"אם אין קמח", מוזיאון הנגב

דבר המבקרת: מוזיאון הנגב בבאר שבע מייחד את התערוכה הנוכחית שלו לארבע אמניות ישראליות מסקרנות: מאיה גלר, מאיה ז"ק, רעיה ברוקנטל ויפעת בצלאל. שלוש האחרונות פעילות זה שנים, ואילו גלר צעירה מהן ולמדה אצל ז"ק בבצלאל. האוצרת מרי שק היא שהחליטה לאחד בין ארבע היוצרות, שקודם לתערוכה לא היו ביניהן שיתופי פעולה.

החוט המקשר בין ארבע גופי העבודות של היוצרות מתחיל בקמח - אבקת החיים שבלעדיה אין תורה. גלר ניגשת אל הקמח בעבודת וידיאו מצוינת בשם "המפעל", שמתעדת עובדים במפעל לקמח בתל אביב בזמן עבודתם במשך שנה תמימה. היצירה יפהפייה מבחינה ויזואלית ומעלה תהיות בנוגע לחיי טוחני הקמח ובנוגע לחיים שלנו כצופים וכצרכנים.

גם ז"ק מציגה עבודת וידיאו מרשימה, "אמא כלכלה", שמספרת על אשה בודדה שמקדישה את כל שעותיה למטלות בית שונות כגון תפירה. מעליה מרחף ריק ענקי, מעין המתנה למשפחה שאיננה. משהו באווירה האירופית של העבודה הקודרת מנכיח, באופן בלתי נמנע, גם את הריק הגדול האחר - אובדן העם היהודי בשואה.

ברוקנטל, מהיוצרות הדתיות היחידות בסצנה המקומית, מציגה רישומים גדולים ומרהיבים לצד אובייקטים מנצנצים, שהתבוננות בהם חושפת עוד ועוד פרטים. המיצב שלה עוסק בחומר מול רוח ובהתגלמותו דרך הקשר בין יהודים חרדים ויהלומים.

גוף העבודות האחרון הוא של בצלאל, שיוצרת על רצפת חלל התצוגה תרשים אדריכלי של מקדש, ולצדיו רישומים ענקיים בעיפרון. הרישומים מפגינים יכולות טכניות מרשימות ומציגים חללי קודש שונים לצד דימויים של כיסוי: מטלית ועד זוג האוהבים של הצייר רנה מאגריט, שמתנשקים מבעד לבדים שמכסים את עיניהם.

נדמה שהחוט המקשר בין האמניות, שהחל בקמח, ממשיך אל מחוזות היהדות הדתית והלאומית והעולם הרוחני כולו - שמתנגש בעולם החומר.

פרטים: עד 26 בדצמבר, העצמאות 60 באר שבע, 20 שקל.

שורה תחתונה: ארבעה גופי עבודות שכל אחד מהם מעניין. הקשר ביניהם לא תמיד מובהק מספיק, אך היעדרו אינו פוגם בחוויית הצפייה.