העבדות לא עברה מן העולם, היא רק שינתה צורה - ולא לטובה. פועלים עניים ממוצא בורמזי וקמבודי מועסקים בתנאי עבדות בתעשיית הדיג התאילנדית, המספקת חומרי גלם למפעלי נסטלה, כך דיווחה ענקית המזון בגילוי לב חריג בשבוע שעבר, בעקבות מחקר שטח שנמשך כמעט שנה. אלא שהיא לא התאגיד הראשון וכנראה גם לא האחרון להודות בקיומה של התופעה בשרשרת הייצור.
באוגוסט 2014 הודתה דייהו, יצרנית הרכב הדרום־קוריאנית שעשתה שימוש בכותנה אוזבקית שמקורה בעבודות כפייה והעסקת ילדים; ב־2012 הודתה פוקסקון, ענקית האלקטרוניקה הסינית, כי היא מעסיקה בשרשרת הייצור שלה מול נינטנדו נערים ונערות כדי לעמוד בביקוש; באותה שנה הודתה איקאה שהשתמשה באסירים פוליטיים במזרח גרמניה במשך שלושה עשורים כדי לייצר את הרהיטים שלה בעבודת כפייה; בפברואר 2010 הודתה אפל שבשרשרת הייצור שלה נמצאה העסקת ילדים: שלושה מפעלים המספקים רכיבים למוצרי החברה העסיקו, על פי הגילויים של אפל עצמה, לפחות 11 ילדים עד גיל 15.
AntiSlavery
, הארגון שהוקם ב־1839 למאבק בכל צורה של עבדות, מגדיר עבדות מודרנית כהעסקה המתאפיינת באחד או יותר מהמרכיבים הללו: עבודה בכפייה על ידי איום גופני או נפשי, בעלות ושליטה קיצונית של המעביד על העובד, יחס לעובד כאל סחורה, יכולת לסחור בו כרכוש, הגבלה גופנית ופגיעה בחופש התנועה.
וריטה, ארגון ללא מטרות רווח שמוקדש לאכיפת זכויות אדם במקומות עבודה בעולם, הוא שערך את המחקר עבור נסטלה במשך שנה. הנתונים המעודכנים שהוא חושף בנוגע לתופעת העבדות המודרנית מצמררים בהיקפם. "זו תעשייה של 51 מיליארד דולר בשנה", מצוין באתר של וריטה. "היא מונעת על ידי אנשי אמצע ומתווכים שמתעתעים, משקרים, מייבאים, מתעללים ומרוויחים ממיליוני עובדים ב־161 מדינות. התופעה קיימת בכל סקטור, החל במזון שאנו אוכלים, דרך הבגדים שאנו לובשים וכלה במוצרי האלקטרוניקה שאנו חומדים". על פי ההערכות של וריטה ו־ILO (ארגון התעסוקה הבינלאומי), 21 מיליון עובדי כפייה מועסקים כיום בעולם - כלומר 3 מתוך 1,000 עובדים בעולם מועסקים בתנאי עבדות והתעללות וחשופים לאיומים על חייהם.
לפני כשנה כבר חשף "הגרדיאן" הבריטי את מסכת העינויים בענף הדיג התאילנדי: 20 שעות עבודה ביום, שבעה ימים בשבוע, קערת אורז אחת ביום ומכות כשמתעייפים או מנסים לברוח. הדייגים מבורמה ומקמבודיה נמכרים לקברניטי ספינות תאילנדים עבור 700 דולר לראש, ולאחר שהפועלים עולים על ספינות הדיג הם נמצאים לפעמים שנים בים בלי לראות יבשה, מה שהופך את הבריחה משם לכמעט בלתי אפשרית.
קווין ביילס, אחד האקטיביסטים הידועים נגד עבדות מודרנית, מתאר את העבדות המודרנית כגרועה יותר מזו שהונהגה בעבר. ביילס חישב ומצא שמחירם של עבדים כיום נמוך ב־95% ממחירו של עבד בשיאו של המסחר בעבדים במאה ה־19. "השיטה שבה משתמשים נוגשי עבדים כיום בכל העולם היא דומה. על ידי תזונה לקויה, מחסור כרוני בשינה והתעללות בלתי פוסקת הם יוצרים אצל העובדים שלהם תחושת בלבול ודיסאוריינטציה, שמאפשרת להם לשלוט בעבדים שלהם בקלות יחסית", הסביר ביילס בראיון ב־2012.
