אלשטיין נופל גם לבור של גיל שרון

האירוע הראשון התרחש בעת רכישת השליטה בחברה. אלשטיין הצליח "לזכות" בחברה ביחד עם שותפו באותם ימים מוטי בן־משה, שותפות אליה נכנס אחרי היכרות שטחית של ימים ספורים, וכזו שכנראה היתה חסרת סיכוי כבר מההתחלה. בנוסף, אלשטיין השקיע כבר יותר ממיליארד וחצי שקל בחברה, שרק מעטים מאמינים שיש לה סיכוי לשרוד, והוא צפוי להזרים אליה מאות מיליוני שקלים נוספים.

גיל שרון. מה הטעם במדיניות תגמול אם בכל פעם שמגיע מנכ"ל חדש עם דרישות שכר שפורצות אותה, במקום להתמקח אלשטיין בוחר בדרך הקלה | צילום: אוראל כהן

לצד ההזרמות הרבות, אלשטיין פספס כמה עסקאות שיכלו להועיל לחברה. כך למשל הוא לא נענה להצעה למכור את בניין HSBC בניו יורק תמורת כמיליארד דולר, פי שלושה מהשווי שבו נרכש על ידי בעל השליטה הקודם נוחי דנקנר. אלשטיין התנגד גם למכירת כלל ביטוח לקבוצה הסינית לפני שנתיים, מהלך שיכול היה למנוע חלק גדול מההסתבכויות של החברה־האם אי.די.בי. אלשטיין לא הוביל שום מהלך אסטרטגי משמעותי בשנתיים שבהן הוא מכהן כבעל השליטה, והצטיין בעיקר בדבר אחד: לדחות הכל לרגע האחרון. כמעט תמיד הדחיינות הזו עלתה לו ביוקר, כך גם בהסכם המאולץ לדחיית הצעות הרכש, שלהן הוא מחויב לפי הסדר החוב, שחתם עם נאמני ההסדר אייל גבאי וחגי אולמן.

הבחירה בשרון מעלה סימני שאלה

כעת עצם הבחירה בשרון, שכיהן כמנכ"ל פלאפון, מעלה סימני שאלה. מוכשר ככל שיהיה, שרון פעל עד היום בחברות תפעוליות. דסק"ש היא חברת אחזקות שהאתגר המהותי ביותר שלה הוא לעמוד בפירעון חובות של כחמישה מיליארד שקל למחזיקי האג"ח ועוד 1.5 מיליארד שקל בתשלום ריבית. לכך נדרש מנכ"ל בעל כישורים פיננסיים ובעל יכולות לייצר אינטגרציה ביון לווים שונים. זה איננו סימן השאלה היחיד סביב מינויו של שרון. לא ברור איך נוצר הקשר בין השניים, הרי אלשטיין מנותק למדי מהקהילה העסקית בישראל. אחרת הוא היה מבין מיד שהענקת מניות ולא אופציות מחוץ לכסף הם כבר מזמן דבר שלא מקובל. בנוסף, לא ברור מדוע אלשטיין החליט לשנות את כל מדיניות התגמול של דסק"ש למען שרון. ובכלל, מה הטעם במדיניות תגמול אם בכל פעם שמגיע מנכ"ל חדש עם דרישות שכר שפורצות אותה, במקום להתמקח אלשטיין בוחר בדרך הקלה.

לא מבין לאן הרוח נושבת

שרון נצפה לאחרונה כשהוא סועד עם אור אלוביץ', בנו של שאול אולביץ' בעל השליטה בבזק שמחזיקה בפלאפון, ולמרבה הפלא השניים שידרו יחסים כרגיל, בלי כעס על כך ששרון "נטש" את חברת הסלולר. הגרסה הסלחנית תגיד שאלשטיין "זכה" במנכ"ל לא מבוקש במחיר גבוה, אך הגרסה המחמירה תזהיר שבראש אי.די.בי עומד כיום אדם שלא יודע לקרוא את המפה.

הכוונות של אלשטיין דווקא טובות. בתקופה שאנשי עסקים יהודים אמידים מהתפוצות נמנעים מלהיכנס לעסקים בארץ, הוא דוגמא חריגה. אפשר להבין את התסכול שלו כשהוא מבחין שהמיליארדים שהוא מזרים לא מחסנים אותו מהדרישה לתשלום הבא. אבל כדי להצליח במשימת ההצלה לה נדרשת קבוצת אי.די.בי הוא חייב להיות יותר כאן ופחות בבואנוס איירס.

ובינתיים, הוא יכול לקוות שבעלי המניות לא יאשרו את הסכם השכר של שרון, מה שאולי יהיה צעד ראשון בדרך להתנהלות שפויה יותר של הקבוצה בראשה הוא עומד.