסכם העקרונות לגבי תקציב הביטחון, מנכ״ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר הודיע למנכ״ל משרד הביטחון כי בכוונתו לזמן דיון לגבי רכיב מהותי בפנסיית הגישור של אנשי הקבע, שטרם סוכם במסגרת ההסכם ושמערכת הביטחון מסרבת לוותר עליו.

מדובר בהטבה ייחודית לגמלאי הקבע (יחד עם כוחות הביטחון האחרים שצמודים לאנשי הקבע), עליה סוכם ב־2008 בין משרד האוצר למשרד הביטחון. ההטבה כוללת מענק של 12 משכורות שהמדינה תזריק לתוך קרן הפנסיה הפרטית של אנשי הקבע שיגיעו לגיל הפרישה מצה״ל.

גרונר כותב במכתב כי ״תכלית מענק הגישור הינה פיצוי חלקי על הפגיעה שנגרמה למשרתי הקבע כתוצאה מהמעבר לפנסיה צוברת. אלא שבניגוד לנטען, חישוב שנעשה במשרד האוצר לבקשת משרד ראש הממשלה העלה כי גם ללא הפקדה של 12 משכורות הפנסיה הצוברת תהיה גבוהה משמעותית מהפנסיה התקציבית״.

עוד הוסיף גרונר כי אי לכך ״עמדת גורמי המקצוע במשרד האוצר ובמשרד ראש הממשלה הינה שיש הכרח בביטול ההפקדה של 12 משכורות במעמד הפרישה, והסטת תקציב זה לצרכי הביטחון והתעצמות צה״ל״.

על פי המספרים שחושבו במשרד האוצר, ושנחשפים כאן לראשונה, העלות התקציבית של אותו מענק חד פעמי בגובה 12 משכורות יגיע ל־250 מיליון שקל בשנה, כשאנשי הקבע שנמצאים במסלול של פנסיית גישור יגיעו לגיל הפרישה (זה יתחיל לקרות בעוד 10 שנים).

מאחר שהסכמי השכר של שירותי הביטחון (המוסד והשב״כ) וכן של המשטרה ושירות בתי הסוהר צמודים לזה של אנשי הקבע, גם הם יהיו זכאים לאותו מענק של 12 משכורות, ולכן העלות השנתית תהיה כפולה – כחצי מיליארד שקל בשנה.

על פי החישובים של משרד האוצר, שנערכו באגף החשב הכללי ובאגף הממונה על השכר, משמעות ההטבה הייחודית הזו היא מענק של 235־400 אלף שקל לכל פורש, זאת בנוסף לפנסיית הגישור החודשית שהפורשים יקבלו למשך 25 שנה (מגיל 42־43 ועד לגיל הפרישה הכללי במשק).

למשל, שווי הפקדת 12 המשכורות לרב־סרן יהיה 235 אלף שקל, לסגן־אלוף 295 אלף שקל, לאלוף־משנה 395 אלף שקל ולרב־נגד 254 אלף שקל.

כך, למשל, הפנסיה הממוצעת של רב סרן שיפרוש בגיל 42 תהיה 80% מהשכר האחרון שלו ללא קבלת המענק (כ־16 אלף שקל בחודש), ואילו עם המענק תגיע הפנסיה שלו ל־97% מהשכר שלו (כ־19.4 אלף שקל בחודש). זאת בעוד רס"ן במסלול של פנסיה תקציבית שהיה פורש בגיל הזה היה מקבל כ־46% מהשכר האחרון שלו, כלומר כ־9000 שקל בחודש, ובכל מקרה סכום נמוך משמעותית מזה של רס"ן במסלול של פנסיה צוברת, גם בלי המענק.

באופן דומה, הפנסיה החודשית הממוצעת של סא״ל בפנסיה תקציבית שפורש בגיל 43 תגיע ל־48% מהשכר האחרון שלו. לעומת זאת, פנסייה של סא"ל עם פנסייה צוברת תגיע ל־68% מהשכר, ובתוספת המענק של 12 המשכורות היא תגיע ל85% מהשכר.

הפקדה של 12 משכורות לתוך הפנסיה משמעותה שאנשי הקבע חסכו כביכול כ־5 שנים לפחות יותר לפנסיה, בזמן שבפועל הם לא עשו זאת. סיבה נוספת לכך שפנסיית הגישור מצליחה להגיע לרמה גבוהה יותר מזו של הפנסיה התקציבית היא הפירוש של מערכת הביטחון להסכם שנחתם ב־2008. על פי ההסכם, פנסיית הגישור אמורה להיות בגובה הפנסיה שאיש הקבע צפוי לקבל בעתיד מקרן הפנסיה הפרטית אליה הוא חוסך.

אלא שלשיטת מערכת הביטחון, פנסיית הגישור לא תחושב על סמך הכסף שאותו פורש הצליח לחסוך עד לאותו הרגע, אלא על סמך הכסף שהיה מצליח לחסוך עד גיל 67 (כלומר, במשך 25 שנות חיסכון נוספות) בתוספת התשואה שהכסף היה עושה בשוק ההון. וכשמכניסים לכך גם את המענק בגובה 12 משכורות, יוצא שפנסיית הגישור תעלה יותר מהפנסיה התקציבית, על אף שהיא לתקופה של 25 שנה ולא עד יום מותם של אנשי הקבע.

מנכ״ל משרד רה"מ גרונר ציין: ״כולי תקווה שדיון זה יהיה ענייני ומבוסס עובדות״.