הקבוצה הכי טובה ב-NBA ששכחתם ממנה לחלוטין

גולדן סטייט דיס, וגולדן סטייט דאת, וסטפן קארי פה, וסטפן קארי שם, והוא עושה סל מתי שהוא רוצה, והוא קולע מהחצי, ואפילו ג'ורדן לא היה קרוב, ולברון יכול רק לחלום, ואיזה מדהימים, ואיזה נהדרים, ואיך המציאו את הכדורסל מחדש, וכמה שלשות, ורצף ניצחונות, ואיפה כל זה ייגמר. אחרי כל זה ואחרי פתיחת עונה של 1:25 נכון לכתיבת שורות אלו, הווריירס נמצאים במרחק של 4 ניצחונות בלבד מעל סן אנטוניו ספרס.

אל תטעו. אם אתם מישהו בסן אנטוניו, נגיד גרג פופוביץ' או טים דאנקן, זה בדיוק מה שאתם רוצים. שגולדן סטייט יפרקו את הליגה, יימשכו את הזרקורים והדיבורים, שסטפן קארי ייקח את ה-MVP וישבור את כל שיאי הקליעה. זה מתאים להם. שלא ידברו. שלא יסתכלו וירחרחו. אבל אחרי ניצחון ב-37 נקודות על יוטה השבוע, הספרס הפכו לקבוצה שמנצחת בהפרש הכי גבוה בליגה. כן, יותר מגולדן סטייט, וכבר אי אפשר שלא לדבר עליהם.

הכישלון בעונה שעברה טילטל את המערכת בסן אנטוניו. הפסד בשלב הראשון של הפלייאוף, ועוד לקליפרס, היה רחוק מהתיכנון. וכשדאנקן, טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי מתקרבים לגיל פרישה, משהו היה צריך להשתנות דרסטית. וכמו שינויים דרסטיים אצל המאמן פופוביץ', זה היה חד וחלק. לעשות הכל כדי להביא את לאמרקוס אולדריג', ולעשות הכל כדי להפוך את קוואי לנארד ל-MVP. טוב, חוץ מקארי.

לנארד בן ה-24 הפך העונה לכוכב, בלי התנצלויות, של הספרס. הוא קולע כמעט 21 נק' למשחק, מוריד קרוב ל-8 ריב' למשחק, ויש לו מדד יעילות של 27.5, רביעי בליגה אחרי קארי ושני החברים מאוקלהומה, ראסל ווסטברוק וקווין דוראנט, שהם למעשה אוקלהומה. החוזה לחמש שנים תמורת 94 מיליון דולר – חוזה מקסימום, נראה פתאום כמו דיל מצוין לשחקן כל כך צעיר וכל כך שלם.

זה לא רק לנארד, אולדריג' עזב את קן הצרעות של הבלייזרס ומחזיר לחיבוק החם שהוא מקבל בכמעט 16 נק' לערב עם 8.8 ריב'. הוא זכה ל-84 מיליון דולר לארבע שנים, כיאה לשחקן חופשי במעמדו. בכלל, הספרס השקיעו הקיץ 237 מיליון דולר, הכי הרבה בליגה, בהחתמת לנארד ואולדריג' כאמור, ושחקנים כמו דייויד ווסט הוותיק והסנטר הסרבי בובאן מרג'נוביץ', ושדרוג חוזיהם של דאנקן, דני גרין, ג'ינובילי ומאט בונר.

הכל זורם

והכל בפאזל הזה של פופוביץ' נופל למקום הנכון. כל חלק משלים חלק אחר, הכל שוטף, זורם, נכון. זה נשמע כל כך סן אנטוניו, ומה כבר חדש, אבל זו כנראה הקבוצה הכי מעניינת, שלא לומר טובה, שהייתה לספרס מזה הרבה זמן, אפילו שהשלישייה הקבועה והמובילה התבגרה מאוד. לפני שהצטרף לקבוצה, אולדריג', קלע בחסד, הצהיר שהוא קצת חושש מסגנון המשחק המיוחד של הספרס, ומצורת השתלבותו בה.

ה-16 נק' שלו לערב זה הממוצע הכי נמוך שלו מאז עונת הרוקי שלו, אבל מצד שני הספרס גם עשו לא מעט שינויים כדי להתאים להתקפה שאולדריג' רגיל לשחק, ולסדר לו יותר קליעות נוחות קרוב יותר לטבעת. 26 משחקים בלבד לתוך העונה, אפשר להניח ששיתוף הפעולה הזה רק יילך וישתפר.

גם ההגנה השתפרה בצורה ניכרת, עם לנארד שהפך לאחד השומרים הטובים בליגה. דאנקן עושה גם את שלו בצד הזה, כשהוא עדיין מנהיג, יודע איך לתת מקום לשחקנים לשחק לידו – הכי שונה מקובי בראיינט – ואפילו שהוא ירד לראשונה בקריירה לממוצע נקודות חד-ספרתי (9 למשחק), הנוכחות שלו, כאמור בעיקר בצד ההגנתי, בולטת. אולדריג' סוגר עם לנארד את צמד הפורוורדים הטוב בליגה, ומאזן של 5:21, עם 0:13 בבית, הוא בהחלט משהו להתהדר בו.

אומנם רק אמצע דצמבר, אבל כמו שהווריירס והספרס נראים, וכמו ששאר המערב נראה עכשיו, רק פציעה קריטית ועצובה תמנע מהשתיים האלו להיפגש בסדרת גמר לפנתיאון. עם הפסד אחד ב-26 משחקים ולא ממש תחרות אמיתית בליגה, הפרשנים שמהללים את קארי ושות' מחכים למשחק מול הספרס בעונה הסדירה כדי לעשות כיוון מטרות (למרות שאף אחד לא יופתע אם פופ יחליט דווקא במשחק הזה להושיב את הכוכבים לנוח, כי בא לו), מחמיאים מאוד לספרס, אבל גם מציינים באותה נשימה שהם לא רואים סיטואציה שבה הווריירס מפסידים סדרה – ארבעה משחקים תוך שבועיים נגיד. מסתמן שכל מה שהספרס עשו בקיץ הזה, וכל מה שפופוביץ' עושה מאז ההפסד ההוא לקליפרס בעונה שעברה, זה לתכנן בדיוק איך הוא מנצח את ארבעת המשחקים האלה.