17 שנים התחמקה הוועדה המקומית מפיצוי לתושבים, ביהמ"ש התערב

תוכנית מתאר מקומית באזור התעשייה בחולון, שאושרה ב-1995, הולידה הליך משפטי שמתנהל זה כ-17 שנה.

בעלי קרקעות, שחלקותיהם ניטלו מהם, קיבלו מהוועדה מגרשים חלופיים, אך לא היו מרוצים מהם, מאחר שלשיטתם הם אינם שווי ערך למגרשים שמהם סולקו. לפיכך הם תבעו מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה חולון פיצוי לפי חוק התכנון והבנייה, אך היא דחתה אותם.

ואולם, ערר שהגישו בעלי הקרקעות לוועדת הערר המחוזית במחוז תל אביב התקבל והיא מינתה שמאי מכריע שיבדוק אם לבעלי הקרקעות מגיע פיצוי כלשהו. השמאי המכריע שמע את הצדדים וביקר בשטח, וקבע שלבעלי החלקות אכן נגרם נזק, בשיעור ממוצע של כ-50% משווי הקרקע.

שני הצדדים לא הסתפקו בקביעתו, ומכאן החלו ההליכים להסתבך. עררים שונים, שאת רובם הגישה הוועדה, נדונו בפני ועדת הערר, שקיימה 15 דיונים בתיק עד שבשנת 2013 קיבלה את שומת השמאי המכריע (לאחר שביצע מספר תיקונים לטובת בעלי הקרקע) ודחתה את כל טענות הוועדה המקומית שניסתה למנוע את תשלום הפיצויים או להפחיתם.

הוועדה המקומית הגישה ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב בטענה שההחלטה לא מנומקת דיה. ביהמ"ש הורה לוועדת הערר לפרט את שיקוליה, ובהחלטה משלימה היא הסבירה את עמדתה לעומק.

השופטת מיכל אגמון גונן | צילום: אוראל כהן

אלא שגם החלטה זו לא מצאה חן בעיני הוועדה המקומית, והיא שוב פנתה לבית המשפט.

הוועדה טענה כי ועדת הערר עדיין לא הסבירה בהחלטתה מדוע דחתה את עמדתה, ועליה לדון מחדש בשתי טענות מרכזיות: האחת, שערך המקרקעין נפגע מזמן, הרבה לפני התוכנית החדשה. השנייה, שהשמאי המכריע הסתמך על שווי של קרקעות שאינן דומות לקרקעות המשיבים. בנוסף היא טענה שהוועדה התעלמה לחלוטין מטענתה שלמשיבים בכלל לא נגרם נזק.

בעלי הקרקעות ביקשו לדחות את הערעור לאלתר, תוך שהטיחו בוועדה המקומית האשמות קשות, שלטענתם "תקעה כל מקל אפשרי בגלגלי ההליך" במטרה להתיש אותם.

הם טענו, בין היתר, שהטענה כי החלטת ועדת ערר אינה מנומקת היא טענה מופרכת לנוכח כמות הדיונים שהתקיימו לאורך השנים. כמו כן, טענותיה הקונקרטיות של המערערת נדונו אינספור פעמים והשמאי נימק היטב מדוע החליט כפי שהחליט. ובאשר לנזק, אין להתערב בקביעתו המקצועית והמנומקת של השמאי כי נגרמה להם ירידת ערך משמעותית למדי בעקבות אישור התוכנית הנוכחית.

השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן הזכירה כי התערבות ועדת הערר בהכרעתו של שמאי מכריע מוגבלת למקרים שבהם נפלה טעות משמעותית. אלא שהחלטת השמאי בנוגע לקרקעות המדוברות התבססה על חוות דעת מקצועית, יסודית ומקיפה. "השמאי גם נחקר על חוות הדעת לא מעט פעמים, וועדת הערר הסבירה באופן מקיף מדוע היא מקבלת אותה".

משכך, ברור שהטענה כי ההחלטה לא מנומקת היא טענה מופרכת. גם לגופו של עניין השופטת סברה שלא הייתה כל מניעה לאמץ את מסקנות השמאי, הן בנוגע לשווי הפיצוי והן בנוגע לעצם התרחשות הנזק. כאמור, מסקנותיו לוו בהסברים מפורטים ומבוססים, ואין בהן משום חוסר סבירות.

מכל האמור, השופטת אגמון גונן דחתה את הערעור והביעה תקווה כי בקרוב יזכו בעלי החלקות לפיצוי לו הם ממתינים זה למעלה מעשור. הוועדה המקומית חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 שקל.

לפסק הדין

 http://www.psakdin.co.il/Court/849718#.Vla8DnarRD8

• ב"כ המערערת: עו"ד ארז שפירא

• ב"כ המשיבים: עו"ד י. שלף, עו"ד ש. ובר

* עו"ד כפיר יפת עוסק בדיני מקרקעין ומשפט מנהלי

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין