אין לכם מספיק כסף בשביל להתנתק מהאינטרנט

רוצה להתנתק מהרשת? כדאי שתהיה עשיר מאוד

מה עושה מי שלא רוצה להשאיר את המידע שלו בכל פינה ברשת? מוותר על שירותיה?

פעם זה היה אפשרי, היום כבר לא. לפני כעשור, היו אנשים שסירבו בתוקף להשתמש בשירותי רשת, ואם הצטרפו סירבו לתת את הפרטים האמיתיים שלהם. למה? כי הם הבינו לאן זה הולך. ספק אם זה מעשי היום. הרשת הפכה לחלק מרכזי מדי מהחיים שלנו.

מה הקשר בין פרטיות ברשת לכסף? | צילום: JOHN TAYLOR

קשה מאד להתקיים בכלכלה מבוססת מידע, אם אתה לא תורם את חלקך לתנועת המידע הקרובה. אתה רוצה לקבל שירות ממשלתי? או שתגרור את עצמך בתחבורה הציבורית הלא-קיימת אל משרד ממשלתי לא מתפקד, או שתיעזר בשירותים המקוונים של הממשלה. הם אמנם עדיין בנויים ברובם לדפדפן עתיק של מיקרוסופט, אבל הם מתפקדים. למה תחבורה ציבורית? כי כל רכב חדש שתקנה יעדכן את החברה על המיקום שלך ויאסוף עליך עוד מידע

רוצה לעשות קניות? אתה יכול להיסחב שעות בסופרמרקט או להקדיש כמה דקות לקניה מקוונת, שתגיע אליך עד הבית. רוצה לברר משהו? את יכולה ללכת לספריה או לפנות לגוגל. פנית לגוגל? היא אוספת עליך מידע (ואל תשלחו אותי ל-Duck Duck Go, זו לא כל כך אופציה בישראל). רוצה לברר מה המסלול היעיל ביותר בתחבורה הציבורית? אתה יכול להתקשר למודיעין של חברת האוטובוס שלך, פעילות שאיננה מומלצת לאנשים שלוקים בדיכאון ושבבתיהם יש חפצים חדים, או שאתה יכול להתניע איזו אפליקציה. זו, כמובן, תשאל דבר ראשון איפה אתה נמצא. מחפש משהו בעיר? תוכל להשתמש במפה מיניאטורית לא נוחה מנייר או להפעיל אפליקציית מפות. גם זו, כמובן, תרצה לדעת איפה אתה. זה רק מתבקש.

הרשת, משום שהיא יעילה כל כך, גורמת לניוון של הרבה מאד שירותים אחרים. ואנחנו אומרים "רשת", כאילו היא בעצם ישות-על עצמאית, לא משהו שכולל בתוכו אסופה של תאגידי ענק ושירותים חשאיים. הדרך היחידה לצאת "מהרשת" היא להפוך לסוג של נזיר מודרני, וזה מצריך הוצאות חריגות של זמן וכסף. מי יכול לעשות את זה? מי שיש לו הרבה כסף והרבה זמן פנוי. לא מי שרץ כאוגר בגלגל בניסיון לגמור את החודש.

כל זה, אולי השינוי הגדול ביותר בחברה דמוקרטית מאז מלחמת העולם השנייה, קרה בלי שום דיון ציבורי. כגנב בלילה.

טוב מכדי להיות אמיתי?

לפייסבוק הוצמדו בעבר לא מעט כינויים לא מחמיאים, וכך גם לאיש שעומד בראשה. אולי בגלל ההצהרה של מארק צוקרברג בשבוע שעבר, על פיה יעביר 99% ממניות פייסבוק שלו למטרות צדקה, עוררה מיד סימני שאלה בקרב אנשים שלא מאמינים בפיות טובות.

לא כולם ברשת מאמינים לצוקרברג

בהודעה שפרסם הודיע צוקרברג שהעברת המניות לא תתבצע מיידית, אלא רק כעבור זמן. הגוף שאמור לנהל את הכסף הגדול הזה, כ-45 מיליארד דולרים, יהיה חברה בע"מ שיקים, לא קרן.

