בכל שבת בבוקר אמי היתה מעירה אותנו: "קומו מוקדם לסדר את הבית, אולי יבוא מישהו לבקר"

"נולדתי בתל אביב ב־1933 לאלכסנדר רוזנברג ושרה לבית פרלמן. ילדותי המוקדמת היתה בנווה צדק על גבול יפו. אמי, ילידת יפו, דיברה ערבית שוטפת. היא היתה מורה במקצועה, שניהלה את המשפחה למופת וליכדה אותה. היא דאגה לקשר תמידי עם כל המשפחה המורחבת, ובכל שבת בבוקר העירה אותנו במילים: 'קומו מוקדם לסדר את הבית, אולי יבוא מישהו לבקר'.

"אבי, יליד רוסיה הלבנה, היה מהנדס חשמל שאהב מאוד את עבודתו. לפני שנולדתי הספיק להוציא תואר מהנדס חשמל ותואר שני במתמטיקה בטולוז בעזרת מלגה שהצליח לגייס. הוא היה גם אינטלקטואל, רחב אופקים שאהב מאוד מוזיקה, והתרגש עד דמעות מאופרות. לעתים תכופות הוא היה לוקח אותי ואומר לי: 'בואי אספר לך אופרה', ובמקום המתאים שר את האריה. הוא לקח כל תחום עניין ברצינות, לימד את עצמו גם אסטרונומיה, ובלילות רוויי כוכבים לימד אותי עליהם. הבית היה תמיד מלא אור ומוזיקה.

"תמיד נמשכתי למקצועות מדעיים, והיה ברור לי מילדות שאני רוצה לעסוק ברפואה בלי להיות רופאה. אז עוד לא ידעתי שההגדרה של מה שאני רוצה להיות היא מדענית. קראתי המון על מדע. הספר 'ציידי החיידקים' הותיר עליי רושם גדול. אהבתי את התיאור של חיי המדענים, את תיאור הסקרנות שלהם ואת רגעי הגילוי. עד היום אני חושבת שגילוי הוא אחד הדברים הכי מרגשים שיכולים להיות.

1946. רות ארנון בת ה־13 (יושבת) עם הוריה, אחיה אבנר ואחותה נחמה, תל אביב | רפרודוקציה: אוראל כהן

"כיוון שלאבא היתה סקרנות בלתי נדלית הוא קרא את עבודת הדוקטורט שלי מתחילתה עד סופה — הקורא היחיד פרט למנחה שלי. היא עסקה בתכונות אימונולוגיות של חלבונים וכללה כ־100 עמודים והוא גילה טעות באחד מכיתובי התמונות: 'טעית בשם של חומצה אמינית', אמר — וצדק. התיקון הזה הוא הרבה מעבר לתיקון הגהה. הוא מעיד על סקרנות, יסודיות, רצון להבין לעומק, להשתתף בכל דבר שבו עסק. התכונות האלה הן אולי הזרעים לגילוי תרופת הקופקסון. צר לי מאוד שהוריי, שהחשיבו כל כך את החינוך שלי והשקיעו בו גם נפשית, לא זכו לראות את גילוי התרופה והצלחתה. הגילוי היה מפתיע כי בכלל לא התכוונו לפתח תרופה אלא רק לחקור את מנגנון הפעולה של הטרשת הנפוצה. אני לא יודעת להצביע על החומרים מהם עשויים מדענים פורצי דרך, למעט התיאבון לגילויים חדשים, שאף פעם לא חולף".