צילום: יח"צ
שובו של הקסם
החדש של מלחמת הכוכבים מנסה לשחזר את הקסם שכבש אותנו כילדים ולפנות לקהל חדש כאחד. מבחינת הכנסות הוא כבר מסודר
רוב המעריצים האדוקים של מלחמת הכוכבים אוהבים לדבר על 1977 כשנה ששינתה את חייהם, אבל אני רוצה לדבר דווקא על 1997 - השנה שבה הייתי בת 12. ההורים שלי החליטו להעתיק את מגורינו לארה"ב, וג'ורג' לוקאס בדיוק הוציא את הגרסה המחודשת, הראשונה מני רבות, של טרילוגיית מלחמת הכוכבים לציון 20 שנה להוצאת הסרט הראשון.
כך הסתדרו הנסיבות כמו נס קוסמי, ובדיוק בשלב הקריטי שבו ניסיתי לאזן בין הנאות הילדות לטרדות הבגרות ולמצוא את מקומי בעולם, נקלעתי למדינה שבה מה שהתרחש לפני שנים רבות בגלקסיה רחוקה־רחוקה הוא הנושא הבוער ביותר על סדר היום.
הפעם הראשונה שבה צפיתי במלחמת הכוכבים היתה בכתה א', לאחר שבאחד הביקורים עם אמי בספריית הווידיאו החלטתי לקחת את שובו של הג'דיי. משהו בעטיפה — חלל, רובים, חרב זוהרת, יצור שנראה כמו כלבת הטרייר המעורבת שלי - משך עיניי.
אין לי יותר מדי זיכרונות מהצפייה הראשונה עצמה, ואני גם לא זוכרת באילו נסיבות צפיתי בשני הסרטים הבאים, אבל כבר אז נצרבה הסדרה עמוק בתודעה, לצד יצירות כמו אינדיאנה ג'ונס, הסיפור שאינו נגמר והטורף.
כבר בגיל 12 התחברתי לנוסטלגיה מגיל 6, ואינספור הצפיות המחודשות בסרטי מלחמת הכוכבים שהזדמנו לי באותה שנה הדליקו בי את האהבה האובססיבית למלחמה בין האימפריה למורדים, לרוע האמביוולנטי של דארת' ויידר, לחרבות האור ולאימוני הג'דיי המפרכים בביצות דגובה.
הנוסטלגיה שסרטי מלחמת הכוכבים מעוררים היא חלק מהקסם, אבל גם חלק מהבעייתיות של הסדרה. במועד יציאתה המקורי היא הפכה לשובר קופות ענק בזכות הצגת דברים שהצופים של אז לא ראו מעולם. אלא שמשנות התשעים הסדרה כבר פחות מרשימה צופים חדשים, והאפיל שלה נסמך בעיקר על עלילה ומגניבוּת. הבעיה היא שהעלילה הזאת — כמו שהיא מוצגת בסדרת הסרטים המקורית בלבד ולא ביקום המורחב — בסיסית ופשוטה כראוי לסרט שמיועד גם לילדים בני שש. אפקט המגניבוּת הולך ונשחק ככל שנחשפים ליותר רפרנסים ופרודיות על סצנות המפתח בסרטים עוד לפני שצופים במקור.
ועם זה, לא חסרים אנשים שראו ורואים את הסרטים ב"שלב הנכון" בחייהם ולא עוזבים אותם לעולם. מדובר במספר מספיק של אנשים שכבר 38 שנה מתדלקים כמויות בלתי נתפסות של מרצ'נדייז, הוצאות מיוחדות, משחקי מחשב וספרי קומיקס. גם טרילוגיית הסרטים האחרונה, שיצאה בתחילת שנות האלפיים וזכתה ליחס שלילי בעיקרו, לא פגעה יותר מדי באהבה לפרנצ'ייז. "נקמת הסית'", הסרט האחרון בסדרה שיצא ב־2005, הכניס 108 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו בארה"ב. "הכוח מתעורר" שיוצא לאקרנים כעת צפוי לרשום הכנסות שיא של יותר מ־220 מיליון דולר בסוף השבוע הקרוב.
מכירות הכרטיסים הן רק ההתחלה: לפי הערכות, ב־38 השנים האחרונות הכניס יוצר הסדרה ג'ורג' לוקאס לכיסו 20 מיליארד דולר ממכירות מרצ'נדייז בלבד. כעת מעריכים האנליסטים שהסרט החדש יניב ליוצריו 5 מיליארד דולר ממרצ'נדייז בתוך שנה אחת - הרבה בזכות העובדה שלראשונה הסדרה פונה במוצהר גם לנשים ולילדות.
האתגר של הטרילוגיה החדשה, שהסרט הראשון מתוכה יוקרן לראשונה הלילה לפני אולמות שהתמלאו חודשים מראש (גם בישראל), הוא משולש. תחילה עליה להשכיח את האכזבה שיצרה הטרילוגיה של שנות האלפיים. שני האתגרים הנותרים משולבים זה בזה ונדמים כמעט בלתי אפשריים: הסרטים החדשים נדרשים להמציא מחדש את הקסם שיצרה הטרילוגיה המקורית באופן שילכוד גם צופים חדשים, ולא רק ילדים וצופים נוסטלגיים; נוסף על כך, הם צריכים לכלול טוויסט שיכניס להם קצת יותר תחכום ואמירה כדי שיהיו רלבנטיים גם לצופים המנוסים של ימינו.
אם יצליח "הכוח מתעורר" במשימה, מלחמת הכוכבים עוד עשויה להפוך ב־2016 לתופעה גדולה יותר משהיתה בשנות השיא של עצמה. אך חוץ ממכירות כרטיסים, צעצועים, תחפושות וארוחות ילדים תהיה ההצלחה האמיתית החזרת תקווה נאיבית בצדק גלקטי בעבורי ובעבור דור שלם של ילדים שכבר עברו את גיל 30 ונבלעו בצד האפל.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה