שירה קטנה־גדולה

"כדי ששדה השירה לילדים יהיה משמעותי, לא צריך 200 משוררים, מספיק אלתרמן אחד ולאה גולדברג אחת", אומר המשורר דרור בורשטיין, שעם חבריו לעמותת "הליקון - בית לשירה" מוציא את כתב העת החדש "הסוס המעופף" השבוע. ילדים בשלבים ראשונים של קריאה יוכלו לפגוש שם, בין השאר, שירים טריים של יהודה אטלס ונורית זרחי לצד יוצרים חדשים ועוד לא מוכרים.

כתב העת "הסוס המעופף", שיושק במסגרת פסטיבל השירה הבינלאומי "שער" של הליקון שייפתח היום (עד 12 בדצמבר, מדיטק חולון), מכיל עשרות שירי ילדים חדשים שנכתבו בתקופה האחרונה על ידי משוררים בני זמננו, רובם צעירים שטרם זכו להכרה.

"מהרגע שהרעיון עלה, לא היה לנו ברור איך הוא עדיין לא קיים", אומר בורשטיין (45), בעצמו סופר ועורך שכתב ספרים מז'אנרים שונים. כתב העת יפורסם אחת לשנה ויימכר בחנויות הספרים במחיר 50 שקל. כתב העת מיועד לילדים בכיתות הראשונות של בית הספר היסודי, אבל גם ההורים ייהנו ממנו.

איך החלטתם מי יהיו המשוררים שייכללו בכתב העת?

"פרסמנו קול קורא, ובמפתיע ענקים כמו יהודה אטלס, שהתחנכתי על שירים שלו, פנו בעצמם, וגם נורית זרחי ושלומית כהן־אסיף. אבל יותר מחצי מהמשוררים שנכנסו אני לא מכיר, כמו עירית כץ שהיא אדריכלית שעובדת באנגליה, או לוסי אלקויטי שגם איירה את השער וכותבת בז'אנר יפני שנקרא 'הייגה' – שירה וציור על אותו הנייר".

עד כמה יהיה כתב עת כזה אטרקטיבי לילדים של ימינו?

"השירה יכולה להיכנס דווקא במקום של הסמסים והאימוג'י. ילדים היום רגילים לקרוא דברים קצרים, ושירה אפשר לתפוס בבת אחת, יש שירים באורך של שלוש שורות. במקום פרצוף חייכן הוא יקרא שיר על ילד שמח. אם הם לא יכולים לקרוא שיר אחד, מצבנו רע מאוד.

"כשאני גדלתי קראנו שירים של ענקי הספרות. אבל לילדים שלי אמא שלי היתה קונה כל מיני ספרי שירים עילגים, דברים פשוט מזעזעים".

לא רק חוויית הקריאה, גם הנושאים השתנו למדי מאז. "אטלס שלח שירים שבנויים בנוסח של שירי 'הילד הזה הוא אני' שכולם אוהבים, אבל עוסקים בילד שנמצא במוסד לילדים עם בעיות. קיים גם העיסוק במבנים החדשים של משפחות, כמו שיר על ילד שיש לו שתי אמהות. התלבטתי מאוד אם להכניס שיר על כלבה שמתה. ואז נזכרתי בספר 'שמונה בעקבות

אחד' שאהבתי כילד, ובו אחד הכלבים מבצע פעולת גבורה בתלאות ויסורים ומת. בסוף השיר נכנס".

יש שירים שהיו יכולים להיכתב גם לפני שלושים שנה?

"אפילו לא אחד. זו לגמרי עברית של ימינו, גם אצל המשוררים הצעירים וגם אצל המבוגרים יותר. רציתי שהשפה תהיה של ילדים. לדעתי מדובר בז'אנר הכי קשה: כשאתה כותב למבוגרים אתה כותב לעצמך. בכתיבה לילדים אתה צריך לכוון את התודעה בצורה אחרת ולהתחבר אל עצמך כמה שהיית כילד".

אתם מצפים שכתב העת יגרום לפריחה מחודשת של השירה?

"אני לא מאמין שיהיה שינוי בן לילה בהרגלי הקריאה, אבל יש המון הוצאות קטנות שיכולות להדפיס ספרי שירה לילדים. אם מישהו יראה אצלנו משוררת כמו לוסי אלקויטי וירצה להוציא לה ספר, רק בשביל זה זה יהיה שווה. יש פה גם מבחן של רשתות הספרים הגדולות - אם יתייחסו אליו ככתב עת לשירה, הם יראו בו משהו לא כלכלי, אבל אולי הם ישכילו להבין שכתב עת לשירה לילדים הוא משהו שראוי להתייחסות קצת אחרת".

דרור בורשטיין. "מקווה שרשתות הספרים לא יחשבו שמדובר במוצר לא כלכלי וישכילו לשווק אותו" | צילום: עמית שעל