בשלב הזה אנשים נזכרו שרגע, אם אתה בעל הון שתורם כסף, אתה מקבל פטור ממס על התרומה הזו. אז אולי התרומה היא הדרך של צוקרברג להימנע מתשלום מסים על מכירת המניות שלו. צוקרברג הגיב על הטענות והסביר שדווקא בגלל שמדובר בחברה ולא בעמותה, הוא לא זכאי לפטור ממס.

בלוג אמריקאי העלה נקודה מעניינת אחרת: כרגע המניות של החברה החדשה לא שוות כלום. אם בתו הטרייה של צוקרברג מקבלת אותן כעת, היא לא מקבלת שום דבר בעל ערך. על כן היא לא תהיה חייבת שום מס, גם אם המניות האלה יהיו שוות הרבה מאוד כסף בעתיד. כל הכנסה אחרת של החברה, שכאמור רשאית לעסוק בכל תחום, רק תוסיף לה ערך.

אני לא יודע אם זה מפעל הפילנטרופיה הגדול בהיסטוריה, אבל אין ספק שהתרגיל הזה נכנס לרשימת חמשת תרגילי היח"צ הגדולים בהיסטוריה. צוקרברג אומר שכאשר החברה תמכור את המניות, הוא ישלם מסים – אבל למה לחברה למכור את המניות? עוד שנתיים אפשר יהיה להעלות את הטיעון שמכירת המניות בהכרח תפגע במעמד של שאר המניות ותפגע ביכולת של החברה לגייס כספים, וזה אפילו יהיה כנראה נכון.

מוזילה, אנחנו אוהבים אותך. לעולם לא נכבה אותך

כל זמן שאת שם.

קרן מוזילה, שאחראית על הדפדפן העצמאי פיירפוקס, נמצאת במשבר. לאחרונה היא הודיעה על הפסקת התמיכה בקליינט המייל הוותיק שלה, ת'אנדרבירד, כי הוא גוזל משאבים שאין לה. החברה הפסיקה את שיתוף הפעולה שלה עם מנוע החיפוש של גוגל ועברה לשיתוף פעולה עם מנוע החיפוש של יאהו. העיקרון אותו עיקרון – מוזילה מציעה את יאהו כמנוע חיפוש בברירת מחדל לכל משתמש חדש, ומקבלת אחוזים מהפרסומות שיאהו מציעה למשתמשיה – אבל א. יאהו מכניסה הרבה פחות מפרסום, וב. יאהו עומדת לבצע מכירת חיסול בעצמה.

אופס.

במקביל, חלה ירידה בנתח השוק של הדפדפן פיירפוקס: מ-21% ב-2012 ל-11% בנובמבר האחרון. כן, פיירפוקס שברה את המונופול של מיקרוסופט על שוק הדפדפנים לפני עשור ואילצה אותה לנסות לייצר דפדפן מודרני, אבל המשתמש הממוצע שואל את עצמו מה פיירפוקס עשה בשבילו לאחרונה.

ובכן, הוא עדיין הדפדפן הגדול היחיד שלא למטרת רווח, שלא אוסף עליכם מידע ואפילו משתף פעולה בעקביות עם כלים להגנה מפני מעקב. הביצועים שלו לא נופלים מאלה של שום דפדפן מוביל אחר. והבחירה עדיין שלכם.

מדינת המעקב, הגרסה המופרטת

מדינת אוקלהומה צפויה להעמיד בקרוב לדין את האדם הראשון בתולדותיה שיואשם בשימוש בשירותיה של זונה. היא העמידה עד כה זונות לדין על שידול, אבל לא נגעה בלקוחות. למה עכשיו? כי אין לה כל כך ברירה.

בריאן בייטס האוקלהומי הוא חוקר פרטי ופעיל נגד תעשיית הזנות. במסגרת מלחמתו חסרת הלאות, הוא החל לאחרונה להטיס מל"טים מעל אזורים ידועים לשמצה בתחום, ובין השאר המצלמה שלו קלטה את דגלאס בלאנסט משדל זונה ונוסע איתה. מששלח בייטס את הסרטון מהמל"ט לפרקליטות, לא נותרו לה הרבה ברירות. בפרקליטות אמרו שזה לגמרי חוקי שאזרחים פרטיים יצלמו את המרחב הציבורי, וזה נכון.