תופעת העבדות היא כאמור חובקת סקטורים. דו"ח של וריטה מספטמבר 2014 מצא למשל כי תעשיית האלקטרוניקה במלזיה מעסיקה עובדים זרים בתנאי כפייה. כל עובד זר שלישי במלזיה סובל מאחזקה בלתי חוקית של הדרכון שלו והגבלת חופש תנועה, מתעריפי גיוס מופקעים שדוחקים אותו לחוב שאין לו סוף, מתנאי מחיה מבישים, ומקנסות ועונשים ששוללים ממנו הגנה משפטית ואת היכולת להתפטר.
על פי AntiSlavery ,90% מהעבדים המודרנים מועסקים בתנאי כפייה בסקטור הפרטי ו־10% מועסקים בכפייה עבור ממשלות. קטיף הכותנה הממשלתי באוזבקיסטן הוא עבודת הכפייה הנרחבת ביותר בעולם. על פי הערכות של AntiSlavery, מספטמבר עד תחילת נובמבר השנה יותר ממיליון גברים, נשים וילדים השתתפו בקטיף הכותנה במדינה באופן כפוי בהוראת הממשל האוזבקי. סירוב להשתתף בקטיף, שלרוב מתבצע הרחק מאזורי המגורים, מוביל להטלת סנקציות קיצוניות: במקרה של רופאים ומורים למשל מדובר בפיטורים מעבודתם במגזר הציבורי, סטודנטים שמסרבים להשתתף בקטיף מסולקים מהאוניברסיטה, ופנסיונרים נענשים על ידי שלילה של קצבת הזקנה שלהם. שתי אקטיביסטיות מקומיות שניסו לתעד את הקטיף נעצרו, נחקרו במשך 18 שעות, הוכו ועברו התעללות מינית. בקהילה הבינלאומית מכנים את הקטיף הזה "פשעי הכותנה", והלחץ על האיחוד האירופי להחרים את התוצרת האוזבקית הולך וגובר.
במאוריטניה 4% מהאוכלוסייה מועסקת בתנאי עבדות. בהאיטי כ־2% מהאוכלוסייה מועסקת בתנאי עבדות, וממשלת בריטניה מעריכה כי לפחות 13 אלף איש במדינה מועסקים בתנאי עבדות כיום, ורק ל־1% מהם יש אפשרות לראות את האחראים לניצולם מועמדים לדין. אפילו באיסלנד נרשמו מקרים של עבדות וסחר בבני אדם.
אחד הענפים שבהם עבדות היא הנפוצה ביותר הוא ענף עבודות הבית, ניקיון ובישול, פעילויות המתקיימות מאחורי דלתות סגורות. עבודות משק בית אחראיות ל־7.5% מכלל ההכנסות הגלובליות לנשים, ופדרציית עובדי הבית הבינלאומית מעריכה כי משקי בית ברחבי העולם חוסכים מדי שנה 8.5 מיליארד דולר כשהם מונעים תשלום מעובדים שמועסקים בתנאי ניצול. במדינות המפרץ לבדן, כך על פי ארגון הסחר הבינלאומי, יותר מ־2.4 מיליון מהגרים הנקלטים לעבודה במשקי בית סובלים מתנאי עבדות.
ביילס גם מוצא קשר בין עבדות בת־ימינו להרס סביבתי: "אם עבדות היתה מדינה, היא היתה מדינה עם כלכלה בסדר גודל של אנגולה. אבל אם עבדות היתה נמדדת ברמות הפחמן שהיא פולטת לאטמוספרה, היא היתה מדורגת כמדינה במקום השלישי, אחרי סין וארצות הברית".
צילום: בלומברג
19 תגובות לכתיבת תגובה