דרכו האחרונה: יוסי שריד מובא למנוחות

בבית העלמין האזרחי בקיבוץ גבעת השלושה מובא אחר הצהריים (יום א') למנוחות שר החינוך לשעבר יוסי שריד, שהלך לעולמו בסוף השבוע בגיל 75.

מאות הגיעו ללוות את שריד בדרכו האחרונה, בהם חברי כנסת ממרצ בהווה ובעבר. בין הנוכחים נמצאים יו"ר מרצ זהבה גלאון וח"כ אילן גילאון, חברי הכנסת לשעבר חיים (ג'ומס) אורון, יוסי ביילין ומוסי רז. גם חברי הכנסת לשעבר אברהם (בייגה) שוחט ועמרם מצנע בין הנוכחים. מלבד חברי הכנסת, הגיעו גם חברים ועיתונאים שהיו עמיתיו של שריד למקצוע. 

הלוייתו של יוסי שריד, היום | צילום: מוטי קמחי

ישי, אחד משלושת ילדיו של שריד, סיפר לאחר מות אביו כי הוא "התיישב לראות בערב חדשות עם אימא שלי ואז הוא אמר לה שהוא לא מרגיש טוב. חלפו שניות ספורות עד שהוא איבד את ההכרה. מד"א עשו ככל יכולתם ולמרבה הצער זה לא הצליח".

בדברים שנשא מחוץ לביתו בתל אביב אמר ישי: "אבא שלנו יוסי שריד נפטר בלילה ממחלת לב שהוא סבל ממנה הרבה שנים. הוא היה אדם שקם כל בוקר כדי להילחם על הדברים שנראו בעיניו צודקים וחשובים. קודם כל להילחם על דמותה של המדינה הזו ולמען אזרחיה מכל הסוגים. הוא לא חיפש לעצמו חלילה טובות הנאה או כיבודים, אלא אך ורק את הדבר הזה. לקום כל בוקר ולהילחם מחדש וללא פחד. 

"הוא היה אוהב גדול של המדינה ושל ואזרחיה, לוחם לצדק, לשלום, לשוויון ועשה את זה בכל יום מימות חייו הבוגרים. לשם זה הוא קם בבוקר. פייטר שלא מפחד מכלום".

אילן גילאון, עמוס עוז וחיים אורון בהלווייתו של שריד | צילום: מוטי קמחי

ראש הממשלה בנימין נתניהו הביע את תנחומיו על לכתו של שריד: "יוסי שריד היה בעל קול ייחודי בפוליטיקה הישראלית, איש דעתן וחריף. אף שחלקנו בנושאים רבים הערכתי את נאמנותו לדרכו, את השכלתו הרחבה ואת העברית המוקפדת שבפיו ובעטו. הוא ייזכר גם בזכות היותו פרלמנטר בולט, חבר ותיק בוועדת החוץ והביטחון ושר חינוך שביקש לקדם את מערכת החינוך בישראל". 

חברת הכנסת לשעבר יעל דיין, שבתה נשואה לישי שריד, טיפלה עמו בנכדים משותפים. "נחשבנו בעיניי בועז, הנכד הקטן, כגרועים במשחקי מחשב. יוסי זכה לאהבה גדולה מכל הדורות. הייתה בו נתינה אינסופית. הייתה לו מנהיגות והרבה מאוד אנשים ראו בו באמת את עמוד האור שמוביל את המחנה. הוא היה סמל להמון דברים שיותר ויותר נראים לנו רחוקים, כמו יושר".

מרחובות עד המילה האחרונה

שריד נולד באוקטובר 1940 ברחובות. אביו יעקב שריד (שניידר) היה מנכ"ל משרד החינוך. בצה"ל שירת שריד בחיל התותחנים ולאחר מכן ככתב צבאי. הוא למד באוניברסיטה לתואר ראשון בספרות ובפילוסופיה ולתואר שני במדעי המדינה.

את דרכו הפוליטית החל כדובר מפא"י ולאחר מכן כעוזר לשר האוצר פנחס ספיר ולראש הממשלה לוי אשכול. ב-1974 הושבע לראשונה כחבר כנסת מטעם המערך והיה חבר בין היתר בוועדת החוץ והביטחון. בכנסת ה-11 פרש מהמערך ועבר לרצ.

תפקידו הראשון בממשלה היה בשנת 1992 בממשלת רבין – אז מונה לשר להגנת הסביבה. לאחר יריבות ממושכת עם שולמית אלוני, שעמדה בראש מרצ, נבחר שריד ב-22 בפברואר 1996 ליו"ר המפלגה.

בבחירות 1999 הבטיח שריד לבוחריו שלא יצטרף לממשלה עם ש"ס. לבסוף הסכים להיכנס לממשלה לאחר שמנהיג ש"ס אריה דרעי התפטר. בממשלתו של אהוד ברק התמנה לשר החינוך, וגרם למשבר קואליציוני כאשר סירב לתת סמכויות לסגנו מש"ס, משולם נהרי. 

עם פרישת מרצ מהממשלה, ב-24 ביוני 2000, התפטר שריד מתפקיד שר החינוך. לאחר כישלונה של מרצ בבחירות לכנסת ה-16 בינואר 2003, פרש מתפקיד יו"ר התנועה, אך נשאר חבר כנסת מטעמה. ב-2005 הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים. 

במשך תקופה מסוימת לימד שריד בהתנדבות את מקצוע האזרחות בבית ספר בשדרות. לצד פעילותו החברתית והפוליטית, שלח ידו גם בכתיבה ספרותית. בין ספריו: "פגישה במקום אחר" - שירים (1961), "שירים 2003-2005" (2005) ו"פפיצ'ק - הוא לא ידע את שמו" (2006). בשנים האחרונות כתב שריד מאמרים ב"הארץ". לאחרונה שימש כחבר פאנל בתוכנית "המילה האחרונה" בגלי צה"ל.