כל אחד יכול להיות שוטר

במקביל, תוכנה חדשה שניתנת להתקנה על חלק ניכר ממצלמות האבטחה מאפשרת למצלמות שעליהן היא מותקנת להפוך למצלמה לזיהוי לוחיות רישוי. תוך זמן קצר, כל אזרח שמחזיק מצלמת אבטחה שפונה לרחוב, יוכל להכין רשימה של מספרים שמופיעים שם דרך קבע, יחד עם האנשים המשויכים אליהם. מצד אחד, זה טוב שהטכנולוגיה הזו לא נמצאת רק בידי המשטרה. מצד שני, האפשרות של כל אדם להפוך לכוח משטרה פרטי של פינה ספציפית צריכה להדאיג אותנו.

קצרצרים

1. גם אתם חושבים שאין לכם שום בעיה ללכת ברחוב ובו זמנית לשלוח מסרונים בסמארטפון שלכם? כנראה שגם אתם עובדים על עצמכם. נתונים מראים שבין השנים 2010-2004, שיעור האנשים שהובהלו לחדר המיון כתוצאה מפציעות מהסוג הזה הוכפל, אבל מחקר חדש מראה שאנשים לא מוכנים לקחת אחריות: הם אומרים שכן, יש סכנה והכל, אבל היא לא בהם. הם מושלמים, נהדרים, מסוגלים לעשות שישה מעשי שטות לפני ארוחת הבוקר ושמונה במהלכה, ואם יש מישהו שאשם, זה הטמבל נטול כל יכולת הריכוז שדרס אותם עם משאית ולפני זה ניסה במשך שניות ארוכות לשבש את הריכוז שלהם באמצעות צפירות. אל תצטרפו לסטטיסטיקה: אם החלטתם שדווקא אמצע הרחוב הוא המקום לשלוח ממנו את המסרון הקריטי, עצרו והשענו על משהו. רצוי להסתכל עליו קודם. רק אומר.

2. עדיין לא ברור מה היה המניע של צמד הרוצחים שביצע את הטבח בסן ברנדינו, אבל בדבר אחד הם נבדלים מהרוצח ההמוני הממוצע בארה"ב (היו יותר מ-350 מקרים כאלה בשנה האחרונה): בעוד שהרוצח ההמוני הממוצע רוצה שכולם ידעו מיהו ויפיצו את המסרים שלו כי זו הדרך היחידה שלו להזכיר שהוא קיים, שני הרוצחים מסן ברנדינו עשו את ההיפך. הם עשו הכל כדי למחוק את החתימה הדיגיטלית שלהם, עד כדי השמדה בפטיש של הסמארטפונים שלהם והוצאה של הדיסק הקשיח מהמחשב. עולה כמובן השאלה מה הם ניסו להסתיר. כנראה שנדע בימים הקרובים, כי בעולם בו הכל מחובר למחשבי ענן, ספק אם עצם ההשמדה הפיזית של הסמארטפון שלך תועיל במשהו.

3. בית משפט אמריקאי גזר על האנטר מור, הדוש שיצר את אתר פורנו הנקמה הראשון (IsAnybodyUp) שנתיים וחצי של מאסר. יש לציין שמאחר ואין חוק פדרלי כנגד פורנו נקמה – המנהג לנקום בבת הזוג שזרקה אותך על ידי פרסום תמונות עירום ששלחה לך כשיצאתם – מור הועמד לדין על פריצה למחשב והתחזות; זאת, משום שהוא נהג לשלם לשותף שלו כדי שיתחזה לבני זוג של נשים ויוציא מהן תמונות עירום, אותן היה מפרסם אחר כך. מעבר לעונש בפועל, בשנים שלאחר המאסר יידרש מור לרשום את כל המחשבים שבבעלותו ואלו יהיו חשופים לחיפוש ללא צו בכל עת.

4. בתחילת ינואר הקרוב, תתחיל קזחסטן לכפות על אזרחיה להתקין דלתות אחוריות בכל המכשירים שלהם, ממחשבים ועד סמארטפונים. רשמית, מה שיותקן הוא "תעודת אבטחה" של הממשלה, אבל זו תאפשר לדיקטטורה הקטנה לעשות ככל העולה על רוחה במכשירים של האזרחים. אגב, מי שחושב שזה קורה רק במדינות שיש להן סטן בשם, מתבקש לבדוק מה רוצה ממשלתה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לעשות לתושביה.