מידע כוזב: רוב החברות לא יודעות כיצד לנצל את הנתונים שהן אוספות

1. מידע הוא הזהב החדש. כך שכנעו אותנו. עידן האינטרנט מתבסס על כך שהכל ידוע והרשות נתונה לכל מי שיכול לנצל את המידע כאוות נפשו ולהפוך אותו למשהו שימושי. אבל המידע הזה הוא חרב פיפיות, יש הרבה ממנו. כל כך הרבה שצריך טכנולוגיה מיוחדת בשביל להתמודד איתו. הבעיה היא שהמידע מצטבר, הרבה ומהר. כמו אבק בסופת חול.

 

2. מידע גולמי זקוק לניתוח. בפני עצמו, אין בו שום שימוש. חברות האינטרנט הגדולות כמו גוגל, פייסבוק או טוויטר, שנולדו לתוך העידן הזה וחיות אותו כחלק מהמודל העסקי שלהן, פיתחו יכולות להוון אותו — בפרסום, בשיווק של מוצרים או כאמצעי לשפר את השירותים שהן מספקות. זה עולה להן הון, אבל עבורן זה משתלם.

3. עבור כל השאר, לא בטוח שזה שימושי. למעשה רוב הסיכויים שזה לא. רוב אירועי הסייבר בשנתיים האחרונות נוגעים לפריצות למאגרי מידע שאובטחו באופן קלוקל ושהניבו גניבה של מאות מיליוני פריטי מידע אישי. חברה שמחזיקה כמויות כאלה של מידע ולא מאבטחת אותו כראוי עושה זאת בדרך כלל מסיבה אחת פשוטה: היחס בין עלות ההשקעה באמצעי אבטחת מידע יעילים לתמורה שהיא מפיקה מהמאגר הלא משתלם. אמצעי אבטחת מידע אינם יקרים, בטח פחות מסקנדל תקשורתי, אבל ביחס לתמורה שמניב השימוש במידע הם כנראה לא משתלמים.

 

4. אין לחברות מושג מה לעשות עם המידע. מחקר של חברת אבטחת מידע בריטית בקרב כ־300 חברות באירופה הניב את המספרים הבאים: 75% מהחברות שנסקרו אינן עושות שימוש במידע שהן אוספות. לחצי מהחברות אין אפילו האמצעים או כוח האדם כדי לנצל את המידע הזה. רק כ־25% עושות שימוש כלשהו במידע. עבור רוב החברות אגירת מידע עולה כסף, הרבה כסף. אבל אין להן שום יכולת להפוך אותו לבינה עסקית.

5. הרגולטורים לא מפקחים. למעט חוקים במדינות מסוימות שמגדירות את גבולות הגזרה של השימוש במידע הנאסף, אין כמעט דינים שמתייחסים לאחסונו או להגנה שחברות צריכות להעמיד עבורו. היחידות שמרוויחות מאיסוף מידע כיום הן חברות אחסון, ניתוח נתונים או פרסום ושיווק. עבורן מדובר בעסק רווחי, אבל עבור כל השאר? לא בטוח.