צו סגירה לעסק רגע אחרי שנמכר: מי אחראי לנזק?

בקומת הקרקע של בניין משותף ברמת השרון פעלה במשך שנים רבות הפיצרייה "פיצה בולוניה". השכנים, שראו במסעדה כמטרד, יצאו במלחמת חורמה נגד המקום, עד שבשנת 1995 הסכימו לחתום על הסכם פשרה עם בעל הנכס, שבו התירו את המשך הפעילות בעסק כל עוד בעל המסעדה הנוכחי מפעיל אותה.

אלא שכעבור 11 שנים, הוא מכר את העסק לשני שותפים תמורת 29,000 דולר. חודשיים לאחר מכן חתמו השניים, ביחד עם הבעלים, על חוזה שכירות עם בעל הנכס, והחלו בשיפוץ המקום.

השכנים, שלא שכחו את הסכם הפשרה, פנו לבית המשפט בטענה שההסכם אוסר על השותפים החדשים להפעיל את העסק לבדם. ואכן, בדצמבר 2007 נאסרה הפעילות במסעדה, והשותפים החזירו את המפתחות לבעל הנכס.

שני השותפים, שחשו כי נפלו קרבן להונאה, הגישו כעבור שלוש שנים תביעה לפיצוי של 726 אלף שקל מבעל הנכס ומבעל הפיצרייה. במקביל, הם תבעו פיצוי מעורך הדין שטיפל בעסקה, בטענה שהתרשל. בתביעה הזו הם הגיעו לפשרה במסגרתה עורך הדין שילם להם רבע מיליון שקל.

בינתיים, בעל הפיצרייה הכריז על פשיטת רגל וההליכים נגדו נפסקו. משכך, התביעה המשיכה להתנהל רק נגד בעל הנכס, ובסופה בית משפט השלום בתל אביב חייב אותו בפיצוי של 5,000 דולר, כיוון שלא גילה לשותפים על ההסכם עם השכנים.

בשנת 2014 הגישו בעל הנכס ושני השותפים ערעורים לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

בעל הנכס טען כי השותפים הם שרימו אותו, כאשר הערימו עליו כאילו הם נכנסים כשותפים של בעל המסעדה. לדבריו, העסק כלל לא היה נסגר לו העסק היה ממשיך להתנהל על-ידי הבעלים הקודם. בנוסף הוא תבע 50,000 שקל עבור נטישת הנכס וחוב דמי שכירות.

בערעור הנגדי טענו השותפים שהפיצוי שנפסק להם נמוך מדי ואינו מתחשב בפינוי הפתאומי ובהשקעתם הרבה בנכס.

עוד לדבריהם, אם בעל הנכס היה מגלה להם על ההסכם עם השכנים, הם בכלל לא היו חותמים על הסכם השכירות. לטענתם, הם מעולם לא תכננו להיכנס כשותפיו של בעל העסק הקודם, והסיבה היחידה שציינו את שמו בהסכם השכירות הייתה משום ששכנע אותם שזו הדרך היחידה שהמערער יחתום עליו.

הסתרות הדדיות

סגן הנשיאה השופט ד"ר קובי ורדי קבע כי "איש המפתח" בפרשה הוא בעל הפיצרייה – שהיה שותף לכל ההסכמים. עם זאת, גם בעל הנכס לא התנהג כיאות והפר את חובת הגילוי שלו כלפי השותפים.

לדברי השופט, הוא היה חייב לחשוף את הסכם הפשרה וההליכים הקודמים מול השכנים, ומאחר שהסתיר זאת, לא מגיעים לו פיצויים.

מנגד, גם השותפים הסתירו מבעל הנכס את האמת. כך, הם לא הציגו בפניו את הסכם רכישת הזכויות בפיצרייה – המעיד על כך שהעסק נמכר להם והבעלים הקודמים לא יהיה מעורב בו.

מעבר לכך, הם ניסו להסתיר מבית המשפט את הפיצוי הנכבד שקיבלו מעורך הדין שלהם, והעניין צץ רק במהלך חקירתם. בשל התנהלות זו, סבר השופט כי גם השותפים לא זכאים לפיצוי.

לפיכך, השופט הורה לשותפים להשיב לבעל הנכס את כל מה ששילם להם, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.

אב בית הדין השופט ישעיהו שנלר והשופט חגי ברנר הצטרפו לפסק הדין.

לצפייה בפסק הדין - לחץ כאן

• ב"כ המערער: עו"ד ארנון לנדה

• ב"ע המשיבים: עו"ד מיכאל דינציס

* עו"ד ניר סבן עוסק בדיני חוזים וליווי עסקי

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"