הסרט "לאהוב אותה": בוכים, אבל
הסרט מציג סיפור אמיתי של חלק חשוב במאבק על הכרה בזוגיות חד־מינית. הבעיה שגם הוא נאבק מדי
בחודש יוני השנה קבע בית המשפט העליון של ארה"ב, בפסיקה היסטורית, כי נישואים הם זכות חוקתית הנתונה לכל אדם והורה לאפשר אותם גם לבני זוג מאותו מין בכל אחת מ־50 המדינות. זה היה רגע משמעותי מאוד במאבק ארוך על הכרה בזוגיות בין בני אותו מין, ובמאבק הכללי שמנהלת הקהילה הלהט"בית על זכויותיה. לאורך השנים המאבק הזה היה מקור השראה ללא מעט סרטים, כולל זוכי אוסקר כמו "פילדלפיה" עם טום הנקס ו"מילק" עם שון פן. "לאהוב אותה" ("Freeheld") הוא המצטרף החדש לרשימה הזאת, וגם הוא מבוסס על סיפור אמיתי.
ג'וליאן מור, בתפקיד הראשי, מגלמת את לורל, בלשית משטרה מצטיינת וקשוחה שמסתירה מעמיתיה את נטייתה המינית ואת בת זוגה סטייסי, בגילומה של אלן פייג'. אבל כשלורל חולה בסרטן היא נאלצת לחשוף הכל במאבק על כך שאחרי מותה החסכונות שלה יועברו לשותפתה לחיים. הרשויות מסרבות, רב יהודי אקטיביסט ונמרץ (סטיב קארל) מתייצב לצדה, חבריה לעבודה מנסים לגבש עמדה בעניין, ולורל וסטייסי הולכות ומאבדות זמן לנוכח המוות המתקרב.
הליהוק של בנות הזוג קצת מוזר בהתחלה, משום שפייג' צעירה ממור ביותר מ־25 שנה, ועוד נראית צעירה מכפי גילה. אבל שתיהן משחקות באומץ, משכנעות מאוד ומייצרות מלודרמה סוחטת דמעות שבה אדם הולך ודועך לצד מי שאוהב אותו. זה תמיד עצוב. לצדן בולט מייקל שאנון ("אימפריית הפשע") המיטיב לגלם את שותפה של לורל במשטרה, דמות רגישה ומפתיעה בפתיחות המעט מוזרה שלה. גם סטיב קארל המופיע באמצע הסרט תורם לו מאוד בהופעה משעשעת למדי. רק חבל שסצנת הכניסה שלו היתה השיא של הופעתו. הסרט היה זקוק לו כמנוע קומי אפקטיבי ולא כמניף שלטים.
הנפת השלטים מורגשת כאן מדי. הדימויים שמשמשים את הבמאי פיטר סולט קצת יפים מדי, ואולי, אם יורשה לי, קצת סטרייטים מדי. המסר ברור מדי. סיפור האהבה מספק די אנרגיה בסרט, אך יש בו סצנות תמוהות למדי, למשל כשפייג' מנצחת את אחד הגברים בפירוק והרכבת גלגל. יכול להיות שהאג'נדה של פייג' - לסבית בעצמה ומי שחתומה על הסרט גם כמפיקה - ושאר היוצרים היא שפגעה במקומות האלה.
על הסרט חתום התסריטאי רון ניסוואנר, שכתב גם את "פילדלפיה". אבל בראיונות לכלי התקשורת טען ניסוואנר שלאורך העבודה על הסרט האולפנים "ניקו" מדי את הדמויות שלו, הציגו אותן באופן אידיאלי מדי, השאירו בחוץ הרבה יותר מדי מהלסביות שלהן, כדי להחליק אותן בקלות בגרונו של הצופה הסטרייטי. העיקר שיבכה. אז הוא בוכה, כן, אבל המאמץ לנקות בהחלט מורגש.
שלוש פינות לסגור
1. האם ייתכן שם יותר בנאלי וגנרי וריק מתוכן מ"לאהוב אותה" (במקור הסרט נקרא "Freeheld")?2. הסרט מתבסס על סרט דוקומנטרי שתיעד את הסיפור.
3. יש סיכוי שג'וליאן מור תקים לתחייה את תסרוקת הפארה פוסט?
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה